ב-23 באפריל 2011 נערך במשרדים בנצרת של ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל, כינוס של ועדת המעקב לענייני האסירים והאסירים המשוחררים. בכינוס אמר השיח’ ראא’ד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, כי “מדינת ישראל לא תתקיים לאחר שנת 2020 לספירה”.

בתגובה לדברים אלה, פרסם איימן עודה, מזכיר החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד”ש), מאמר בעיתון הערבי ישראלי “כל אל-ערב”, המותח ביקורת על מידת התועלת שבאמירות מסוג זה.

בין היתר כתב עודה כי “בשבת שעברה השתתפנו יחדיו, השיח’ ראא’ד, כותב שורות אלה וחלק מהעמיתים במסיבת עיתונאים, במחאה על האיסור שהטיל המודיעין הישראלי על עריכת עצרת למען האסירים הפוליטיים והלאומיים שלנו. במסיבת העיתונאים אמר השיח’ ראא’ד כי ‘מדינת ישראל לא תתקיים לאחר שנת 2020′. קיוויתי שהעיתונות תתעלם מהצהרה זו, אלא ששני אתרי אינטרנט פרסמו אותה בו ביום ובעקבותיהם שאר אמצעי התקשורת. מספר שאלות העסיקו אותי: מי המרוויח מהצהרה מיותרת זו שיצאה מפי אישיות ערבית בולטת?… האם זוהי אמירה ידענית המבוססת על יסודות וראיות? האם דיבור זה ידרבן חלק מציבור להגביר את המאבק ולאחר מכן יגרום להם לאכזבה כאשר יגלו שמדובר באשליות? האם השיח’ ראא’ד סלאח מתכנן לחסל את מדינת ישראל באמת? או שמא הוא סבור כי גוף ערבי יבצע זאת תוך תשע שנים? וכיצד הוא יכול לקבוע את שנת חיסולה של מדינת ישראל? מיהו זה שיפיק תועלת מכישלון תוכנית זו?.

“(…) האם אין בנמצא אמצעים אחרים להביע עמדות המזהירות את ממשלת ישראל שלא להמשיך בדרכה התועה, דרך המביאה צרות גם על העם שלה, כמו האמירה: כל עושק הוא בן חלוף והזמנים משתנים, או אמירה מזהירה כדבריו של תופיק זיאד: ‘לפני שהמועד יחמוק’ או: ‘מי שגוזל זכות במלחמה כיצד יוכל להגן על זכותו ביום שכף המאזניים תיטה לטובת הצד השני’; או אף כפי ששמענו את אמיל חביבי קורא בעצרת: ‘לישראל יש פצצה גרעינית שבאמצעותה היא יכולה להכות בה את כל מדינות ערב, פרט לכם – הציבור הערבי בישראל”, ולאחר מכן אמר: ‘ההישרדות והמאבק הם האוצר האסטרטגי שלנו’.

“(…) סיסמאותיהם המתקדמות של זיאד וחביבי מעלות פתרון ומוצא לשני העמים, הערבי והיהודי, כך שיחיו יחדיו בשוויון לאומי, אזרחי, חברתי, כלכלי ותרבותי מלא, כקבוצה וכפרטים. כי זו החלופה הסבורה שהאינטרס האמיתי של העם היהודי הוא להתנתק מהציונות ולהיות חלק מהאזור ומהעמים שבו, ולא להמשיך עוינות לעמים אלה, כפי שזה כיום.

“(…) ההצהרה האחרונה של שיח’ ראא’ד, לפיה מדינת ישראל לא תמשיך להתקיים לאחר שנת 2020, היא מעבר לשיקול הדעת… הצהרות מעין אלה, היוצאות מפי אחד המנהיגים הבולטים, משמשות כחומר יוצא מן הכלל בידי אויבינו. תארו לעצמכם אילו הצהרה זו פורסמה באמצעי התקשורת השונים בשפה העברית, או לו הועברה דרך אתרי האינטרנט, האם דבר זה מועיל לעם שלנו או מזיק לו ישירות? האם זה מועיל לאום אל-פחם ואחיותיה המאוימות ב’חילופי אוכלוסין’ או מזיק להן, האם הוא מרחיב את מעגל התומכים ברעיון הטרנספר הזה או מצמצם אותו?”.

המאמר הארוך מסתיים במילים “לשם מה אנו מנדבים תחמושת זו למי שאורב לנו? האם אי אפשר לקבוע עמדה צודקת וחכמה בעת ובעונה אחת? הדרך שלנו הייתה ועודנה לשרוד, לחזק את זהותנו, להיאבק על כל הזכויות שלנו ולהשפיע על הציבור היהודי למען השלום, השוויון, הדמוקרטיה והצדק החברתי לכל העמים ולכל התושבים”.