הכנסותיהם של 80% מהשכירים ובני משפחותיהם ירדו במהלך השנה שעברה – כך כעולה מדו”ח “תמונת מצב חברתית” של מרכז אדוה. רוב הנתונים שבדו”ח מתייחסים ל-2009, שנה של משבר קפיטליסטי עולמי, אך בכל הנושאים מוצגת גם תמונה של כל העשור האחרון.

הדו”ח מעלה כי גם אם המשק הישראלי נפגע מן המשבר הקפיטליסטי פחות מארצות אחרות, ואף שב לצמוח יותר ומהר יותר ממשקים אחרים, אי-השוויון הפנימי המשיך להעמיק. במהלך העשור 2000-2009, חלקם בעוגת ההכנסות של 4 העשירונים הנמוכים ירדה, מ-17.0% ל-16.3%, בעוד שחלקו של העשירון העליון גדל, מ-28.0% ל-28.5%. ב-2009 עמד השכר הממוצע לחודש של נשים על 6,280 ש”ח – 66% מהשכר החודשי של גברים. זהו שיפור לכאורה לעומת 2008, אז עמד השיעור על 63.1%; אלא שהשיפור לכאורה נבע מכך ששכר הגברים ירד בעוד ששכר הנשים ב-2009 נותר כפי שהיה ב-2008. השכר לשעה של נשים עמד על 42.6 ש”ח – 84.5% מהשכר לשעה של גברים; גם כאן נבע השיפור לכאורה מירידה בשכר הגברים.

יחד עם זאת, ההכנסה החודשית של שכירים עירוניים אשכנזים (ילידי ישראל לאב יליד אירופה או אמריקה) גדלה אשתקד יחסית להכנסה החודשית הממוצעת של כלל השכירים העירוניים – בשלוש נקודות אחוז, מ-38% מעל הממוצע ב-2008 ל-41% מעל הממוצע ב-2009. גם ההכנסה של השכירים המזרחים (ילידי ישראל לאב יליד אסיה או אפריקה) גדלה בשלוש נקודות אחוז, ל-3% מעל הממוצע. ההכנסה החודשית של שכירים עירוניים ערבים נותרה כשהיתה, 67% מן הממוצע – רמת השכר שהיתה להם בשנת 2000.

ב-2009, עלות השכר השנתית הממוצעת של מנהל בכיר בחברה הכלולה ברשימת “תל–אביב 25” (25 החברות הגדולות בבורסה) ירדה ב-6% ועמדה על 9.13 מיליון ש”ח בשנה, או 761 אלף ש”ח בחודש – פי 94 מן השכר הממוצע במשק. עוד עולה מהדו”ח שב-2009, משק בית בחמישון העליון הפריש לפנסיה ולתגמולים סכום חודשי ממוצע של 972 ש”ח. באותה שנה, משק בית בחמישון התחתון הפריש סכום חודשי ממוצע של 35 ש”ח.

ממרכז אדוה נמסר כי “קברניטי המדינה והמשק משתבחים בפגיעה הקצרה והמתונה, יחסית, של המשבר הפיננסי העולמי במשק הישראלי. אך הנתונים המוצגים במסמך תמונת מצב חברתית מצביעים על גידול באי שוויון, הן בגל הצמיחה שקדם למשבר הפיננסי העולמי והן לאחר פריצת המשבר”. מחברי המסמך טוענים כי בצמיחה המובלת על ידי המגזר העסקי אין די: “החברה הישראלית זקוקה לפעלתנות חברתית, הן כדי לצמצם את האי שוויון הרב, הן כדי לפצות על הפגיעות של העשור האחרון והן כדי להבטיח לעתיד צמיחה שבה שותפים כלל הישראלים ולא רק חלקי-אוכלוסייה מעטים ומצומצמים”.

הדו”ח מציין עוד כי יכולתה של ישראל לצמוח באופן יציב בפרקי זמן ארוכים נפגעת מאוד מהיעדר הסכם מדיני עם הפלסטינים: בעשור הנוכחי, בעוד שהתמ”ג לנפש במזרח אסיה ובמזרח אירופה גדל מאוד – לדוגמא, 9.6% בסין ו-4.1% בפולין, התמ”ג לנפש של ישראל גדל רק ב-1.6%. זאת, בגלל שבתקופת האינתיפאדה השנייה התמ”ג לנפש בישראל לא זו בלבד שלא גדל, הוא קטן. אמנם, הארצות העשירות במערב צמחו גם הן בשיעורים נמוכים, אלא שהתמ”ג לנפש אצלן גבוה הרבה יותר מזה של ישראל: אם ישראל רוצה להידמות להן, עליה לצמוח בקצב מהיר מהן – ולשם כך דרושה יציבות כלכלית ארוכת-שנים.

לקריאת הדו”ח (קובץ פי.די.אף)