רשויות החוק במדינת ישראל מפירות תדיר את זכויות האדם של עצורים בבית מעצר של שירות הביטחון הכללי בפתח-תקווה. מדו”ח השותף של ארגון בצלם והמוקד להגנת הפרט שפורסם ביום שלישי, ה-2 בנובמבר, עולה תמונה קשה של התעללות, בעוד שאף תלונה בנושא לא הובילה לצעדים. המדינה מסבירה שהכל נעשה בפיקוח, ובעבר בית המשפט כבר דחה טענות דומות.

לפי עדויות של 121 עצורים, חלקם נכלאים בתאי צינוק אטומים, מוחזקים בתנאי בידוד, בתנאי היגיינה לא נאותים, בכבילה ממושכת בחדר החקירות, במניעת שינה ובאמצעים אחרים “הפוגעים בגופו ובנפשו של הכלוא”.

זה מתחיל, לפי העדויות, כבר עם הכניסה. העצורים לא הורשו לקחת עמם חפצים, כפי שנהוג בבתי הסוהר, ואף חפצים אישיים שהיו עליהם כגון שעונים נלקחו מהם. המשך דרכם של עצורי השב”כ ממשיכה לחדרי החקירות שם נכבלו לכיסא באופן שמנע מהם להזיז את גופם.

13 כלואים מבין 121 דיווחו על מניעת שינה שנמשכה למעלה מ-24 שעות. 36% מהכלואים שנבדקו אמרו שחוקרים השפילו וקיללו אותם, 56% דיווחו על איומים ו-9% סיפרו שהופעלה עליהם אלימות. טענה שרווחה בקרב נבדקי הדו”ח קשורה להפעלת לחץ על הנחקר מצד בני משפחתו. באחד המקרים, כך נטען, הובאה למתקן אלמנה בת 63 שבני משפחתה שהיו עצורים במתקן נחשפו לסבלה במעצר. לאחר יומיים שוחררה האשה ללא כל אישום.

בין החקירות, כך עולה מהדו”ח, שוהים העצורים בתאי צינוק קטנים, בדרך כלל בתנאי בידוד, ללא חלונות. בתאים קבועים זיזים בקירות המונעים הישענות ומוסיפים לאי הנוחות. התאים מוארים 24 שעות ביממה, מה שמקשה על הירדמות וגורם לכאבי עיניים וקשיים בראייה.

מחברי הדו”ח מציינים תנאי היגיינה קשים – החל משירותי כריעה בתאי הצינוק שמפיצים ריחות רעים, מזרנים ושמיכות לא נקיים ומניעת מקלחות. בגדים נקיים? רק מקצת האסירים זוכים לפריבילגיה. טענה נוספת שעולה קשורה למעצר לאורך זמן רב לאחר תום החקירה. 51% מהעצורים שהעידו הוחזקו במתקן במשך שבוע או יותר לאחר חקירתם האחרונה וחלקם הוחזקו אף חודש או יותר.

לבצלם ולמוקד להגנת הפרט אין ספק בשורה התחתונה: “ההתנהגות כלפי הכלואים תואמת תורת חקירה המבוססת על שבירת רוחו של העצור באמצעות גרימת הלם וחרדה, תוך ניתוקו מכל נקודת אחיזה בחייו הרגילים וחשיפתו של תנאים של חסך חריף בגירויים חושיים, בתנועה ובקשר אנושי. לאלו נוספת החלשתו הפיזית באמצעות מניעת שינה, הפחתת מזון, חשיפה לקור וחום וגרימת כאב שמקורו בעיקר בתנוחות גוף נוקשות”.

הארגונים טוענים כי התנהלות זו שתוארה בדו”ח זוכה לגיבוי המדינה משום שמאז שנת 2001 הוגשו למשרד המשפטים 645 תלונות של נחקרים במתקן אולם אף לא אחת מהן הובילה לחקירה פלילית. “מדינת ישראל מנסה להצדיק את ההפרות הקשות של זכויות העצורים כמאמצים חיוניים לסיכול מעשי טרור חמורים. טענה זו אין בה כדי להתיר חריגה מהאיסור המוחלט על יחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל ועל עינויים”, נכתב.

עוד הם מדגישים ש”ניסיונה של ישראל להסיט את הדיון הציבורי למה שמכונה ‘דילמת הפצצה המתקתקת’ הוא מלאכותי”, ומסבירים שרוב העצורים שהעידו לא נחשדו בעבירות חמורות, וחלקם אף הואשמו בפעילות שהיא פוליטית או דתית במהותה. מחברי הדו”ח דורשים לעקור את הפרות זכויות האדם מהשורש, להעניש את העבריינים, לפצות את הקורבנות ולערוך חקירה בלתי תלויה ושקופה.

לקריאת הדו”ח המלא