הנהלת מכון אמיל תומא ללימודים פלסטינים וישראלים החליטה השבוע לקיים שורה של אירועים לציון 25 שנה למותו של המנהיג הקומוניסטי. האירועים ייערכו ברחבי הארץ וכוללים ימי עיון, דיונים, עצרת ופרסום מחודש של כתביו. תומא נולד ב-1919 בחיפה ולמד בבית ספר יסודי בעיר ואת לימודיו התיכוניים עשה בבית הספר התיכון הירושלמי היוקרתי “אל מוטראן”. בירושלים למד אצל ראיף ח’ורי, הסופר הקומוניסטי הלבנוני, אשר השפיע על תפיסת עולמו.

בשנת 1937 נסע ללמוד משפטים באוניברסיטת קיימברידג’. באותה תקופה היה פעיל במפלגה הקומוניסטית בבריטניה ושב לחיפה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית בפלשתינה (פק”פ) והתמנה לעורך הראשון של עיתונה בשפה הערבית, “אל אתיחאד”. יחד עם פואד נאצר, אמיל חביבי ותופיק טובי החל לארגן את האיגודים המקצועיים של העובדים הפלסטינים. בשנת 1943 נמנה עם מייסדי הליגה לשחרור לאומי. בשנות השישים כתב דוקטורט בהיסטוריה בברה”מ בנושא הלאומית הערבית. בשנת 1971 נמנה על יוזמי הקמת “התאחדות האקדמאים הערבים בישראל”. בשנת 1975 כיהן כמזכיר “הוועד להגנה על האדמות הערביות” יחד עם סליבא ח’מיס.

במשך שנים רבות היה תומא חבר בלשכה הפוליטית של מק”י וחבר המזכירות הארצית של חד”ש . הוא כתב עשרות ספרים, מסות ומאמרים. ספרו היחיד שתורגם לעברית הוא “התנועה הלאומית הפלסטינית והעולם הערבי” (הוצאת מפרש, 1990).

אמיל תומא נפטר בחיפה ב-1985 ועל מצבתו, בבית העלמין הנוצרי-אורתודוקסי בחיפה, נחקק משפט מאחד מספריו: “אהבתי את עמי ומולדתי אהבה ללא מעצורים, והאמנתי באמונה מלאה באחוות עמים”. שנה לאחר מותו ייסדה מק”י את המכון ע”ש אמיל תומא לעיונים פלסטיניים וישראליים.