ביום שני, ה-20 בפברואר, עבר בקריאה שנייה ושלישית (13 תומכים ואפס מתנגדים) חוק האוסר לקיחת בטחונות מעובדים. את החוק יזם ח”כ דב חנין (חד”ש) וכן חתומים עליו שני חברי סיעת חד”ש נוספים, חנא סוויד, עפו אגברייה ומוחמד ברכה, וכן יו”ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ’. החוק יאסור על מעביד לדרוש ביטחונות מעובדים, כדוגמת הדרישה של סכומי כסף כפיקדון שיוחזר לעובד רק אם יתמיד בעבודתו מעבר לתקופה נקובה.

בשנים האחרונות נפוצה התופעה של מעבידים הדורשים מעובדיהם ביטחונות שונים להבטחת הישארותם בעבודה. תופעה זו מהווה תשתית פורייה לניצול העובדים ולפגיעה בזכויותיהם, ומחליפה למעשה נורמות ראויות יותר כמו העלאה של השכר, קידום בעבודה, הטבות, דיבידנדים וכיוצא באלה. דרישת הביטחונות מעובדים (לעיתים עד כדי אלפים רבים של שקלים) מצמצמת ולעיתים אף שוללת את אחת מזכויות האדם הבסיסיות: חופש העיסוק. כמו כן, היא יוצרת בעיה חברתית קשה בה העובד משועבד למקום עבודתו. על פי נתוני ארגון “קו לעובד”, התופעה רווחת מאוד דווקא במקומות עבודה בהם השכר נמוך ותנאי העבודה ירודים.

לדברי ח”כ חנין, יו”ר השדולה להעסקה ישירה: “דרישת בטחונות מעובדים – ממלצרים ועד רופאות מתמחות – פוגעת בחופש הבחירה שלהם וביכולתם להיאבק על מעמדם וזכויותיהם. במקום לתגמל את העובדים באופן ראוי, נעשה שימוש ציני בפיקדונות כספיים כדי לכפות על העובדים את המשך עבודתם לאורך תקופות ארוכות.

“היום התקדמנו בצעד משמעותי נוסף בדרך להגנה על זכויותיהם של העובדים המוחלשים ביותר בישראל. החוק שאישרנו הערב יחול גם על עובדי קבלן. קבלת ביטחונות אסורים תגרור מעתה עונשי מאסר וקנס.

“מרגע חקיקת החוק תיאסר כבילת עובדים למקום עבודתם באמצעות לקיחת פיקדונות, צ’קים, שטרות ביטחון ומזומן וכן תיאסר מימושם של צ’קים שניתנו בעבר. העבריינים צפויים למאסר או לקנס של עד 150 אלף שקל. החוק קובע אחריות אישית פלילית על נושאי משרה בתאגיד. אם התאגיד קיבל ביטחון או מימש אותו, הקנס האישי על נושא המשרה בתאגיד הוא עד 75 אלף שקל. בנוסף תהיה לעובד גם זכות לתביעה אזרחית וזכות לקבל פיצוי – גם אם אין נזק כלכלי לעובד”.

הצעת החוק נתמכה על ידי ההסתדרות הרפואית בישראל והפורום להגנה על זכויות העובדים (האגודה לזכויות האזרח, קו לעובד, התכנית הקלינית למשפט ורווחה באונ’ ת”א, מען, איתך מעכי ושדולת הנשים בישראל). בדבריו במליאה הביע ח”כ חנין תודה מיוחדת לעוזרו הפרלמנטארי בתקופת העבודה על החוק בוועדה, אלון-לי גרין, שריכז את ההידברות בתהליך הכנת החוק מול משרדי הממשלה והגורמים המעורבים האחרים, ושמאז עזב את העבודה בכנסת לטובת פעילות במחאה החברתית.