ב-30 במארס 1917 נולד פעיל זכויות האדם, האינטלקטואל והסופר היהודי-מרוקאי אדמונד עמרן אלמליח. אלמליח היה מרצה לפילוסופיה וממנהיגי המפלגה הקומוניסטית המרוקאית. בשנות ה-40, בצעירותו, הוא נמנה עם ראשי המפלגה הקומוניסטית המרוקאית ועל כך הוא כתב בספרו הראשון והאוטוביוגרפי. הוא נלחם בפשיזם ומאוחר יותר לעצמאות מרוקו.

בשנות ה-60 הוא נטש את פעילותו הפוליטית, אך הוסיף להגדיר את עצמו כקומוניסט ואיש שמאל ובגיל 63 הוא פרסם את ספרו הראשון. ב-1964 עבר לצרפת, שם היה פעיל חברתי והחל לכתוב רומנים וסיפורים קצרים שעסקו בתרבות היהודית-ערבית העשירה שנעלמה עם עזיבת היהודים את מרוקו.

על פעילותו הקומוניסטית כתב “הייתה זו תקופה עשירה במיוחד, היה זה שחר של יום חדש – עידן של חופש ואחווה. התמוטטות ברית המועצות והביקורת, הצודקת לעיתים, שנמתחה כלפי הניסיון הסובייטי, לא מסוגלות לכרסם בזיכרונות שלי”.

אלמליח האנטי-ציוני, יחד עם שני אנשי רוח ופעילי שמאל מרוקאים-יהודים נוספים: אברהם צרפתי שנקבר בבית הקברות היהודי של קזבלנקה, והמשורר ציון אסידון המתגורר בגלות בצרפת פעל רבות למען הקמת מדינה פלסטינית עצמאית. ב-1999 הוא חזר למרוקו ולמרות שנותיו הארוכות בצרפת, הוא אמר: “כל חיי הקדשתי למרוקו”. אלמליח נפטר ב-15 בנובמבר 2010 בעיר רבאט. פרסם ספרים רבים וספריו תורגמו לשפות רבות, וזכה בפרסים נודעים. אף ספר פרי-עטו של אלמליח לא תורגם לעברית