ועד עובדי הניקיון במעונות האוניברסיטה העברית הודיע על הפיכתו לארגון עובדים יציג (ארגון המייצג למעלה שליש מהעובדים) במסגרת כוח לעובדים.

בבלוג כוח לעובדים נכתב:

במכתב לחברת הקבלן “חץ אור”, קראה הנהגת הועד להנהלה לפתוח עימה במו”מ קיבוצי כמחויב בחוק. הקמת הועד באה בעקבות הפרות חוזרות ונשנות של זכויות העובדים, אשר כללו פיטורים שרירותיים, אי מתן זכויות סוציאליות המוקנות להם בחוק, ויחס מזלזל:

“זהו יום חג” אומרת פאטמה שתאווי, חברת הנהגת הועד. “לעובדים יש תחושה כי יש מי שיגן אליהם ולא ייתן לבעלי החברה לפטר עובדות ללא הסבר”.

בוועד עובדי הניקיון חברים 24 חברים (מחצית מן העובדים), כולן נשים העובדות באוניברסיטה מספר שנים, תחת קבלנים מתחלפים. “מתחת לאפה של האוניברסיטה מתבצעות הפרת זכויות שיטתית” מסביר מרטין וילר, חבר כוח לעובדים, המלווה את ההתארגנות. “העובדות משתכרות לכאורה שכר מינימום, אך בפועל חברת “חץ אור” לא מדווחת על כל השעות שהן עובדות. תנאי ההעסקה הפוגעניים מצד חברת “חץ אור” מהווים המשך ישיר לאופי ההעסקה של הקבלן הקודם, חברת ” א. דינמיקה”, נגדה הגישו שישה עובדים תביעת ענק על סך 600 אלף ש”ח, בגין הפרת זכויותיהם. התביעה הוגשה כחלק ממאבק סטודנטיאלי לשיפור תנאי ההעסקה, מטעם “הפורום למען העסקה ישירה באוניברסיטה העברית”, בו חבר ארגון “כוח לעובדים”, בנוסף לאגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, ארגון “במעגלי צדק” ותאי הסטודנטים “אופק” ו “קמפוס לכולנו”.

ועד עובדי הניקיון באוניברסיטה העברית מצטרף לועד נוסף של עובדי ניקיון באוניברסיטה המאוגד בכוח לעובדים– ועד העובדים באוניברסיטת בן גוריון (הועד הראשון בתחום הניקיון בישראל). בשני המקומות נאבקים הוועדים על יישום צו ההרחבה להסכם הקיבוצי הענפי בתחום הניקיון, צו שלא ממומש. כך למשל, לא מקבלים העובדים תשלום על תוספת וותק המגיעה להם. “זה לא הגיוני שאני עובדת באוניברסיטה 9 שנים ומקבלת את אותה המשכורת כמו מי שהתחילה אתמול, וכל זאת למרות שיש הסכם שכביכול מגן עלי”, אומרת שתאווי. במקביל להקמת הועד, פועלים בכוח לעובדים ביחד עם ארגוני הסטודנטים והעובדים, למען העסקה ישירה של עובדי הקבלן באוניברסיטה העברית. “האשם אינו רק בקבלנים”, מסביר וילר, “בחמש השנים בהם מתנהל המאבק, מסרבת האוניברסיטה לקבל את עובדי הקבלן כעובדיה, ובמקביל היא מפרסמת מכרזי הפסד בתחום הניקיון והאבטחה שלא מאפשרים לקבלן לשלם לעובדים את מלוא זכויותיהם”. “מעכשיו”, מסכמת שתאווי, “יש מי שישב מול בעלי החברה וידרוש”.