משלחת חד"ש ביקרה ביום שלישי (ה-6 ביולי) באוהל המחאה בכפר סילואן, בשייח ג'ראח ובמרכז הצלב האדום בירושלים, שם שוהים חברי המעוצה המחוקקת הפלסטינית תושבי ירושלים המזרחית, שהורחקו מהעיר.

המשלחת כללה את יו"ר חד"ש, ח"כ מוחמד ברכה, ואת חברי סיעת חד"ש בכנסת, ח"כ ד"ר חנא סוייד, ח"כ ד"ר דב חנין וח"כ ד"ר עפו אגבריה. כמו כן השתתפו במשלחת מזכ"ל המפלגה, הסופר מחמד נפאע; מזכיר חד"ש, עו"ד איימן עודה; הח"כית לשעבר וסגנית יו"ר חד"ש, תמר ג'וז'נסקי; סגן יו"ר חד"ש, הכומר שחאדה שחאדה; ראש עיריית נצרת ראמז ג'ראייסי; מזכיר החזית בנצרת, ספואן פאהום; ופעילים מסניף חד"ש בירושלים.

דוברי המשלחת גינו את מדיניות הכיבוש הישראלית, שמביאה אסון לשני העמים ובגינה משפחות נזרקות מבתיהם, חומות נבנות, ואימה ושנאה מטופחת. המשלחת ציינה את חשיבות השלום המבוסס על שתי מדינות לשני עמים לשני העמים, ועל חשיבות מאבקה של חד"ש למען הדמוקרטיה וזכויות האדם בישראל – ערכים שממשלת נתניהו נלחמת בהם.

המשלחת הביעה את הזדהותה עם התושבים המפונים מבתיהם בשיח' ג'ראח ועם התושבים שעשויים להתפנות מבתיהם בסילואן, והדגישה כי ההתנחלות בלב ירושלים המזרחית פוגעת הן בחברה הישראלית והן בחברה הפלסטינית. הגיבוי שנותנת ממשלת נתניהו להתנחלות במזרח י-ם מראה על הכיוון האמיתי אליו צועדת הממשלה, ולכן על הציבור להתעורר שעה אחת קודם.

ביום שלישי (ה-30 במרץ) צוין יום השנה ה-34 של יום האדמה – המחאה הפוליטית ההמונית הגדולה של הערבים-פלסטינים אזרחי ישראל. לקראת יום האדמה פנתה מערכת "זו הדרך" אל הכומר ד"ר שחאדה שחאדה, שנמנה עם מנהיגי יום המחאה המקורי ב-1976 וסגן יו"ר חד"ש מזה שנים. האב שחאדה (70) עוסק בשנים האחרונות, לצד פעילותו הפוליטית, בקידום הדיאלוג הבין דתי והשלום בכנסייה האפיסקופלית.

הפקעתה של קרקע פלסטינית היתה מאפיין בולט של הגישה המפלה של ממסד הישראלי כלפי האוכלוסייה הערבית, או כפי שאומר האב שחאדה "קודם גרשו 750 אלף איש, אישה וילד מאדמותיהם ולאחר מכן הממסד הישראלי דאג להפקיע את אדמותיהם". ב- 1976 רצתה הממשלה שוב להפקיע את קרקעותיהם של הערבים בגליל, בנגב ובאזורי המשולש הקטן, בהם נותרו אוכלוסיות פלסטיניות נכבדות, כבעלת חשיבות קריטית כל כך עד שהיא הגיבה לשביתת המחאה המאורגנת בעזרת כוח צבאי ומשטרתי רב.

מה שהחל כמחאה ארצית שקטה הסתיים במותם של שישה אזרחים לא חמושים בסכנין, עראבה, כפר כנא וטייבה. רבים אחרים הפכו נכים או נפצעו. "השביתה הצליחה. כ-80 אחוז מהציבור הערבי בישראל השתתף בה. יתר-על-כן, באמצעות השביתה והמחאה ההמונית הצלחנו לעצור את ההפקעות. הצלחנו להחזיר את הכבוד לציבור שלנו. יחד עם זאת, שילמנו מחיר כבד בחיי אדם. היה זה הרג של חפים מפשע – ללא כל הצדקה".

האם כל תוצאות יום האדמה הן חיוביות?
בכל מה שקשור להתגייסות הרחוב הערבי, ולתוצאות המאבק המיידיות – אכן הן חיוביות. לצערי, הממסד הישראלי טרם הפנים את לקחי יום האדמה והיחס כלפי הערבים בישראל מוסיף להיות יחס כאל אזרחים ממדרגה שנייה. גם סוגיית האדמות טרם מצאה את פתרונה. ברבים מהכפרים וערים הערביות אין עתודות קרקע לצעירות ולצעירים – הנאלצים לעיתים קרובות לעבור על חוקי התכנון והבנייה אם ברצונם לזכות בקורת גג. הם לא עבריינים. הממסד הופך אותם לעבריינים. האם הרצון להקים משפחה או להגיע קורת גג הם פשע?

מאז יום האדמה עברו שנות דור. האם זיכרון המאבק נותר כפי שהיה?
מצד אחד, יש דור של צעירים שלא שמעו או אינם יודעים בדיוק את קורות יום האדמה. מצד שני, מדי שנה, נערכות הפגנות ועצרות בהשתתפות אלפים ורבבות. כך שאנו משקיעים מאמצים מרובים כדי להגיע אל בתי הספר, לפני יום אדמה ואחריו, כדי להסביר את קורותיו, את מאבקה של האוכלוסייה הערבית לשוויון מלא. אנו תקווה שהפעילות החינוכית-הסברתית יחד עם העצרות והמשך המחאה יתרמו להעלאת המודעות של הדור הצעיר על מה שנעשה בדור ההורים ועל מה שנדרש לעשות כעת.

ומה נדרש לעשות כעת…
להמשיך במאבק לשוויון מלא. לא יהיה עתיד לשני העמים בישראל ללא שוויון מלא. זהו מסר שאנו מנסים להנחיל לכל החברה הישראלית מזה עשרות שנים. ככל שחולף הזמן, הוא לא מאבד מערכו.

לראיון המלא, בגיליון "זו הדרך"