הכרתי את מוחמד נפאע בשנות ה-70 של המאה שעברה בפעילות בברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק”י). היינו אז חברי מזכירות התנועה ונפאע כיהן כמזכיר מחוז עכו. אחר כך פעלנו שנים ארוכות בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית ובמוסדותיו.

בשנת 1990, לפי החלטת הוועד המרכזי, פרשו שלושת חברי הכנסת של חד”ש – מאיר וילנר, תופיק זיאד ותופיק טובי מן הכנסת, ושלושה אחרים נכנסו במקומם: האשם מחאמיד, נפאע ואנוכי. העבודה המשותפת בכנסת הייתה אינטנסיבית וחייבה תיאום והקשבה הדדית, וכך התגבשה בינינו ידידות ארוכת שנים.

נפאע הקדיש את רוב זמנו בכנסת לנושאים מרכזיים כמו הרשויות המקומיות הערביות, מצב מערכת החינוך ובניית שותפויות במערכות נגד ההתנחלויות, לסיום הכיבוש, לשלום ולדמוקרטיה. כאשר נציגי הליכוד הפריעו לו בהצגת הצעה דחופה בעניין צו גירוש שהוצא ל-12 אישים פלסטינים, השיב להם: “איזה שקט אתם רוצים? הפלסטינים נאבקים למען חירותם. הם יישבו בשקט אם צה”ל ייצא משם. מה, הם צריכים לציית להוראות שלכם?”.

הפשיסט המובהק בכנסת של אותן שנים היה רחבעם זאבי, שהטיף בגלוי לטרנספר של האוכלוסייה הערבית. בתגובה לאחד מנאומי הטרנספר (19.6.1990), אמר נפאע מעל דוכן הכנסת: “זאבי וכל הטרנספריסטים הם חרב שלופה נגד העם הערבי הפלסטיני, נגד העם שלי, אבל גם נגד היהודים”.

ביוני 1991 הודיע אריאל שרון, אז שר הבינוי והשיכון, שיערוך ביקור בוואדי עארה במסגרת מאמציו לקדם את תוכניתו להקמת יישובים יהודיים באזור. ב-27 ביוני ערכנו סיור של סיעת חד”ש, שבמהלכו התעמתנו עם שרון. בהמשך, יחד עם פעילי התנועה, סימנו מחדש את הקו הירוק באזור.

נושא מרכזי בפעילותו של נפאע בכנסת היה ההתמודדות עם סכנת הפשיזם. בפברואר 1991 החליט ראש הממשלה יצחק שמיר לצרף לממשלה את שרון. כאשר עלה שרון לדוכן הכנסת ב-5 בפברואר להצהרת אמונים, נפאע ואני הנפנו במחאה טלאי צהוב. בתגובה הורחקנו מחמש ישיבות מליאה.

ניצלנו סעיף בתקנון הכנסת המאפשר למי שהורחק לערער על ההחלטה בפני המליאה. ב-25 בפברואר, במסגרת ערעורו על החלטת ההרחקה, אמר נפאע: “המצפון שלי הוא השופט העליון בשבילי. לאדון זה אני דואג ואיתו אני מתייעץ והוא המצפן שלי… אני קומוניסט משנת 1965… לכן התכונה המאפיינת אותי ואת הפעילות היומיומית שלי שאני אנטי-פשיסט מובהק… אני נאבק נגד כל פנאטיות לאומנית, עדתית וחמולתית, גם ברחוב הערבי. ראיתי בזה בסופו של דבר בגידה לאומית, בגידה עדתית, בגידה חמולתית. ועל בסיס זה אני נגד הגזענות ונגד כל התבטאות גזענית… אין אני בלב הקשת הפוליטית. אני האינפרא-אדום בקשת הזאת. זה עוזר לי מאוד לראות את חיידק הגזענות, את חיידקי הפשיזם. אני הרמתי את הטלאי הצהוב כאות אזעקה, אזעקת אמת, נגד נחש הצפע, נגד פשיסטים”.

תמר גוז’נסקי

עוד בנושא: https://zoha.org.il/104757