צעדיו הראשונים של יאיר לפיד, ראש הסיעה השנייה בגודלה בכנסת (“יש עתיד”) וראש הממשלה החליפי, שכעת ממלא את התפקיד הזמני, אינם מבשרים טובות. לישיבה הראשונה שקיים כראש ממשלה זימן את “ראשי זרועות הביטחון” – קרי: מנהלי מנגנון הדיכוי של המשטר הקולוניאלי בשטחים הכבושים. לאחרונה פורסם גם כי לפיד מעוניין להתגורר ב”ווילה סלאמה”, ביתו לשעבר של חנא סלאמה, פליט פלסטיני שגורש מביתו ב-1948. אפילו דוד בן-גוריון, אדריכל גירוש הפלסטינים מישראל, סירב להתגורר בבית עקורים זה.

   הצהרתו הפומבית הראשונה של לפיד ניתנה במוצ”ש (2.7), שעה שכאלף צעירים זועמים התכנסו בכיכר הבימה במחאה על יוקר הדיור והמחייה. חיצי הביקורת של המפגינים כוונו לעבר ממשלת ישראל – זו הזמנית ולאלה שקדמו לה. אולם נראה כי ללפיד אין פנאי או רצון להתמודד עם בעיות העובדים, הצעירים או המובטלים הסופגים את עליות המחירים.

    “אנו מאמינים שישראל היא מדינה יהודית. אופייה יהודי, זהותה יהודית. גם יחסה לאזרחיה הלא-יהודים הוא יחס יהודי” כך אמר לפיד בנאום ששודר בכל ערוצי הטלוויזיה.

    כדרכם של כל ראשי ממשלות ישראל, גם לפיד נזף בפלסטינים החיים תחת משטר האפרטהייד הישראלי כבר יותר מ-55 שנה: “אנו מאמינים כי כל עוד צורכי הביטחון יישמרו, ישראל תישאר מדינה שוחרת שלום. אנו מושיטים יד לכל עמי המזרח התיכון, כולל הפלסטינים, ואומרים: הגיע הזמן שתכירו בכך שלעולם לא נזוז מפה, אז בואו נלמד לחיות יחד”.

    לפיד שיבח את הקנוניה האימפריאליסטית שרקח נשיא ארה”ב לשעבר דונלד טראמפ יחד עם ראש האופוזיציה הימני ח”כ בנימין נתניהו: ״אנחנו מאמינים שיש ברכה גדולה בהסכמי אברהם, ברכה גדולה בתנופה הביטחונית והכלכלית שנוצרה בפסגת הנגב עם האמירויות,

בחריין, מצרים ומרוקו. תהיה ברכה גדולה גם בהסכמים העתידים לבוא”.

    לפיד לא הזכיר בדבריו אף לא במילה את נושא יוקר המחייה ושחיקת השכר המואצת. לעומת זאת אמר: ״אנחנו מאמינים שהכלכלה הישראלית צריכה להיות מבוססת על עקרונות השוק החופשי, כמו גם על היצירתיות והדינמיות של הטכנולוגיה הישראלית”.

    אמירותיו השחוקות של לפיד יכולות היו לצאת באותה מידה מפי בנט או נתניהו. אלה אותם הבלי הבלים ואותן קלישאות שהתרגלנו לשמוע בעשורים האחרונים מראשי ממשלה ומשרים במהלך מערכות בחירות ולאחריהן. במילים אחרות: הלפיד כבה בטרם הספיק להאיר.

    יוקר המחיה הוא אחת הבעיות המרכזיות המטרידות מיליוני שכירים ובני משפחותיהם. עם זאת, התעלמות לפיד ממנו איננה מקרית: באפריל האחרון הכריז כי “המדינות המצליחות והעשירות בעולם הן לא שוויוניות. אנו שואפים לכך שישראל תהיה חלק ממדינות אלה”. אכן, חזונו של לפיד מתקדם בצעדי ענק לעבר הגשמתו. ישראל הופכת פחות ופחות שוויונית בצל היוקר הגואה.

    על פי “כלכליסט” (3.7), שכרם הריאלי של עובדי מערכות הבריאות, הרווחה והסעד נפגע באופן משמעותי. גם כוח הקנייה של עובדי המגזר הציבורי, בהם עובדי ההוראה, עובדי משרד החינוך ועובדי המינהל ציבורי, ספג מהלומה קשה בשנתיים האחרונות. נכון להיום, טרם נחתם הסכם מסגרת בין האוצר להסתדרות. זרועו של אביר הניאו-ליברליזם, שר האוצר אביגדור ליברמן עוד נטויה – רק לאחרונה אישר שורה ארוכה של התייקרויות במחירי המוצרים הבסיסיים.

    גם במילוי תפקידו כשר החוץ לא דאג לפיד “לעניי עירו”. השבוע (3.7), החריפו עובדי משרד החוץ את מחאתם נגד ראש הממשלה הנכנס, ופרסמו בחבי הארץ שלטי חוצות עם הכיתוב: “אין עתיד למשרד החוץ – לפיד, קח אחריות ופתור את המשבר”. ועד עובדי המשרד נערך להחרפת העיצומים בשבוע הבא.

עוד בנושא