מאת: עדנה זרצקי-טולידאנו, חברת מועצת העיר חיפה מטעם חד”ש

ב-13 במאי 1939, בעקבות ליל הבדולח, יצאה מנמל המבורג בגרמניה הספינה “סנט לואיס”, כשעל סיפונה 936 פליטים יהודים. הספינה הייתה בדרכה לקובה, שם היו אמורים הפליטים להמתין לאשרות כניסה לארה”ב. אשרותיהם לא הוכרו כתקפות, להוציא 22 מהם.

החל מסע של הספינה בים, אשר נמשך חודש ימים. בסופו של דבר, בריטניה, צרפת, בלגיה והולנד הסכימו לקלוט חלק מן הנוסעים. עבור 245 מהם – היה זה מאוחר מדי. אירופה נכבשה, והם מצאו את מותם במחנות ההשמדה.

מראה הפליטים הנמלטים מאסון ומתדפקים על דלתות נעולות, נצרב בזיכרוני ובתודעתי כאישה, כיהודייה. הוא מחייב לא לעצום עיניים, מחייב לראות, לדעת ולפעול להגנת פליטים.

האמנה להגנה על פליטים של האו”ם, אשר אושרה בשנת 1951, מכירה בכך שפליטים נמצאים במצב מצוקה, ושרובם אינם עוזבים עם דרכון מסודר, ולפיכך, האמנה קובעת כי לגבי פליטים, כניסה בלתי-חוקית אינה מהווה עבירה. זהו אחד הלקחים ממסעה של הספינה “סנט לואיס”, אשר נלמד לאחר מלחמת העולם השנייה. ישראל, החתומה על האמנה, מכירה בכך שקיימת סכנה לפליטים מסודן ומאריתריאה, ושלא ניתן לגרשם, ולכן מאפשרת להם באופן חוקי להישאר בשטחה. אך היא אינה מעניקה להם את הזכות לעבוד ולהתפרנס, ואינה מאפשרת לממש זכויות חברתיות, כגון בריאות ורווחה.

משרד הפנים מסרב לבדוק בקשות מקלט פרטניות של 90% ממבקשי המקלט, והוא מעניק מעמד פליט המקנה זכויות רק ל-0.2% מהפונים. כ-60% ממבקשי המקלט בישראל הם מאריתריאה. שיעור ההכרה בהם כפליטים, במדינות בהן נבדקות בקשותיהם, מגיע ל-88%. עוד כ-30% ממבקשי המקלט בישראל הם מסודן. שיעור ההכרה בהם כפליטים בעולם עומד על 64%.

לאחרונה התפרסמו בתקשורת ידיעות, לפיהן עיריית חיפה שולחת פקחים לעסקים שונים בעיר, כדי לבדוק האם מועסקים שם פליטים ללא אישורי עבודה. בערוץ 2 דווח: “מכתב שהופץ באחרונה לבתי עסק בעיר, שבהם מועסקים זרים ללא היתר, מבהיר לבעלי העסקים: פטרו אותם או שתאבדו את רישיון העסק”. “יש לי עובד אחד אריתראי שנמצא כאן עם אשרת שהייה ואשרת עבודה, ואמרתי את זה לפקח, אבל זה לא עניין אותו. הוא בכלל לא רצה לראות את אישורי העבודה”, סיפר בעל עסק מחיפה, אשר לעסק שבבעלותו הגיע אחד מפקחי העירייה. “כמה ימים לאחר מכן, קיבלתי טלפון מבכיר בעירייה, שהזהיר אותי שכדאי לי לפטר אותו, אחרת עלולים לשלול לי את רישיון העסק. גם ההסברים שהוא עובד ברישיון לא הועילו, ואתמול הגיע המכתב” (Ynet, 4.6).

האם כבר שכחנו את מראות הזוועה מסודאן, מחבל דארפור, את 300,000 הנשים והגברים שנהרגו כתוצאה מרדיפה אתנית? האם איננו יודעים שבארצות אלו נמשכות הפצצות אוויריות וקרקעיות על אוכלוסייה אזרחית, המצויה בערים, בכפרים ובמחנות העקורים?

אני מבקשת כי העיר חיפה לא תפעל נגד מבקשי מקלט ותאפשר להם להתפרנס בכבוד. האין זה המעט שביכולתנו לעשות, למען אנשים שנמלטו מאימת ההרג, האונס והעינויים?