מחקר שבוצע במינהל מחקר וכלכלה במשרד התמ”ת חושף פערים משמעותיים באפשרויות המוצעות למובטלים ביישובי הצפון והדרום לעומת תושבי המרכז, וכן פערי שכר משמעותיים – כך מדווח הכתב יובל גורן ב”מעריב”.

ממצאי המחקר, המתבססים על נתוני משרד התמ”ת והלמ”ס לשנת 2009, מגלים כי בעוד במחוז הצפון 11.3 אנשים מתחרים על כל משרה פנויה ובמחוז הדרום 9.4 (באזור אשקלון 15.3), בתל אביב ובמרכז הסיכוי למצוא עבודה גדול הרבה יותר: 4.6 מובטלים בלבד מתחרים על כל משרה.

המחקר בדק גם מדד חדש: “האבטלה הרב-ממדית”. במדד זה נכללים סוגים נוספים של אי מיצוי כוח העבודה, אשר אינם נמדדים בסטטיסטיקות המקובלות, כגון מחפשי עבודה שהתייאשו מהחיפושים ואינם נספרים כמובטלים, אנשים העובדים במשרות חלקיות שלא מרצון ומחפשים משרות מלאות, וכאלו אשר מעסיקיהם שולחים אותם לביתם עם התייצבותם בעבודה.

גם פה הפריפריה נפגעת: במחוז הצפון שיעור האבטלה הרב-ממדית עומד על 19.5 אחוז (לעומת 8.9 אחוזים – שיעור אבטלה “קלאסי”); במחוז הדרום על 14.7 אחוז (לעומת 7.9 אחוזים) ובמחוז תל אביב ומרכז 11.4 אחוז (לעומת 6.8).

אבל מתברר, שגם כשתושבי הפריפריה מצליחים למצוא עבודה הם מרוויחים הרבה פחות. בעוד השכר הממוצע באזור המרכז בשנת 2009 עמד על כ-8,800 שקל, באזור הכנרת הרוויחו כ-5,850 שקל ובמחוז הצפון 6,527 שקל. כלומר, השכר הממוצע של שכיר מאזור המרכז גבוה פי 1.5 משכרו הממוצע של שכיר מאזור הכנרת.