מדיניות צה”ל שלא לחקור הרג אזרחים פלסטינים פוטרת חיילים ממתן דין וחשבון גם אם יש חשדות לפלילים – כך קובע ארגון בצלם בדו”ח חדש שפורסם ביום שלישי, ה-14 בספטמבר. בדו”ח, שכותרתו “חוסר אחריות: מדיניות הצבא שלא לחקור הרג פלסטינים בידי חיילים”, קובע הארגון כי חיילים שהרגו אזרחים כמעט שאף פעם אינם נדרשים לתת על כך את הדין, גם אם נסיבות האירוע מעלות חשד כבד שפעלו באופן פלילי.

הדו”ח, המתבסס על ניתוח מדיניות הפרקליטות הצבאית בארבע השנים האחרונות, קובע כי הסיבה העיקרית למצב הזה היא הימנעותו של הצבא מקיום חקירות מצ”ח במקרה של הרג אזרחים בידי חיילים.

הדו”ח מנתח אירועים בהם נהרגו אזרחים שלא השתתפו בלחימה בשנים 2006-2009 (לא כולל מבצע “עופרת יצוקה” רחצני). בתקופה זו פנה הארגון לפרקליטות בדרישה לחקור 148 מקרים בהם נהרגו 288 בני אדם. בסך הכל, במהלך תקופה הנדונה הרגו חיילי צה”ל 1,510 פלסטינים, מתוכם 617 שלא השתתפו בלחימה. מהדו”ח עולה כי רק ב-22 מהפניות – פחות מ-15% – נפתחה חקירה, וב-29 מקרים החליטה הפרקליטות הצבאית לא לחקור את האירוע. ביתר הפניות לא החליטה הפרקליטות עד היום אם לפתוח בחקירה. ב-16 מהן, ההחלטה מתעכבת מאז 2006.

מבין 22 הפניות שבהן נפתחה חקירה, הסתיימו רק שני מקרים בהחלטה לסגור את התיק ללא העמדה לדין של החיילים. בשלושה מקרים טרם הסתיימה חקירת מצ”ח. בארבעה נוספים הוחזר התיק להשלמות חקירה, וב-13 מקרים לא הכריעה הפרקליטות אם להגיש כתב אישום.

בבצלם סבורים כי מניתוח המקרים בהם התקבלה החלטה לא לפתוח בחקירה, נראה שהחלטה כזו התקבלה גם במקרים שבהם היה חשד כבד להפרת החוק. עוד נטען, כי בפרשנותה לנסיבות האירוע, מסתמכת הפרקליטות אך ורק על התחקיר המבצעי ודברי החיילים, מבלי להתייחס כלל לעדי ראייה ולראיות נוספות הסותרות את דברי החיילים.

הדו”ח ממליץ לבטל את ההגדרה “סכסוך מזוין”, שהביאה לירידה משמעותית במספר חקירות מצ”ח בגין גרימת מוות (עד שנת 2000, נפתחה חקירה בכל מקרה של מות אזרח פלסטיני שאינו מחבל, גם אם בסופו של דבר, לרוב לא הוגשו כתבי אישום). עוד הוא ממליץ לאמץ הנחיות שהוציא היועץ המשפטי לממשלה, בדבר זמני טיפול נאותים בתיקים ובפניות. אמנם בג”ץ קבע ב-2005 מסגרת זמן מצומצמת לתחקור של מקרי הרג כאלה, אולם לא נקבעה מסגרת זמן לקבלת ההחלטה אם לפתוח בחקירה או להעמיד לדין – “לפיכך, החלטות כאלה עשויות להתעכב חודשים ואף שנים, דבר שמונע טיפול יעיל בחשדות לפלילים בתוך זמן סביר”.

הדו”ח תוקף את עמדת המדינה, שרואה עצמה מחויבת לחקור רק מקרים שבהם היתה כוונה של החיילים לפגוע באזרחים. טענה זו, לפי בצלם, אין לה כל יסוד בהוראות המשפט הבינלאומי והישראלי: “חובתו של הצבא אינה מסתכמת באיסור על פגיעה מכוונת באזרחים המהווה פשע מלחמה. עליו לוודא גם שחיילים וקצינים מקיימים גם פקודות הצבא והחוק הישראלי האוסרים לא רק על ירי בכוונה להרוג, אלא על שורה ארוכה של מעשים, כולל גרימת מוות ברשלנות ואף עבירות מופחתות”.

באוקטובר 2003 עתרו בצלם והאגודה לזכויות האזרח לבג”ץ נגד מדיניות הפרקליטות הצבאית. עד ליולי השנה, מועד כתיבת הדו”ח, טרם ניתנה החלטה בתיק למרות שהדיון האחרון בו התקיים במאי 2006. בתשובתה לעתירה, קבעה המדינה בין היתר כי “העובדה שבזמן לחימה נפגע אזרח אינה מהווה הוכחה לכך שבוצע פשע מלחמה או לכך שהייתה התנהגות פלילית מצד החיילים”.

לדו”ח המלא