תושבים ערבים בלוד הפגינו ביום רביעי נגד התכנית להרוס בתים. על הריסת הבתים נודע לתושבים בעקבות הוצאת צווי הריסה שקיבלו מספר משפחות בעיר. הוועדה העממית בעיר עומדת מאחורי מחאות התושבים ולדבריה “הריסת בתים היא חלק מהמדיניות הגזענית שמנהלת העירייה נגד תושבי לוד הערבים”. על כך פורסם הבוקר (שישי) ב”אל אתיחאד”.

בהפגנה השתתף ח”כ יוסף ג’בארין (חד”ש – הרשימה המשותפת) אשר קרא לתושבים להמשיך ולהיאבק למען זכויותיהם ונגד הגזענות במישורים הציבוריים, המשפטיים ובכנסת.” ניאבק מתוך אחדות ונחישות כדי למנוע תכניות ההריסה ולא נרשה שהמשפחות יישארו ללא קורת גג”, אמר ג’בארין בהפגנה.

יצוין שבמשך עשר השנים האחרונות נהג משרד הבינוי והשיכון להקצות דירות בדיור ציבורי על פי “הצביון היהודי” או “הצביון הערבי” של הרחוב שבו הן ממוקמות – כך גלה דו”ח נציב תלונות הציבור יוסף שהתפרסם ביום שני האחרון. הנוהל הגזעני אפשר למשרד להפלות מאות זכאים ערבים ולדלג עליהם בהקצאת דירות.

בדיקת הנציב העלתה שמאז 2008 החל המשרד להקצות בכל הארץ דירות על פי “צביון הרחוב”, נוהל שמשמעותו בפועל סירוב להקצות לזכאים ערבים דירות באזורים יהודים.משרד השיכון מסר כי בשנת 2016 הוא “דילג” בתל אביב-יפו בלבד על 87 זכאים ערבים ואכלס במקומם זכאים יהודים, וכי בחיפה אכלס 49 דירות תוך “דילוג” על 53 ערבים באותה שנה הוקצתה בחיפה דירה אחת למשפחה ערבית תוך “דילוג” על 8 זכאים יהודים.

הפרשה נחשפה בעקבות תלונה של זכאי דיור ציבורי ערבי, אב ל-6 ילדים שהתגורר בדירת שני חדרים בלוד. הוא פנה למשרד בבקשה לעבור לדירת 4 חדרים. אבל  למרות שהיה בראש התור, דירה שהתפנתה לא הוצעה לו כיוון שהייתה באזור בעל “צביון יהודי” והיא ניתנה למשפחה יהודית.

מבקר המדינה קבע כי “מה שכונה ‘דילוג’ בפי נציגי משרד השיכון היה למעשה מנגנון של קיפוח, המבוסס על ההשתייכות הלאומית של הזכאי לדיור”. הוא הודיע לשר הבינוי והשיכון יואב גלנט “שאי-הענקת דירה לאדם בשל השתייכותו לקבוצת המיעוט הערבי בישראל והענקת אותה הדירה ממש לאחר, בשל השתייכותו לקבוצת הרוב היהודי, היא בגדר החלטה מנהלית מפלה הפוגעת בכבוד האדם”. לדבריו, “הידיעה כי חל עיכוב ניכר במימוש זכותו לשכן את משפחתו בדירה ההולמת את צרכיה בשל כך שאדם אחר, יהודי, יקבל את הדירה המרווחת, יש בה מסר פוגעני ומשפיל שאין להסכין עמו”.

משרד הבינוי והשיכון כנראה היה מודע לבעייתיות של הנוהל הגזעני. על כך אפשר ללמוד מהעובדה ש”המשרד נמנע מלחשוף את הפרקטיקה האמורה לפני ציבור הזכאים, והיא הובאה רק לידיעתם של עובדי המשרד האמונים על מלאכת האכלוס של דירות בדיור הציבורי”.