מאת אפרים דוידי

“הכרזת מדינה פלסטינית תפיל את המניות ואת אגרות החוב” – זעקה הכותרת במוסף הבורסה של “דה מרקר” (19.5), והיו דומות לה ביתר העיתונים הכלכליים. בידיעה שפורסמה ב”דה מרקר” צוין, כי גלעד אלטשולר, מבעלי בית ההשקעות אלטשולר-שחם, קרא ליועצי ההשקעות (בכנס שנערך בבורסה) להשקיע בחו”ל את כספי אגרות החוב, 80% מההשקעות הישראלים בבורסה. הכרזת המדינה הפלסטינית, אמר, תגרום לצניחה של עשרות אחוזים בשערי ניירות הערך בבורסה ולבריחת משקיעים זרים.

אכן, ההון בפאניקה: הכיבוש המתמשך, אבן יסוד בשליטה המרחבית והכלכלית של הקפיטליזם הישראלי, עומד ליפול, או לפחות לקבל מכה קשה בספטמבר הקרוב. החששות הכבדים האלה גוברים נוכח ממשלת ימין אטומה, שאינה מוכנה לקבל אפילו את “רוח המפקד” – את דבריו של הנשיא אובאמה (19.5), שקרא לנסיגת ישראל מהשטחים שנכבשו ב-1967 ולהשליט את סדר היום הכלכלי הקפיטליסטי הגלובלי במזרח-התיכון כולו. תגובתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לקריאה לסגת הייתה עוינת מאוד. אשר לאובאמה, תגובתו להתקוממויות העממיות במזרח-התיכון מלמדת, כי טרם הפנים שהקפיטליזם הגלובלי במשבר עמוק, הניכר היטב בארצו של אובאמה ובבתיהם של מאות מיליוני האזרחים בעולם הערבי.

ובחזרה אלינו. עשרות אנשי עסקים ובכירים במגזר העסקי התכנסו בתחילת מאי בביתו של היהלומן המיליארדר אברמי אדמוב על מנת לדון בהיערכות לקראת הכרזת המדינה הפלסטינית ובקמפיין, שמובילים עידן עופר (האחים עופר) ויעקב פרי (ראש השב”כ לשעבר וכעת – יו”ר בנק מזרחי-טפחות) במסגרת התארגנות בשם “ישראל יוזמת”.

כמאה אנשי עסקים בולטים, שהוזמנו למפגש בהתראה של שבוע בלבד, הפגינו נוכחות מרשימה. “איש לא סירב”, נמסר. בין הבאים: איש העסקים (נפט, גז) יוסי מימן; אלי אלקלעי מבעלי בית ההשקעות אי.בי.אי.; אבנר סטפק, מבעלי השליטה בבית ההשקעות מיטב; איש העסקים אלי אלעזרא; דני גילרמן, לשעבר יו”ר איגוד לשכות המסחר ושגריר ישראל באו”ם; דב מורן, יו”ר קרן מרקסטון; אהרון פוגל, יו”ר חברת הביטוח מגדל; יורם טרובוביץ’, עד לאחרונה יו”ר דלק אנרגיה; ליאון רקנאטי, בעבר יו”ר הקונצרן אי.די.בי.; שרגא ברוש, יו”ר התאחדות התעשיינים, ואחרים. אנשי עסקים אלה מייצגים קבוצה נכבדת מעשרים המשפחות השולטות במשק, קרי אצולת הממון בישראל.

עידן עופר אמר במפגש, כי “העסקים הגלובליים מספקים לנו אמצעי חישה מוגברים ובחודשים האחרונים אנחנו חשים בסימנים של שחיקה משמעותית בלגיטימציה של מדינת ישראל. אם בעבר קהילת אנשי העסקים נטתה להימנע מנקיטת עמדה ביחס לתהליך המדיני, הרי שהמצב כיום מחייב אותנו לפעול להגנה על הכלכלה הישראלית. בעידן שבו היצוא מהווה כמעט מחצית מהתמ”ג, פגיעה במעמדה הבינלאומי של ישראל תעמיד בסכנה מיידית כמות משמעותית של משרות ומשקי בית בישראל”. לדבריו, “מתוך תחושה של אחריות לאומית לעובדינו ולחוסן החברתי בישראל, עלינו לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותנו על מנת לקרוא לממשלת ישראל ליזום תהליך מדיני, שימנע כל אפשרות להטלת חרם על ישראל”.

עופר חשף, כי בכירים בהסתדרות פועלים בימים אלה נגד גל של מהלכים של איגודים מקצועיים וועדי עובדים ברחבי העולם, הקוראים להחרים את ישראל ולהפסיק את שיתוף הפעולה עמה, כולל סירוב לפרוק אוניות המובילות סחורה מישראל. זו הייתה מטרת נסיעתו של יו”ר ההסתדרות, עופר עיני, משרתם של שני האדונים (ההון והשלטון) בעת שביתת העובדים הסוציאליים. (עם שובו מחו”ל, עיני פעל רבות להכשלתה.)

דני גילרמן התריע במפגש: “בבוקר למחרת ההכרזה הצפויה על הכרה במדינה פלסטינית, יתחיל תהליך דרמטי וכואב של דרום-אפריקניזציה של מדינת ישראל. השקט הכלכלי, השורר כיום בישראל, מדומה, וסביר מאוד שהוא יתפוצץ מיד לאחר ההכרזה באו”ם. אני ממשיך גם היום לקבל מסרים מגורמים פלסטיניים בכירים על כך, שהצד הפלסטיני מעדיף הסכם שלום, על פני כל מהלך חד-צדדי; ולכן על ראש הממשלה ליזום מהלך מדיני אמיתי, שיאפשר זאת ויימנע קטסטרופה מבחינת ישראל”.

חברי הקבוצה קראו לממשלת ישראל – “לקבל החלטה אמיצה ולקחת יוזמה, במטרה לקדם הסדר שלום אזורי במזרח-התיכון ויחסים נורמאליים עם העולם הערבי והמוסלמי, כדי להבטיח את קיומה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית ויהודית, ואת בטחונה ושגשוגה”.

לפי “כלכליסט” (15.5), משתתף אחר במפגש סיפר, כי פרי דיבר על הכוונה לצאת בקמפיין פרסומי, “להזיז דברים בשטח”, ואף להקים תנועת שלום. ועוד:”פרי סיפר לנוכחים, כיצד ביקש להיפגש עם בנימין נתניהו, אבל איזה תת עוזר של תת עוזר שלו השיב פניו ריקם והכוונה של המפגש היא להתחיל לעורר רעש בנושא”.

“עסקים עכשיו”, תנועת השלום של בעלי ההון, טרם הוקמה. אך אנשי “ישראל יוזמת” כבר ארגנו מפגשים עם אישים ערביים, מעל ראשה של ממשלת ישראל ובניגוד לרצונה. לשם כך גויסו כמה “אנשי ביטחון בכירים” (בישראל, בכירי הביטחון הופכים במהרה לבכירי הממון) וכמה אקדמאים – המוכנים להעניק את הידע שלהם ואת יוקרתם לטובת בעלי ההון (ובהשכלה הגבוהה המקומית, כאלה אינם חסרים).

יממה לאחר הסכם הפיוס בין הפתח’ לחמאס וההכרזה בדבר הקמת ממשלה משותפת, נפגשו (28.4) חברי “ישראל יוזמת” עם יו”ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), בלשכתו במוקטעה ברמאללה. אל אנשי היוזמה נוספו ראש המוסד לשעבר דני יתום; בתו של הרב עובדיה יוסף, עדינה בר שלום; עו”ד משה שחל, משפטן של אצולת הממון (ואיש מפלגת העבודה); מנכ”ל משרד החוץ לשעבר ד”ר אלון ליאל; פרופ’ עליזה שנהר; פרופ’ אווה ברגר; והעיתונאי עקיבא אלדר. את הצד הפלסטיני ייצגו, לצדו של אבו מאזן, סאיב עריקאת וג’יבריל רג’וב. (יתום סיפר במהלך הפגישה בארץ, כי בעוד נתניהו סירב לפגוש את אנשי היוזמה, אבו מאזן הזמין אותם מרצונו.)

עידן עופר, איש העסקים היחיד שהגיע למפגש עם אבו מאזן, סיפר בפתח דבריו, כי החליט להצטרף ליוזמה כיוון שהוא מאמין בשלום כלכלי, שיצמצם בעתיד את מספר המלחמות. “בכל פעם שאני מגיע לגדה המערבית, אני רואה את הפיתוח המהיר, את ההתלהבות של העם הפלסטיני לעשות עוד”. לדבריו, ישראל יכולה להיות מעורבת בהרבה יוזמות משותפות עם הפלסטינים: “אנחנו יכולים להיות מעורבים בהרבה יוזמות פה, במים, בגז ובתעשייה. כאיש עסקים אני עושה הכל, כדי לשפר את היחסים בין החברות שלי לחברות פלסטיניות”. הנשיא אובאמה לא יכול היה לתאר טוב יותר מעופר, מהו חזונו של הקפיטליזם האמריקאי בישראל ובפלסטין. עופר סיפר, כי החברה לישראל שבבעלותו היא החברה היחידה שפתחה חשבון בנק ברמאללה.

שבוע לאחר מכן, נפגשו אנשי הקבוצה בקהיר עם שר החוץ המצרי נביל אל-ערבי. בתשובה לשאלת “הארץ” לגבי היוזמה, אמר השר המצרי, כי מדובר ביוזמה חיובית שהוא מעודד. עם זאת, לדבריו, לא ניתן לומר כי היא תואמת באופן מוחלט את היוזמה הערבית, שכן זו אושרה בתמיכת כל המדינות הערביות והליגה הערבית, בעוד שהיוזמה הישראלית היא יוזמה בלתי-רשמית.

במשלחת הישראלית שנסעה למצרים היו: יעקב פרי, דני יתום, אמנון ליפקין-שחק, משה שחל והמזרחן פרופ’ שמעון שמיר. פרי אמר ל”הארץ”, כי הפגישה עם בכירי משרד החוץ המצרי הייתה חיובית. לדבריו, תמיכת מצרים יכולה לתת רוח גבית ליוזמה, אולם בסופו-של- דבר חשוב לשכנע את דעת הקהל בישראל.

מהדיווח התמציתי שהובא לעיל לגבי הפעולות הרבות, שנוקטים אנשי ההון ונציגיהם נוכח “איום העצמאות הפלסטינית”, עולה, שמדיניות ממשלת הימין גורמת לסדקים אפילו בקרב שכבת הטייקונים, המגויסת ביותר למדיניותה החברתית והכלכלית.

מול פעילות זו של בעלי ההון, בולט עוד יותר התפקיד המחפיר של הנהגת ההסתדרות, הארגון החברתי הגדול בישראל, המייצג יותר מחצי מיליון עובדים וגמלאים. ההסתדרות בראשות עיני מוסיפה לתמוך בעמדותיה הימניות של ממשלת ישראל ואינה מתגייסת בנחישות למאבק בכיבוש – מאבק החיוני לעובדים הישראלים והפלסטינים כאחד.