נכתב על ידי פעילי השלום בשייח’ ג’ראח

בין החודשים נובמבר 2008 לנובמבר 2009 פונו ארבע משפחות פלסטיניות מבתיהן בשכונת שייח’ ג’ראח. כבר במהלך הפינויים, ועוד לפני כן, קיימו פעילים וארגוני זכויות אדם פעילויות סולידריות במקום. במהלך הקיץ התקיימו גם מספר הפגנות קטנות בשכונה. בעקבות פינוי נוסף של משפחות פלסטיניות, הסלמה הולכת וגוברת של אלימות פעילי ימין כלפי תושבי השכונה והעברתם של עוד נכסים לחזקת חברת “שמעון הצדיק בע”מ”, נוכחות הפעילים הישראלים והבינלאומיים הפכה נחוצה יותר ויותר.  סוגיית הבעלות עדיין נמצאת בהליך של בירור משפטי בכל המקרים (אפילו ביחס לבתים שכבר פונו). עמותות וחברות נדל”ן מהימין, בסיוע עיריית ירושלים, המשטרה והממשלה, מבקשות לפנות את רוב השכונה מתושביה הערבים ולהקים במקום התנחלות חדשה שתכלול כ-250 יחידות דיור. נכון לעכשיו, אין עוד החלטות בעניינם של רבים מהבתים ואין עוד הכרעה לגבי תוכנית המתאר הגדולה במקום.

במהלך קיץ 2009 החלו להתארגן ביקורי סולידריות ומשמרות הזדהות בשכונה. במהלך נובמבר החליטו תושבי השכונה והפעילים להתחיל מסורת של אירועי מחאה בשכונה בימי שישי. יום שישי נבחר כיוון שביום זה מגיעים עשרות פעילי ימין כדי להתפלל במתחם (בקבר שמעון הצדיק) ובמקרים רבים אף מתגרים ותוקפים את תושבי השכונה. מאז נובמבר מתקיימות בשכונה משמרות מחאה משותפות כל יום שישי. פעולות המחאה הלא-אלימות הללו נתקלות באפליה שיטתית מצד משטרת ירושלים לעומת פעילות גופי ימין: במתן אישורים, בכוח שהמשטרה מפעילה כלפי המפגינים, במעצרים החוזרים ונשנים, ובניסיון לאסור כל פעילות מחאה של הפעילים בתוך המתחם.

מאז ה-25/12/09 מציבה בימי שישי המשטרה 4 מחסומים בכל הכניסות לרח’ עות’מאן בן עפאן כדרך קבע בשעות הצהריים. השוטרים מאפשרים מעבר במחסומים אלה לתושבי השכונה ולבעלי חזות דתית, אך מונעים כניסת פעילי שמאל. לעומת מדיניות הרחקת פעילי השמאל מן השכונה ומניעת קיום מחאה של תושבי המקום, פעילי ימין מורשים לפעול במתחם ללא הגבלה. בזמן שהפעילים נחסמים ולא ניתנת להם אפשרות לקיים את מה שהוגדר ע”י שתי ערכאות (שלום ומחוזי) כמשמרת מחאה חוקית בתוך השכונה, ממשיכים עשרות פעילי ימין ומתפללים להיכנס לשכונה ללא הפרעה כל יום שישי ולקיים אירועים פוליטיים בתוכה לאחר התפילה. משמעות הדבר היא כי מאז סוף חודש דצמבר הפעילים מורחקים דה-פקטו מהשכונה, למרות קביעות בתי המשפט באשר לחוקיות משמרות המחאה. עקב המדיניות המפלה ותקיפות חוזרות ונשנות מצד פעילי ימין קיצוני כנגד תושבי השכונה הפעילים ביקשו לקיים משמרות מחאה באתרים שונים בשכונה. המחאות מתמקדות סביב בתים מהם פונו משפחות ערביות או כאלה שכנגדם תלויים ועומדים צווי פינוי שטרם בוצעו ונמצאים בהליך משפטי. המשטרה פיזרה ומפזרת בכוח כל ניסיון של הפעילים והתושבים לקיים מחאה מחוץ לגן הציבורי. באמצעות הפעלת ארבעת המחסומים מסביב לשכונה בימי שישי והפיזורים בכוח המשטרה מפרה את הפסיקות המשפטיות הקובעות שהמשמרות אינן טעונות רישיון. כך נוצר מצב שלמרות שבתי המשפט קבעו בצורה ברורה שהמשמרות יכולות להתקיים באופן חוקי לגמרי ללא הגבלת מיקום ובהתאם לחוק פקודת המשטרה לענין התכנסויות ומשמרות מחאה (במיוחד סעיפים 83-84) המשטרה מונעת זאת אך ורק מפעילי השמאל.

מאז חודש דצמבר בוצעו למעלה מ-140 מעצרים של אזרחים פעילי שמאל על רקע ההפגנות. כנגד למעלה מ-40 מהם הוגשו כתבי אישום בגין התקהלות אסורה והתפרעות. בנוסף, בוצעו עשרות רבות של מעצרים בקרב תושבי השכונה הפלסטינים. ברוב המקרים הוחזקו העצורים הפלסטינים תושבי שיח ג’ראח במעצר מספר ימים ותוך הרחקתם משכונת מגוריהם. המעצרים מתמקדים באופן שיטתי במשפחות המעורבות במאבק: לרוב מדובר בעצורים מבין המשפחות המפונות או כאלו הנמצאות בהליכים משפטיים הקשורים בהתנגדות לפינוי.  בעוד אין לנו נתונים מדויקים לגבי מעצרים של פעילי ימין, אנו מעריכים שמספר המעצרים אינו עובר את ה-20-30. זאת למרות שהוגשו נגדם עשרות רבות של תלונות בגין עבירות אלימות ופגיעה ברכוש. יש תיעוד של מקרים רבים בהם שוטרים עומדים מנגד כאשר פעילי ימין מבצעים עבירות-החל מריסוס “מוות לערבים” על קירות בתי פלסטינים ועד עבירות חמורות יותר של אלימות, יידוי אבנים ותקיפה ממש. עשרות פלסטינים, ביניהם נשים וילדים, נפגעו מתקיפות אלו וחלקם נזקקו לטיפול רפואי בבתי חולים בעיר. עד כה לא ידוע על הרחקה של איש מפעילי הימין מן השכונה. לעומת זאת תושבי השכונה ופעילי השמאל המוזמנים על ידם מורחקים כמעט לאחר כל מעצר לתקופה ארוכה מן השכונה וזאת לאחר שהם מוחזקים מספר ימים ויותר במעצר. לדוגמא נאסר אל ראווי שהוא ממובילי המאבק בקרב התושבים נעצר כבר פעמים רבות מספור בעקבות תלונות שווא שהגישו נגדו מתנחלים וכמעט בכל פעם הורחק מן השכונה. לעומת זאת פעילי ימין הנעצרים, מלבד מספר מקרים בודדים, שוחררו עוד באותו היום מתחנת המשטרה מבלי שנדרשו לחתום על תנאי הרחקה מן המקום וזאת למרות שכנגדם היו מתלוננים ונפגעים ישירים הן כתוצאה מנזקי גוף והן נזקי רכוש. מיותר לציין, כי לא נרשם מקרה אחד שבו הוגש כתב אישום כנגד איש מפעילי הימין.

דוגמאות אלו מצטרפות לקשיים שמערימה תחנת שלם האחראית על האזור בהגשת תלונות כאשר מדובר בפלסטינים. במקרים רבים כאשר מגיעים תושבים פלסטינים להגיש תלונה הם מוצאים עצמם עצורים… דבר זה יוצר מאזן אימה והרתעה שגורם לרבים לא לקחת הסיכון ולהימנע מלהגיש תלונות במשטרה. במקרים רבים כאשר פלסטינים מגיעים לתחנה ומבקשים להגיש תלונה נגד פעילי הימין אומרים להם לבוא מחר כי עכשיו אין חוקר. כאשר הם באים למחרת שוב אומרים להם שיבואו מחר כי כרגע החוקר עסוק וחוזר חלילה. במקרים רבים כלל לא מאפשרים להם להיכנס לתחנת המשטרה. גם התערבות של עורכי דין לא מסייעת לרוב וכך בפועל נוצר מצב שלפלסטינים אין אפשרות להגיש תלונות או לקבל את ההגנה המגיעה להם כחוק.

כל אלו הן רק החלק הבולט ממסכת העובדות המצטרפות לכדי תמונת המצב עגומה ומטרידה לפיה משטרת ירושלים הפכה עצמה לשחקן פעיל במאבק הפוליטי בעיר. המשטרה מתנהלת כמי שרואה עצמה שותפה לניסיונן של עמותות הימין למחוק את שכונת שייח’ ג’ראח כשכונה פלסטינית ולהקים על חורבותיה את שכונת “שמעון הצדיק” היהודית. כך, בתשובות ותגובות הרשמיות של משטרת ישראל כמו כתבי האישום שהיא מגישה בחודשים האחרונים השם שייח’ ג’ראח כמעט ונעלם והשכונה נקראת בפיהם “שמעון הצדיק”, על אף שכידוע לא קיימת שכונה כזאת בעיר ירושלים. באותו אופן בכל כתבי בית דין וההתכתבויות הרשמיות של משטרת ירושלים הפך רח’ עות’מאן בן עפאן שבו גרות עשרות משפחות פלסטיניות לכביש גישה לקבר שמעון הצדיק בלבד. תיאור מטעה זה (שחוזר על עצמו בכל דיון ודיון) חושף כי עבור המשטרה ישנה קדימות  לשליטת עמותות הימין על המרחב הציבורי במקום. פוליטיזציה זו של המשטרה מאלצת את שוטריה וקציניה לאכוף את החוק באופן סלקטיבי ואף לסטות באופן חמור מן האמת, אפילו בין כתלי בית המשפט.

המקרים והתופעות האלו תועדו באופן שיטתי בחודשים האחרונים. במהלך החודשים הללו עורכי הדין מטעם פעילי השמאל ותושבי השכונה כמו גם האגודה לזכויות האזרח מנהלים התכתבויות ענפות בנושא עם רשויות החוק. ברוב המקרים מכתבי תלונה ופניות עורכי הדין לא זכו לכל מענה ובמקרים בהם זכו למענה הוא היה לא מספק לחלוטין. בפסקאות הבאות אנחנו מתארים ביתר פירוט את האפליה שמשטרת ירושלים נוקטת בה כלפי תנועת המחאה ה לא-אלימה בשייח’ ג’ראח.

המחאה בימי שישי

6/11/09 – תפילה יהודית מוסלמית משותפת למען השלום בשכונה.

20/11/09 – הצעדה הראשונה ממרכז העיר (המשביר) למתחם הבתים שברח’ עות’מאן בן עפאן. לאחר מכן התקיימו צעדות שכאלה כשבסופן משמרות מחאה בתוך המתחם בכל יום שישי.

11/12/09 – ההפגנה הראשונה בתוך המתחם לאחר צעדה שבה ביצעה המשטרה מעצרים אלימים, סה”כ 23 עצורים. העצורים בילו את כל סוף השבוע במעצר. בדיון לילי בפני השופט מילנוב קיבלו העצורים הרחקה מן השכונה למשך 30 ימים. כתבי אישום הוגשו נגד 6 מהעצורים. ערר הוגש ע”י עוה”ד לאה צמל ובדיון שהתקיים בפני כב’ השופט משה סובל בבית משפט המחוזי בירושלים ההחלטה נהפכה והשופט ביטל את כל ההרחקות.

18/12/09 – צעדה ומשמרת מחאה במתחם. המשטרה ביצעה מעצרים המוניים כבר ברחבת המשביר ולאחר מכן בשכונה. סה”כ 26 עצורים שגם בילו את כל סוף השבוע במעצר. במוצ”ש ה-19/12 מתקיים דיון בפני השופט חיים לי-רן והוגשו כתבי אישום כנגד 8 מהעצורים. השופט קבע כי לא הייתה עילת מעצר ומשחרר את כל העצורים ללא תנאים. ערר המשטרה בנושא נדחה על ידי השופט סובל בבית המשפט המחוזי. השופט לי-רן קובע כי לא הייתה עילה לפזר ולעצור את המפגינים. למרות ההחלטות האלו, בשבוע שלאחר מכן ובכל שבוע מאז מקימה המשטרה מחסומים בכל הכניסות למתחם בכל יום שישי ומונעת מהפעילים כניסה.

25/12/09 – לאחר צעדה ברישיון ממרכז העיר אל השכונה, המפגינים מגלים שהשכונה חסומה בפניהם ע”י המשטרה. במהלך ההפגנה שמתקיימת לראשונה בגן הציבורי שממערב לדרך שכם מבצעת המשטרה מעצרי שווא של 3 מעצורי השבועות הקודמים  בתואנה השקרית שהם הפרו את תנאי שחרורם. בנוסף, המשטרה מפעילה שוטרים סמויים בלבוש אזרחי בתוך קהל המוחים. הסמויים שמסרבים להזדהות במהלך כל הארוע יוצרים פרובוקציה במהלך המשמרת ותוקפים מספר פעילים תוך שהם מבצעים מעצרים שלא כדין. העצורים משוחררים לאחר כשעתיים מתחנת שלם למרות שעוה”ד לאה צמל היתה נוכחת עוד במקום המשמרת והראתה לקציני המשטרה את החלטת בית המשפט המחוזי וטענה בפניהם כי הם מפרים את החלטת בית המשפט. קציני המשטרה התעלמו ממנה ופעלו ביודעין בניגוד לחוק ותוך הפרת הוראת בית המשפט.

15/1/10 – במהלך משמרת מחאה המשטרה ביצעה מעצרים המוניים בגן הציבורי ( סה”כ 17, בהם מנכ”ל האגודה לזכויות האזרח חגי אלעד). העצורים נשארים במעצר במשך כל סוף השבוע אך לאחר דיון לילי בפני כב’ השופטת זיסקינד הם משוחררים ללא כל תנאי ובקשת המשטרה להרחיקם מהשכונה נדחית. בהחלטתה של השופטת נקבע כי המשטרה שיקרה ביודעין כאשר הוסיפה חשדות של תקיפת שוטר לחלק מן העצורים. כמו כן קובעת השופטת זיסקינד כי המשמרות אינן טעונות רישיון והן התקיימו כחוק ועל כן לא היתה כל עילה לפיזורה ביום שישי.

22/1/10 – במהלך המשמרת המשטרה מבצעת פרובוקציות כולל הכאת תושב השכונה מול המפגינים ומכריזה על פיזור המשמרת מהגן ללא עילה או הצדקה, שוב כאמור בניגוד להחלטות בית המשפט אך מן השבוע שלפניו כן. לקראת סוף המשמרת קבוצה גדולה של מפגינים חוצה את דרך שכם ומגיעה עד למחסום שבכניסה לרח’ עות’מאן בן עפאן. המשטרה מונעת את מעברם ומבצעת מעצרים המוניים. סה”כ 18 עצורים שכמו בשבועות הקודמים נשארו במעצר במשך כל סוף השבוע. במוצ”ש מגיעה נציגות התביעות עם כתב אישום כנגד כל העצורים. המשטרה מבקשת להרחיק את כל העצורים מהשכונה. בדיון שהתקיים בהמשך השבוע השופט ארנברג קובע שהמשמרות אינן טעונות רישיון ושההכרזה על פיזור המשמרת הייתה בלתי חוקית וללא עילה. הוא אינו מקבל את בקשת המשטרה להרחיק העצורים מהשכונה והם משוחררים ללא תנאי הרחקה.

6.3.10 – עצרת מחאה המונית של כ-4,000 משתתפים. מספר שבועות לפני קיום העצרת מגישים המארגנים בקשה לקבלת רישיון לאירוע בתוך השכונה. המשטרה מסרבת ומוגשת עתירה לבג”ץ (בג”ץ  1654/10 נאצר ראווי ואח’ נ’ משטרת ישראל). בין העותרים (בנוסף לתושבי השכונה ולפעילים) גם חכי”ם לשעבר, סופרים ואנשי ציבור רבים (דוגמת אברום בורג, יוסי שריד, מוסי רז ועוד). הרכב השופטים בייניש, מלצר ופוגלמן מטיחים ביקורת קשה כלפי התנהלות המשטרה ומחייב את מפקד המחוז להתייצב לדיון ולהסביר את עמדתו. במהלך הדיון שהתקיים ב-4.3.10 המשטרה מציגה שני טיעונים מרכזיים לסירובה לאשר את המיקום המבוקש ע”י העותרים:

1. אירועי העבר בשכונה מלמדים שמדובר במתחם טעון שיש בו חיכוך רב ועל כן יש צורך למנוע קיומם של אירועים פוליטיים בתוכו. יש לציין כי למרות הפצרות העותרים הם לא מציגים שום ראיה או תימוכין לטענה שהיו גם הפרות סדר מצד העותרים אלא רק מצד פעילי ימין.
2. חסימת הציר היא בעייתית מכיוון שהיא כביש הכניסה ויציאה עבור מספר משפחות שחיות במורד הרחוב.

בג”ץ מקבל את העתירה. לאור הצהרת מפקד המחוז שלא ניתן לאפשר קיום אירוע פוליטי בתוך המתחם בג”ץ קובע שהעצרת תתקיים במגרש הכדורגל הנמצא מתחת הגן הציבורי, ו-300 איש יצעדו בסופה אל פאתי השכונה בר’ עות’מאן בן עפאן. למרות הצהרת מפקד המחוז בפני בג”ץ כי אין הוא יכול לאפשר פעילות פוליטית במתחם, מאפשרת המשטרה לכ-200 פעילי ימין קיצוני בהנהגתם של הכהניסטים ברוך מרזל ואיתמר בן גביר וח”כ מיכאל בן ארי לקיים הפגנה ללא רישיון בתוך המתחם, בדיוק במקום בו לא אפשרה לפעילי השמאל להיות.

לאחר קיום העצרת ממשיכות להתקיים משמרות המחאה בגן הציבורי מדי יום שישי בהשתתפות של מאות אנשים ביניהם חכי”ם בהווה ובעבר, אנשי אקדמיה ורוח בולטים.

12.3.10 – בסוף הצעדה ממרכז העיר מתקבצת משמרת המחאה על הגבעה שבצידה המזרחי של דרך שכם הפעילים מבקשים מהמשטרה להיכנס לרח’ עות’מאן בן עפאן ולקיים בו את משמרת המחאה. המשטרה הודפת את המפגינים בכוח רב תוך כדי שהיא דוחפת אנשים אל תוך הכביש בזמן שרכבים ממשיכים לנוע עליו. במהלך המשמרת נעצרים 8 מפגינים ונלקחים לתחנת המשטרה. במקרה הזה המשטרה מציעה להם להשתחרר בתנאים שכוללים הרחקה מן השכונה למשך שבועיים. העצורים השתחררו לאחר שחתמו תחת מחאה על התנאים. עוה”ד לאה צמל מגישה כבר בתחילת השבוע ערר כנגד ההרחקה ובדיון בפני השופט כרמי-מוסק בבית משפט השלום ההרחקה מבוטלת. המשטרה לא מתייצבת לדיון ולאחר שהיא מתבשרת על החלטת השופט פונה במעמד צד אחד ומבלי ליידע את ב”כ הפעילים לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בהחלטת השופט כרמי-מוסק. גם בהזדמנות זו כב’ השופט רובין דוחה את הבקשה ומשאיר את ההחלטה על ביטול ההרחקה על כנה.

26.3.10 – במקביל למשמרת המחאה בגן הציבורי כמדי שישי מתקיימת גם משמרת מחאה קטנה יותר אל מול מלון שפרד, שם מתכננים אנשי ימין להקים מתחם חדש שיהיה חלק מן ההתנחלות בשיח ג’ראח, ומאוחר יותר בתוך השכונה ליד מתחם קבר שמעון הצדיק. המשטרה מפזרת את המשמרת שליד קבר שמעון הצדיק ודוחפת באלימות את המפגינים במעלה הרחוב עד לגן הציבורי. באותו ערב שישי מגיעים שוטרים לביתו של אחד ממובילי המאבק- מיכאל סולסברי ועוצרים אותו באמצע ארוחת השבת עם משפחתו, ללא צו מעצר. הוא נלקח לתחנת המשטרה בטענה שארגן את המשמרת בתוך השכונה. הוא משוחרר בתנאי הרחקה עד לקיום דיון במוצ”ש. בדיון במוצ”ש השופט ברקלי מותח ביקורת שוב על התנהלות המשטרה ה”חפוזה” ומשחרר את סולסברי ללא כל תנאים ודוחה שוב את בקשת המשטרה להרחיק פעיל שמאל משיח ג’ראח.

9.4.10 – במקביל למשמרת המחאה הקבועה בגן מקיימים שורה של אנשי ציבור ואנשי אקדמיה (אברום בורג, דוד גרוסמן, נעמי חזן, זהבה גלאון, פרופ’ ירון אזרחי ואחרים) משמרת מחאה שקטה בתום מפגש עם משפחות פלסטיניות במורד רח’ עות’מאן בן עפאן. קצין משטרה מכריז ללא עילה על ההתקהלות כלא חוקית והקבוצה כולה נענית, על אף אי החוקיות שבהכרזה, ומתחילה ללכת לכיוון הגן הציבורי לפי הוראות השוטרים. למרות זאת השוטרים דוחפים את כולם באלימות במעלה הרחוב ומפילים חלק מן האנשים, ביניהם מבוגרים, על הרצפה. כאשר הקבוצה מגיעה כולה כמעט עד דרך שכם בהתאם להוראת הפיזור של המשטרה לפתע פורץ קצין המשטרה אמיר ארזני בין שורות האנשים ותוקף את אסף שרון ועוצר אותו ללא כל סיבה. מיד אחריו המשטרה עוצרת שלושה מפגינים נוספים. הם משוחררים מתחנת המשטרה באותו ערב לאחר שחתמו על הרחקה מן השכונה ל-8 ימים.

כך תיאר דויד גרוסמן את האירוע: “אנחנו עמדנו עם השלטים כאמור במשך 2-3 דקות ואז מפקד הכח המשטרתי הודיע בצורה תקיפה –  אפילו אלימה הייתי אומר – הוא אמר: “יש לכם 2 דקות להתפנות מפה”. ונדמה לי שלפני שעברו שתי דקות האלה התחילו לדחוף אותנו, הרחיקו אותנו מהמקום, דחפו, הפילו אנשים באמצעות הפעלת כח בלתי סביר. אנשים שכאן לא באו להתעמת, הם באו להביע הזדהות, הם באו להשמיע את צעקתם, המשטרה איבדה את עשתונותיה, פעלה באפן שמוכיח דווקא על חוסר בטחון עצמי, על חוסר יכולת לשלוט בעצמה ובמצב. נעצרו גם ארבעה אנשים שלנו, ארבעה אנשים שלא באו לפה כדי להיעצר, לא עשו שום פרובוקציה שמצדיקה מעצר בוודאי.”

12.5.10 – יום ירושלים- מאות פעילי ימין מגיעים במהלך כל הלילה והיום לשכונה. רבים מהם מגיעים נושאים דגלי ישראל ורוקדים ברחוב עות’מאן בן עפאן תוך כדי שהם שרים שירי נקמה בערבים וקוראים קריאות גזעניות. פעילי הימין חוסמים לחלוטין את הרחוב ואת הגישה לשכונה והמשטרה מלווה, מאבטחת ואף חוסמת עבורם במשך רוב שעות היום את השכונה. באותו יום נרשמים מספר מקרי התגרות ואף תקיפה מצד פעילי ימין כלפי תושבי השכונה הערבים. המשטרה מסרבת להתערב ופעילי שמאל שנקראים ע”י התושבים להיחלץ לעזרתם נחסמים במחסומי המשטרה. השוטרים מסרבים לאפשר להם להיכנס במשך כל היום בזמן שמאות פעילי ימין ממשיכים לזרום פנימה ולהתגרות בתושבים. השוטרים הודפים קבוצה של כ-30 פעילי שמאל מהמחסום שבכניסה לרח’ עות’מאן בן עפאן עד לגן הציבורי ושם הם מקיימים משמרת מחאה. כאשר המפגינים כבר נמצאים בגן, השוטרים תוקפים מפגין ועוצרים אותו ובסופו של דבר עוצרים 3 מפגינים נוספים. יש לציין עוד כי בשעות הבוקר תקפו פעילי ימין את אחד הפעילים הישראלים במקום ואדם לבוש בבגדים אזרחיים שהציג עצמו כשוטר הצטרף אליהם.

14.5.10 – במהלך משמרת מחאה בגן הציבורי המשטרה דוחפת ותוקפת באלימות מספר עיתונאים וצלמים שעמדו על הגבעה ממערב לדרך שכם ותיעדו את המשמרת בגן הציבורי ממול. בסביבות השעה 16:30 חוצים המפגינים את הכביש ומבקשים להכנס לרח’ עות’מאן בן עפאן ולקיים שם את משמרת המחאה. הם טוענים בפני השוטרים כי הם רוצים להגיע לאותו מקום שבו אפשרו רק יומיים קודם לכן למאות פעילי ימין להפגין. המפגינים נחסמים במחסום המשטרתי וע”י שורת שוטרים שעומדים בסמוך לו. בתגובה כ-80 מהם מתיישבים לפני המחסום ועוד עשרות רבות עומדים מאחוריהם. עשרות מפגינים נפצעים במהלך פינוי אלים ביותר. 6 מתוכם נזקקים לטיפול רפואי, חלקם עם שברים בגפיים, צלעות וכדו’… 14 מפגינים נעצרים ונלקחים לתחנת המשטרה. לאחר חקירתם מוצע להם ע”י המשטרה לחתום על 15 ימי הרחקה. 2 מסכימים והיתר מסרבים ונשארים במעצר במהלך כל הסופ”ש למעט 2 שמשוחררים מאוחר יותר בערב יום שישי לאחר שחוקרי המשטרה מגלים שאין דוחו”ת נגדם.

במוצ”ש מגיעה המשטרה עם כתבי אישום כנגד 12 העצורים ובקשה מבית המשפט להרחיקם מן השכונה למשך 3 חודשים. הדיון בבקשה מתקיים שבוע לאחר מכן בפני השופטת זיסקינד. בהחלטתה היא מרחיקה את 12 המפגינים ממתחם בתי המריבה ברח’ עות’מאן בן עפאן למשך 5 חודשים ומגבילה את השתתפותם בהפגנות הקשורות לשיח ג’ראח בכל מקום שיתרחשו אלא אם כן יקבלו היתר מן המשטרה. בנוסף, היא מטילה על כולם להפקיד 1,500 ₪ וערבויות של 5000 ₪. בהחלטתה חורגת למעשה השופטת באופן ניכר לא רק מפסיקות קודמות אלא גם מבקשת המשטרה עצמה.

ערר על החלטת השופטת זיסקינד הוגש ב-7.6.10 בבית משפט המחוזי בירושלים. ב-15.6.10 בסוף דיון שהתקיים בפני השופט סולברג החליט בית המשפט לקצר את פרק הזמן ל-3 חודשים במקום 5 חודשים אך השאיר את התנאים על כנם. השופט לא התייחס בהחלטתו לטענות על האפליה של המשטרה ולחולשת הראיות והסתירות המרובות שבהודעות השוטרים. בית המשפט נסמך בהחלטתו על תיאורי המשטרה כאילו היו עובדות מוגמרות ובלתי מעורערות ובכך נפל אל תוך מצג השווא של נציגי המשטרה.

באותו יום שבו התקיים הדיון בבית משפט המחוזי נציגי פעילים ישבו עם נציגי המשטרה ודנו בבקשה שהגישו לקיים מופע מוזיקלי באותו שבוע במסגרת משמרת המחאה הרגילה של יום שישי.  התנאי שהציבו אנשי המשטרה למתן הרישיון היה שהמורחקים לא יגיעו לאירוע. השוטרים הוכיחו למעשה כי מלכתחילה הטיפול שלהם בבקשה נעשה שלא בתום לב ובכוונתם לחסום כל ערוץ שיאפשר מחאה חוקית עבור פעילי השמאל. בנוסף, המשטרה הראתה כי היא ממשיכה במסורת של עקיפת החלטות בית המשפט בכך שלמרות שבית המשפט קבע במפורש כי יש לשמור על יכולתם של המורחקים להשתתף במחאה שקיבלה רישיון הם עושים הכל בכדי למנוע זאת.

9.7.10 – כ-350 משתתפים במשמרת המחאה כמדי שישי. קבוצה של כמה עשרות מצליחים לקיים משמרת מחאה ברח’ עות’מאן בן עפאן בסמוך למתחם הבתים. מאות המשתתפים האחרים נחסמים במחסומים השונים והמשטרה מונעת מהם לעבור למתחם ולהצטרף לחבריהם. המשמרת נעמדת על המדרכות שבסמוך למחסום העליון בקצה הרחוב ולאחר כשעה שוטרים מתחילים לתקוף ולדחוף אותם. שוטרים השליכו מפגינים מן המדרכה אל תוך הכביש ודחפו אותם אל הגן הציבורי. במהלך הפיזור האלים נעצרו 9 משתתפים ששוחררו מספר שעות מאוחר יותר בתחנת המשטרה רק לאחר שחתמו על הרחקה למשך 15 ימים משיח ג’ראח.

עדויותיהם של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מיכאל בן יאיר וחברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון צורפו למכתב התלונה שנשלח למח”ש והיועץ המשפטי לממשלה בעקבות התנהלות המשטרה. בעדויותיהם כמו גם עדויות משתתפים אחרים פורטו מקרים רבים של אלימות קשה, כולל הכאת מפגינים מבוגרים ע”י שוטרות ושוטרי מג”ב, כמו גם האפליה שבמדיניות המעבר לשכונה בימי שישי.

מאז תחילת ההפגנות ופעילות המחאה בשיח ג’ראח הוגשו עשרות תלונות בשמם של עשרות רבות של מפגינים כנגד אלימות והתנהגות פסולה של שוטרים. תלונות אלו שהוגשו במחלקה לחקירות שוטרים עד כה לא הניבו אף מקרה של העמדת שוטר לדין פלילי או משמעתי למרות התיעוד והעדויות הרבות. בחלק מן המקרים נפתחו חקירות ע”י מח”ש ואלו ממשיכות להתנהל. כנגד מספר תיקים שהגיעו לכדי חקירה ונסגרו על ידי חוקרי מח”ש הוגשו עררים בשם המתלוננים אצל היועץ המשפטי לממשלה.

פעילות הימין בשכונה

לעומת מדיניות הרחקת פעילי השמאל מן השכונה ומניעת קיום מחאה של תושבי המקום, ניתנת לפעילי הימין יד חופשית ומעבר חופשי. להלן רשימה חלקית של אירועי הימין שהתקיימו בשכונה. פעילי הימין אינם נדרשים לבקש רישיון למרות שלעיתים מדובר באירועים שעונים על דרישות החוק לקבלת רישיון כמו עצרות שכוללות מערכות הגברה, צעדות ותהלוכות וכו’…

חנוכה: אירוע הדלקת נרות בהשתתפות חכי”ם (אריה אלדד, מיכאל בן ארי ואחרים) מהימין ודמויות פוליטיות מוכרות מהימין הקיצוני כמו ברוך מרזל ואחרים. במעמד הדלקת הנרות משתתפים עשרות ואולי מאות תומכי ההתנחלות במקום. במסגרת האירוע גם נישאים נאומים בעלי אופי מדיני. לאחר סיום אירוע הדלקת הנרות יוצאים המשתתפים לרחוב ובפועל חוסמים אותו בזמן שהם שרים ואף רוקדים במרכז הכביש. הארוע כולו מלווה ומאובטח ע”י השוטרים.

הפגנת נשים בירוק ב-14 בפברואר 2010: תנועת נשים בירוק עורכת סיור פרובוקטיבי בשכונת שייח’ ג’ראח. במסגרת הסיור הם נכנסים לתוך רח’ עות’מאן בן עפאן ומסיירים ברחוב. הדבר הופך במהרה להפגנת כוח שכלל נאומים במרכז השכונה וברחוב וקריאות גזעניות כנגד תושבי השכונה הערבים. המשטרה מלווה את הקבוצה כל העת.

פורים: עוד לפני חג הפורים משמיעים המתנחלים מאחד מבתיהם בשכונה באמצעות רמקולים מוגברים שירי הלל לברוך גולדשטיין. מספר ימים לאחר מכן במהלך הפורים מגיעים עשרות פעילי ימין בקבוצות לתוך השכונה. במקום מתקיימות מסיבות אל תוך הלילה ובמשך היום שנגמרות בתקיפות וכניסות לבתים פרטיים של התושבים הפלסטינים. מספר פצועים פלסטינים כולל ילדים מפונים לבית החולים לקבלת טיפול רפואי. המשטרה נמנעת מלהתערב בנעשה ואינה מרחיקה את פעילי הימין.

6.3.10: מועד הפגנת האלפים כנגד ההתנחלות בשייח’ ג’ראח. המשטרה מאפשרת לכמאתיים פעילי ימין קיצוני, אנשי כהנא, בהובלת ברוך מרזל ואיתמר בן גביר להיכנס למתחם הבתים ולקיים הפגנה פרובוקטיבית במקום. ההפגנה כוללת קריאות “מוות לערבים” והתגרות בתושבים. לאחר סיום עצרת המחאה הגדולה של השמאל יוצאים פעילי הימין בליווי המשטרה ותוקפים ומגדפים פלסטינים ופעילי שמאל שנותרו במקום. בנוסף, קבוצת פעילי ימין קיצוני שיוצאת דרך רחוב שמעון הצדיק נכנסת לחצר מסעדה ותוקפת ערבים במקום ופוגעת ברכוש. המשטרה לא מבצעת שום מעצר ואינה מתערבת בנעשה.

ל”ג בעומר: מאות מבקרים- פעילי ימין וחרדים- מגיעים לשכונת שיח ג’ראח במהלך כל הלילה והיום. חלקם נכנסים אך ורק לקבר שמעון הצדיק ומקיימים אירועים דתיים והילולות במקום וחלקם מסתובבים בתוך השכונה ובמתחם הבתים שברח’ עות’מאן בן עפאן. כל העת נמשכת תנועה רצופה ללא כל הפרעה לפעילי הימין המגיעים למקום ולמשך פרק זמן יחסית ארוך באמצע היום המשטרה אף חוסמת את התנועה בדרך שכם לטובת המבקרים.

יום ירושלים: מאות פעילי ימין מגיעים במהלך כל הלילה והיום לשכונה בקבוצות מאורגנות. הם חוסמים את הכבישים, רוקדים ושרים ברחובות ופולשים לחצרות פרטיים של משפחות פלסטיניות. הקבוצות נושאות כמובן דגלי ישראל וקוראות קריאות גזעניות ושרים שירי נקמה בערבים. השוטרים לא נותנים למבקרים של המשפחות הפלסטיניות להיכנס אך נותנים למאות פעילי הימין להסתובב בכל השכונה. הכביש נחסם לחלוטין. באחד מקטעי הוידאו נראית קבוצה גדולה של כ-100 פעילי ימין יושבים על הכביש באמצע רח’ עות’מאן בן עפאן ונושאים נאומים ושרים שירים במשך דקות ארוכות. המשטרה לא מפנה אותם בשום שלב. בקטע וידאו אחר נראים הצעירים פעילי הימין רוקדים באמצע הרחוב ושוטרים מבקשים מהם לרדת למדרכה. הם מתעלמים מהם וממשיכים לרקוד בכביש והשוטרים נמנעים מלפנות אותם. במהלך היום נרשמים אירועים רבים של התגרות, התרסה והתנכלות מצד קבוצות הימין השונות כלפי התושבים הערבים. רשימה זו היא רשימה חלקית בלבד. לכל האירועים הללו יש תיעוד ענף בין אם בפרסומי הימין ובין אם בתיעוד וידאו של המשפחות ופעילים שהיו במקום.

באחד המקרים הבודדים בהם נעצר מתנחל בעקבות תלונה בגין אלימות של תושב פלסטיני הוציא בית המשפט צו הרחקה כנגדו. מספר שעות לאחר שחרורו ממעצר הפר המתנחל באופן מופגן את הצו. קציני המשטרה במקום סירבו לאכוף את ההרחקה ללא נימוק על אף שההחלטה הוצגה בפניהם על ידי התושבים ופעילים. מכתב תלונה שנשלח ליועצים המשפטיים של משטרת ישראל ומשטרת ירושלים לא זכו לכל מענה עד היום.

תרבות השקר של משטרת י-ם

בנוסף לתרמית שביצע מפקד המחוז בבג”ץ, קציני משטרת ירושלים נוהגים במקרים רבים לסטות מן האמת. כמה דוגמאות:

בדיון שהתקיים בפני השופטת זיסקינד בעניינם של עצורי 14.5.10 טען התובע המשטרתי שפעילי השמאל אינם מבקשים אישורים מן המשטרה. זאת על אף שאישורים התבקשו וסורבו, לעיתים ללא נימוק, עשרות פעמים. באותו דיון, כמו גם בדיון שהתקיים בעניינם של עצורי 22.1.10 טענה המשטרה שהמפגינים חסמו את דרך שכם והציגו צילום בו נראה רח’ עות’מאן בן עפאן החסום ממילא ע”י המחסום המשטרתי. כך מנצלת המשטרה את חוסר הבקיאות של השופטים בפרטי המקום ומטעה אותם. במכתב התגובה שלו לאגודה לזכויות האזרח בעקבות אירועי 14.5.10, טען יועמ”ש משטרת י-ם כי פעילי ימין לא הורשו להיכנס למתחם הבתים ביום ירושלים. טענה זו סותרת לא רק שעות ארוכות של צילומי וידאו ברורים וחד משמעיים מאותו יום, אלא גם את טענת התובע המשטרתי בבית המשפט ב-23.5 שאמר שאמנם פעילי ימין נכנסו למתחם אבל הדבר היה ברישיון. גם טענה זו נראית שקרית לאור מספר הקבוצות ומשך הזמן בו שהו במקום וחוסר הנכונות להציג העתק של אותו הרישיון. בנוסף, לייבוביץ’ טוען במכתבו כי המפגינים היו אלימים עד כדי כך שמספר שוטרים נפצעו. טענה זו נסתרת על ידי עשרות עדי ראייה ועל ידי פעולות המשטרה עצמה: אף אחד מהעצורים לא הואשם בתקיפה ולא נחקר בחשד כזה ובבית המשפט לא נטענה בשום שלב כל טענה ביחס לאלימות מצד המפגינים או לפגיעות בקרב השוטרים.

תרבות השקר לעיתים אף מגיעה עד לכדי חשד לפלילים מצד אנשי המשטרה. המקרה של אחד מתושבי שיח ג’ראח ומובילי המאבק כנגד ההתנחלות, מר סלאח דיאב, הוא כזה. דיאב, שגר ברח’ עות’מאן בן עפאן, נעצר מספר פעמים בגין תלונות שווא של המתנחלים כנגדו. באחת הפעמים, ב-13.3.10, הוא נעצר וישב 8 ימים במעצר עד שהשופט כרמי מוסק בבית משפט השלום דחה את בקשת המעצר של המשטרה ושחררו לאחר שקבע שהמשטרה סימנה את סלאח מראש ולא ניהלה חקירה תקינה בעניינו. במסגרת דיון בבקשת המשטרה לעצור את דיאב עד תום ההליכים קבע השופט כרמי מוסק שהמשטרה ביצעה חקירה רשלנית ביותר ולא טרחה כלל לבדוק את טענת האליבי של העצור. בנוסף, היא חיבלה באופן פעיל במסדר הזיהוי והכווינה את המתלוננים והעדים, המתנחלים, לזהות דוקא את סלאח למרות שאלה לא התייחסו אליו קודם לכן בעדותם. מן האמור בהחלטת השופט כרמי-מוסק עולה חשד ממשי לשיבוש מכוון של החקירה ע”י שוטרי תחנת שלם ונסיון לתפור תיק לאחד ממובילי המאבק.

אחד השקרים שהמשטרה לבסס עליו את רוב טענותיה הוא הקביעה כי פעילי השמאל “התפרעו” במסגרת אירועי המחאה. בימים האחרונים התגלה עד כמה טענה זו משמשת את המשטרה באופן ציני לטובת קידום אג’נדה פוליטית ימנית בעיר. ב-22.6 פורסם כי יחידת התביעות של משטרת ירושלים החליטה לבטל את כתבי האישום שהוגשו כנגד אנשי ימין על התפרעות אלימה במיוחד שביצעו בשכונת ג’בל מוכבר במזרח ירושלים במרץ 2008. אם התנהלותה הבלתי שוויונית העלה חשד להטייה פוליטית של משטרת פרנקו, בקשתו של ראש יחידת התביעות במחוז מסירה כל ספק. מדובר בבקשה למשוך את כתבי האישום כנגד אנשי הימין הקיצוני שביצעו פוגרום בג’בל מוכבר לפני שנתיים בנימוק: “לאור חלוף הזמן, העובדה שמדובר באירוע התקהלות שלא גלש להתפרעות ובהתחשב בהלכי הרוח ששררו בציבור לאחר הפיגוע הנפשע בישיבת מרכז הרב”. יוזכר: האירוע המדובר הוא מההתפרעויות החמורות שנראו בעיר בשנים האחרונות. קצינים בכירים אמרו בעקבותיו “הופתענו מעוצמת ההתפרעויות שלהם. זו הייתה כניסה קשה מאוד ואלימה ביותר, גם מול השוטרים וגם מול תושבי הכפר. הם השתמשו באבנים, בחזיזים ומכל הבא ליד” http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3519849,00.html הפורעים, חלקם מצויידים בסכינים ובמקלות, זרקו אבנים לעבר תושבים בתים ורכבים ערבים תוך קריאות “מוות לערבים” ואף פצעו שני שוטרים

להלן קישורים לתיעוד מצולם של התקיפות, ביניהם וידאו שבו, בין השאר אחד הנאשמים, ברוך מרזל, מסית במפורש לאלימות:

http://www.flickr.com/photos/activestills/2338669706/in/set-72157600268131839/, http://www.flickr.com/photos/activestills/2338670218/in/set-72157600268131839/,http://www.flickr.com/photos/activestills/2338670678/in/set-72157600268131839/ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3519742,00.html

משטרת המחוז אף קיימה הערכת מצב מיוחדת ובעיתונות צוטטה ביקורת מפי בכירים על חוסר ההערכות של המשטרה. כל אלה לא נחשבים בעיני משטרת ירושלים היום להתפרעות. נוכח אנשי ימין הפורעים בערבים בוחרת המשטרה לגלות סלחנות ונדיבות ואת היד הקשה היא שומרת לאנשי שמאל היושבים למרגלות מחסום בדרך ללא מוצא. השימוש ההזוי במושג ההתפרעות ע”י אותה יחידת תביעות המנהלת כעת עשרות תיקים כנגד פעילי השמאל בשייח’ ג’ראח חושף באופן חד משמעי את השיקולים העומדים מאחורי קבלת ההחלטות במחוז