פחות מ-3% מכלל המסמכים ההיסטוריים הנמצאים בארכיונים הציבוריים בישראל נגישים לעיון הציבור – כך עלה בדיון שהתקיים בשבוע שעבר (15.5) בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת בנושא “הנגשת חומרי ארכיון היסטוריים  לחוקרים ולציבור הרחב”. בדיון, שהתקיים ביוזמת יו”ר הוועדה ח”כ איימן עודה (חד”ש-תע”ל), עלה כי רק 14% מהמסמכים בארכיון המדינה פתוחים לעיון; מהמסמכים בארכיון צה״ל רק 0.4% פתוחים לעיון; ובארכיוני השב”כ והמוסד – 100% מהמסמכים חסויים לחלוטין, וזאת בניגוד לחוק.

ארבעה ארכיונים ציבוריים אלה נמצאים תחת סמכותה של גנזת המדינה, הכפופה למשרד ראש הממשלה. עם זאת, התנהלותם של ארכיונים אלה בפועל אינה עולה בקנה אחד עם חוק הארכיונים. לפי חוק זה ותקנות העיון, המסדירים את עיון הציבור בחומר ארכיוני המצוי בארכיון המדינה ובשלוחותיו, מוגדרות תקופות בהן החומר מוגבל לעיון (״תקופת ההגבלה״) ומוסדר ההליך להסרת ההגבלה (״חשיפה״). תקופות ההגבלה נעות בין 15 ל-90 שנה, בהתאם לתוכן החומר ומקורו. בתום תקופה זו חייב החומר להיפתח באופן יזום בידי הארכיון, ולאחר 50 שנה מחויב הארכיון לעשות מאמצים כדי לחשוף את החומרים, בהתאם לתקנות.

לפי דו”ח שפרסם מכון “עקבות” לחקר הסכסוך הישראלי-פלסטיני לקראת הדיון בוועדה, כשליש מהתיקים הסגורים המצויים בארכיון המדינה טרם נפתחו, אף על פי שתקופת ההגבלה עליהם חלפה. בארכיון צה״ל, כרבע מהתיקים סגורים על אף שתקופת ההגבלה החלה עליהם חלפה. בנוסף, עלה בדו״ח כי סגירת חדר העיון של ארכיון המדינה לציבור וההישענות הבלעדית על קצב סריקת התיקים והעלאתם לאתר הארכיון גורמים לכך, שגם תיקים שכבר נחשפו ונפתחו לכאורה לעיון הציבור, אינם זמינים ונגישים בפועל. ליאור יבנה, מנכ״ל עקבות, אמר במהלך הדיון: ״ארכיון צה״ל ומערכת הביטחון כולל 14 מיליון מסמכים, ומתוכם נגישים לציבור רק 51,213 תיקים – אחוז אחד בלבד. חומרים בהיקף עצום, שתקופת הגבלתם הסתיימה, עדיין סגורים לעיון בשל תקנות המחייבות בדיקת חומרים טרם חשיפתם. לכן יש להכין נוהל חשיפה ברור ופומבי. אנחנו מציעים חשיפה אוטומטית של חומר שתקופת ההגבלה שלו עברה”.

מהדיון בוועדה עלה כי שני גורמים עיקריים אחראים למצב הבלתי-נסבל בארכיונים: ראשית, יש מחסור עצום בכוח אדם ארכיונאי מקצועי המסוגל לטפל בחשיפת חומרים. שנית, פעילות הממונה על הביטחון במערכת הביטחון (המלמ״ב) בארכיונים הציבוריים והפרטיים היא חסם גדול בפני חשיפת חומרים. המלמ”ב אף פועל לסגירת חומרים אשר כבר נפתחו לעיון. זאת על אף שגוף זה כלל אינו מוסמך לפעול בארכיונים ציבוריים, ובוודאי שלא בארכיונים פרטיים.

במהלך הדיון נחשף כי גנזת המדינה היא זו המסמיכה את אנשי המלמ״ב לסגור חומרים היסטוריים בארכיונים פרטיים. אך לגנזת המדינה או למלמ״ב אין סמכות חוקית לפעול בארכיונים פרטיים למטרה זו. נציגי הגנזה טענו בדיון כי הגנזה מסמיכה את המלמ״ב לפעול בארכיונים הפרטיים כדי לסגור חומרים ״מאוד מסוימים״ (ברומזם לפרויקט הגרעין הישראלי). אך מדבריהם של ההיסטוריונים אדם רז ורונה סלע עלה, כי פעילות המלמ״ב בארכיונים הפרטיים כוללת בעיקר גניזה של חומרים היסטוריים הקשורים לנכבה.

אין ספק כי מצבם המביש של הארכיונים הציבוריים נוח למערכת הביטחון, השולטת בהם בפועל ולה זכות וטו בענייני חשיפת חומרים. להיסטוריונים אשר אינם עובדים במערכת הביטחון אין גישה מספקת למקורות ארכיוניים, וכך נמנע מהם לערוך מחקרי עומק בנושאים שמערכת הביטחון מעדיפה להשאיר חבויים בקופסאות קרטון בכספות הארכיונים.

דרושה אפוא חקיקה אשר תוסיף סנקציות לחוק הארכיונים. יש לתת לציבור, באמצעות הכנסת ומערכת המשפט, כלים לפקח על פעילות הממשלה בארכיונים הציבוריים, ובייחוד על פעילות משרד ראש הממשלה.

 

עדן לומרמן