סמיר אמין, הכלכלן המרקסיסטי המצרי, הוא אחד האורחים הידועים ביותר בפורום החברתי העולמי המתקיים בימים אלה בדקר, בירת סנגל. שליחת העיתון הצרפתי “הומניטה”, רוזה מוסאווי, ראיינה אותו בהקשר להתקוממות העממית במצרים. הראיון תורגם במלואו באתר הגדה השמאלית.

המחאות ההמוניות בתוניסיה ובמצרים הן התקוממויות עממיות או שניתן להגדירן כמהפכה של ממש?
“מדובר במרידות חברתיות המסוגלות להיות אלטרנטיבה לסדר החברתי הקיים מתוך פרספקטיבה סוציאליסטית. זו הסיבה שבגללה המשטר הקפיטליסטי, ההון המונופוליסטי ברמה העולמית, חייב לעצור אותן מיד. הקפיטליסטים יעשו כל מה שביכולתם כדי לעצור את המרד, מהפעלת לחצים כלכליים ופיננסיים עד איומים בהפעלת כוח צבאי. הם גם מסוגלים לתמוך באופציות פשיסטיות או פשיסטיות למחצה, או בדיקטטורות צבאיות.

“אין להאמין לאף מילה היוצאת מפיו של נשיא ארה”ב, אובמה, בדבר תמיכתו בדמוקרטיה. אובמה דומה מאוד לבוש, אלא שהוא משתמש במילים שונות. זו הדו-פרצופיות כמדיניות של קבע. בפועל ארה”ב מוסיפה לתמוך במשטר. ייתכן שהם סבורים שניתן להציל את המשטר על ידי הקרבת מובארק. אבל ארה”ב מעוניינת להציל את יסודות המשטר: הצבא והמשטרה. הם אף יכולים לחזק את המשטר הקיים על ידי כריתת ברית עם האחים המוסלמים. מנהיגי ארה”ב סבורים שהדגם הפקיסטני הוא המתאים למצרים. לא מדובר בדמוקרטיה, אלא בשילוב של משטר אסלאמי עם דיקטטורה צבאית. בכל הנוגע למצרים, חלק לא מבוטל מהכוחות הלוקחים חלק בהתקוממות מודעים היטב לסכנה. אין לשכוח שהעם המצרי הוא בעל תודעה פוליטית גבוהה. תולדותיה של מצרים רצופה ניסיונות, מאז תחילת המאה ה-19, לצאת קדימה ולהתגבר על כוחות חיצוניים המנסים למנוע זאת”.

מדוע האחים המוסלמים מציגים את עצמם כ”מתונים”?
“כי זה שם המשחק. הם נדרשים כעת לשחק את המתונים, אם כי הם אינם מתונים. בניגוד לרושם שנוצר לא מדובר בתנועה דתית, אלא בתנועה פוליטית העושה שימוש בדת. מאז הקמת האחים המוסלמים על ידי הבריטים והמלוכה ב-1920, התנועה הייתה פעילה מאוד במערכה נגד הקדמה, הדמוקרטיה והקומוניסטים. הם גם לא מסתירים זאת. מנהיגי התנועה אמרו שאם תתקיימנה בחירות והם ינצחו יהיו אלה הבחירות האחרונות במצרים – כי בחירות הן לא יותר מייבוא מערבי המנוגד למסורת האסלאמית. אין לשכוח שהאסלאם הפוליטי קיבל תמיד תמיכה אמריקאית.

“ארה”ב תמכה בטליבן במלחמתם נגד ברית המועצות והם אף הוצגו כלוחמי חופש. כאשר הטליבן סגר את בתי הספר לבנות שהוקמו בעת המשטר הקומוניסטי, ארגונים פמיניסטים מסויימים בארה”ב סברו שאין למתוח ביקורת כי ‘יש לכבד את המסורת האפגאנית’. גם כאן, לארה”ב יש מדיניות דו-פרצופית. מצד אחד היא תומכת בתנועות האסלאם הפוליטי, וכאשר תנועות אלו יוצאות מהגבולות שהאמריקאים מציבים להן הן הופכות לתירוץ כדי לבצע מתקפות צבאיות. על פי אסטרטגיה זו, משטרו של מובארק לא לחם נגד האסלאם הפוליטי. הוא דווקא אימץ אותו וניסה לאלף אותו כדי שישרת את משטרו”.

הטענה שלך היא שמובארק עשה שימוש באחים המוסלמים כקבלני משנה למדיניותו?
“כמובן, המשטר העניק לאחים המוסלמים שלושה מוסדות מרכזיים: את בתי המשפט, את מערכת החינוך ואת הטלוויזיה. עכשיו ניטש המאבק על הבכורה. אנשי הצבא רוצים לשמור על ההגמוניה שלהם במצרים והאחים המוסלמים חפצים אף הם בהגמוניה זו. ארה”ב עושה שימוש בסכסוך שפרץ בברית בין הצבא לאנשי האסלאם הפוליטי כדי להמשיך ולשלוט. העיקר הוא שכולם יקבלו את הקפיטליזם כפי שהוא. האחים המוסלמים אינם מוכנים לכל שינוי חברתי או כלכלי. חברי הפרלמנט שלהם תמכו בכל צעדי הדיכוי של הממשלה נגד השובתים בגל השביתות שהחל בשנים 2007 ו-2008. כאשר פרצו הפגנות של האיכרים נגד בעלי האדמות הגדולים, האחים המוסלמים צידדו דווקא בבעלי הקרקעות ולא בפלחים. עבורם הרכוש הפרטי, השוק החופשי והרווח הם קדושים.

“אנשי הצבא במצרים והאחים המוסלמים מקבלים את ההגמוניה של ארה”ב ואת השלום עם ישראל כפי שהיא. גם אנשי הצבא וגם האחים המוסלמים ימשיכו במדיניות המאפשרת לישראל להמשיך בכיבוש ממה שנותר מפלסטין”.

לתרגום הריאיון המלא שפורסם באתר “הגדה השמאלית”

* בגיליון הקרוב של “זו הדרך” (16.2) עומד להתפרסם טור שכתב סמיר אמין על המצב בארצו ועל ההרכב המעמדי של ההתקוממות העממית במצרים.