דיברנו על מלחמה

יומיים לפני המלחמה, קראנו לממשלה לא לצאת אליה, קראנו למרצ להתנגד לה. קראנו לחסוך את ההרג הסיטוני בעזה ואת חיי האימה בדרום ישראל, ולחתור להמשך הסכם הרגיעה מול חמאס:

בערב בו התחילה המלחמה יצאנו להפגנה הראשונה. "באנו לכאן לאמר אמירה ברורה ושפויה – עצרו מיד את המלחמה!" קראנו:

ועל במת הכנסת קראנו "יש פיתרון אחר. יש מוצא אחר":

ודיברנו על (שששש…בשקט בשקט) שלום:

דיברנו על שותפות יהודית-ערבית

בחוג בית בתל אביב אמר מוחמד ברכה "אתם התקווה של הדו קיום אצל הערבים, כפי שאני רוצה להיות התקווה לדו קיום אצל היהודים":

דיברנו על סביבה

האמת היא שלא דיברנו מספיק על הסביבה. מזל שעשינו כל כך הרבה.

דיברנו על חברה ועל כלכלה

בדיון חברתי עם כמה ממובילי המאבקים החברתיים בישראל קראנו "העוני אינו גזירת גורל":

ודיברנו על פמיניזם

ודיברנו על זהות

ודיברנו על כמה דיברנו על הכל גם לפני כן

והנה עוד המון תשדירים שלנו ממערכות בחירות קודמות.

ח"כ דב חנין על האיום הגדול שמציב הימין של ליברמן על החברה הישראלית

ב-14 בינואר 2009 התארח ח"כ מוחמד ברכה בחוג בית שנערך במוסד התל אביבי "הירקון 70". הנה כמה מדבריו על חמאס וישראל, קסאמים, פתרון של שתי מדינות לשני העמים, ומשא ומתן כאפשרות היחידה להבאת שקט אמיתי:

לפני 9 שנים דורדרה ישראל למלחמה עם הפלסטינים מתוך שיקולים פוליטיים, התלהבות צבאית והתלהמות תקשורתית. ברלוונטיות מבהילה לימים אלה, מפרק "מיליון קליעים באוקטובר" את המיתוסים שהשרישה ההנהגה הישראלית, בראשם ה"אין פרטנר" של אהוד ברק, ומצביע על כך שלא ערפאת היה זה שתכנן את העימות מראש

במאי: מויש גולדברג.

איך זה שקיבוצניק מניר יצחק, קיבוץ מהאזור הכי מוכה קסאמים, מצטרף לחד"ש והופך למועמד לכנסת מטעמה?

.

חבר הכנסת דב חנין מחד"ש יוצא במסר לציבור הישראלי, על רקע סיום הרגיעה בין ישראל לחמאס בעזה, ועל רקע הדיווחים המתרבים כי הצמרת המדינית של ישראל החליטה על יציאה למבצע צבאי בעזה:

"מלחמה כוללת בעזה היא דבר חמור, מסוכן, שלא יביא לשום פיתרון. כבר היינו בסרט הזה, אנחנו זוכרים את מלחמת לבנון השנייה, שגם היא התחילה בהתלהבות עצומה, בתמיכה מקיר לקיר בכנסת – למעט חד"ש כמובן – והסתיימה כפי שהסתיימה.

"…מרצ צריכה להפסיק לשבת על הגדר ולומר אמירה ברורה. היא צריכה ללמוד את הלקח של מלחמת לבנון השניה, אז היא לא התנגדה, ופעם אחת ולתמיד להתנגד למלחמה ברגע הנכון.

"…המלחמה איננה הפיתרון לבעיית הקסאמים ואיננה הפיתרון לבעיות הביטחון של תושבי שדרות. יש דרך אחרת: הסכם רגיעה אמיתית. המשמעות שלו היא לא רק הפסקת אש, אלא גם פתיחת המצור על עזה, לאפשר לאספקה להגיע, להקל על הסבל המאוד קשה של מיליון וחצי בני אדם. הסכם רגיעה כזה צריך להיות תחילת הדרך – יש להשלים אותו בהסכם כולל של החלפת שבויים ואסירים, כולל החזרת גלעד שליט סוף סוף לחיק משפחתו. וצריך את הדבר הזה ללוות בתהליך מדיני אמיתי מול הרשות הפלסטינית ומול אבו מאזן, תהליך שייתן לשני העמים בארץ הזאת אופק של עתיד אחר, אופק של תקווה".