מאז הבחירות לכנסת בפברואר 2009, שבעקבותיהן עלתה לשלטון אחת הממשלות הימניות ביותר בתולדות ישראל, שטף את הכנסת גל של חקיקה מפלה, הנוגעת לתחומים רבים והמכוונת נגד הפלסטינים הערבים אזרחי ישראל. הצעות חוק חדשות הפוגעות בפלסטינים בישראל באופן ישיר או עקיף – וכן בפלסטינים בשטחים הכבושים ובפליטים פלסטינים – מוגשות כמעט מדי שבוע, כתוצאה ממאמציהן של הממשלה והקואליציה הימניות לקדם את סדר היום החקיקתי שלהן בכנסת. הצעות חוק חדשות אלה נועדו, בין השאר, לנשל ולהדיר אזרחים ערבים מאדמות; להפוך את אזרחותם מזכות לפריווילגיה מותנית; לפגוע ביכולת של הערבים אזרחי ישראל ונציגיהם בכנסת להשתתף בחיים הפוליטיים במדינה; להתייחס להתבטאויות פוליטיות או למעשים שיש בהם כדי לערער על האופי היהודי או הציוני של המדינה כאל עבירות פליליות; ולהעניק לאזרחים יהודים עדיפות בהקצאת משאבים של המדינה. חלק מהחוקים שהוצעו נועדו לעקוף פסיקות של בג”ץ המגינות על זכויות אלה.

מסמך קצר זה של עדאלה מכיל רשימה של 20 חוקים חדשים והצעות חוק המונחות על שולחן הכנסת עתה, המפלים את בני המיעוט הפלסטיני בישראל, מאיימים על זכויותיהם כאזרחי המדינה ובכמה מקרים פוגעים בזכויות של הפלסטינים תושבי השטחים. מסמך זה אינו מתיימר לפרט את כל החקיקה המפלה ו/או הגזענית העומדת כעת לדיון בכנסת, אלא מציג הצעות חוק שרבים הסיכויים שיאושרו ויהפכו לחוקים ו/או של הצעות העשויות לפגוע באופן משמעותי בזכויות של הפלסטינים, אם יתקבלו. במסמך זה גם מפורטות פעולות משפטיות שנקט עדאלה, כדי להתנגד לחקיקה המסוכנת הזאת. הוא מתייחס גם ליוזמות סנגור בינלאומיות של עדאלה, שנועדו להגביר את המודעות לחקיקה זאת במוסדות האו”ם ובאיחוד האירופי. החוקים והצעות החוק המפלים החדשים מתלווים לסדרה של כתבי אישום פליליים שהגיש היועץ המשפטי לממשלה ולצעדי ענישה של הכנסת נגד חברי כנסת ערבים. עדאלה מייצג את חברי הכנסת מוחמד ברכה, סעיד נפאע וחנין זועבי בתיקים אלה.

קרקע ותכנון

1.חוק מינהל מקרקעי ישראל, התשס”ט-2009
החוק, שאושר בכנסת ב-3 באוגוסט 2009, ממסד הפרטה נרחבת של קרקעות. רוב הקרקעות שבבעלותם של פליטים פלסטינים ושל עקורים פנימיים (המוחזקות כיום בבעלות המדינה ומוגדרות “רכוש נפקדים”), חלק מהקרקעות של כפרים ערביים שנהרסו ופונו וקרקעות שהופקעו מאזרחים ערבים יכולות להימכר על פי חוק ובעליהן לא יוכלו לתבוע פיצויים בעתיד. החוק מאפשר חילופי קרקעות בין המדינה וקק”ל, שקרקעות בשליטתה שמורות לעם היהודי בלבד. החוק גם מעניק משקל מכריע לנציגי קק”ל במועצת רשות המקרקעין (שישה מ-13 חברי המועצה יהיה אנשי קק”ל), גוף חדש שהוקם על פי חוק זה, שיבוא במקומו של מינהל מקרקעי ישראל, המנהל 93% מאדמות המדינה.
נייר עמדה | דו”ח מיוחד (קבצי פי.די.אף)

2.תיקון לפקודת המקרקעין (רכישה לצורכי ציבור), 1943
חוק זה, שנחקק בתקופת המנדט הבריטי, מאפשר לשר האוצר להפקיע קרקעות ל”צורכי ציבור”. המדינה עשתה שימוש נרחב בחוק זה, יחד עם חוקים אחרים כמו חוק רכישת מקרקעין, התשי”ג-1953, וחוק נכסי נפקדים, התש”י-1950, כדי להפקיע קרקעות פלסטיניות. התיקון החדש, שאושר בכנסת ב-10 בפברואר 2010, מאשר את בעלות המדינה באדמות שהופקעו על פי חוק זה, גם במקרים שבהם אדמות אלה לא שימשו לצורך שלשמו הופקעו. התיקון מאפשר למדינה לא להשתמש באדמה המופקעת לצורך המקורי שלשמו הופקעה במשך 17 שנה ומונע מבעלי הקרקע את האפשרות לדרוש את החזרת הקרקע המופקעת שלא שימשה לצורך שלשמו הופקעה גם אם זו הועברה לצד שלישי, או אם עברו למעלה מ-25 שנה מאז ההפקעה. התיקון מעניק לשר האוצר סמכויות רחבות יותר להפקיע קרקעות “לצורכי ציבור”. לפי החוק, צורכי ציבור כוללים הקמת יישובים ופיתוחם. החוק גם מאפשר לשר האוצר להכריז על צורכי ציבור חדשים. החוק החדש נועד למנוע מאזרחי ישראל הערבים הגשת תביעות בדרישה להחזיר להם קרקע שהופקעה: למעלה מ-25 שנים חלפו מאז הופקעו הרוב המכריע של הקרקעות בבעלות פלסטינית וחלקות גדולות הועברו לצדדים שלישיים ובהם מוסדות ציוניים כמו קק”ל.

3.תיקון לחוק הרשות לפיתוח הנגב, התשנ”א-1991: יישובי בודדים
“יישובי בודדים” הם כלי שבאמצעותו מספקת המדינה למשפחות יהודיות שטחים של מאות דונמים, ולפעמים אלפי דונמים, לשימושן הבלעדי. כך נשארות קרקעות אלה מחוץ להישג ידם של הערבים אזרחי ישראל בנגב. בנגב יש כ-60 יישובי בודדים, שהשטח הכולל שבבעלותם עולה על 81 אלף דונם. רבים מיישובי הבודדים הוקמו ללא היתר ובניגוד לחוקי התכנון. התיקון, שאושר ביולי 2010, מכיר בכל יישובי הבודדים בנגב ומעניק לרשות לפיתוח הנגב את הסמכות להמליץ למינהל מקרקעי ישראל על הקצאת אדמות ליישובי בודדים. התיקון עבר בעקבות פסיקה של בג”ץ מיוני 2010, שאיפשרה הכרה ביישובי בודדים בנגב שהם חלק מתוכנית “דרך היין”. פסיקת בית המשפט ניתנה בעתירה שעדאלה, במקום ופורום דו קיום בנגב הגישו ב-2006 נגד תוכנית דרך היין. בעוד שהתיקון מעניק מעמד רשמי ליישובי הבודדים, שנהנים מכל השירותים הבסיסיים, 80 אלף התושבים בכפרים הערביים הבדוויים בנגב, כולם אזרחי ישראל, חיים בלי השירותים הבסיסיים ביותר. בפסק דינו לא התייחס בית המשפט לטיעוני העותרים בנוגע לאי-שוויון בחלוקת הקרקעות ולאפליית הכפרים הלא מוכרים, הטבועים בתוכנית.

4. חוק “ועדות הקבלה”
ההצעה המכונה “חוק ועדות הקבלה” אמור לעלות לקריאה שנייה ושלישית בכנסת ב-29 בנובמבר 2010, וצפוי שתהפוך לחוק. החקיקה החדשה מעגנת בחוק הישראלי את פעילותן של “ועדות הקבלה”, גופים הבוחרים מועמדים לרכישת מגרשים ויחידות דיור ביישובים קהילתיים ובהרחבות קהילתיות במושבים ובקיבוצים, שיושבים על “אדמות מדינה”. בוועדות יש “נציג מטעם הסוכנות היהודית או ההסתדרות הציונית”, ישויות ממשלתיות למחצה, וחלק מתפקידן הוא סינון מועמדים ערבים וחברים בקבוצות שוליים אחרות. כיום פועלות ועדות קבלה ב-695 יישובים קהילתיים ויישובים חקלאיים. יישובים אלה מהווים 68.5% מכל היישובים בישראל וכ-85% מהיישובים הכפריים במדינה. לפי החוק החדש, ועדות קבלה בודקות אם מועמדים מתאימים ל”חיי חברה בקהילה” ואם הם מתאימים “למרקם החברתי והתרבותי” של היישוב. הוועדות מתייחסות גם לתנאים מיוחדים שנקבעים על ידי האגודות השיתופיות בכל יישוב. ביצור הקריטריון השרירותי של “התאמה חברתית” בחוק ינציח את אפליית האזרחי הערבים בכל הנוגע לגישה לאדמות מדינה ויגביר עוד יותר את ההפרדה הממוסדת בין יישובים וקהילות במדינה. מינהל מקרקעי ישראל מיסד את הקריטריון של “התאמה חברתית” כדי לעקוף את פסק הדין התקדימי של בג”ץ בפרשת קעדאן משנת 2000. באותו פסק דין קבע בית המשפט כי השימוש שעושה המדינה בסוכנות היהודית כדי להדיר אזרחים ערבים מאדמות מדינה מהווה אפליה על רקע של זהות לאומית. עדאלה עתר לבג”ץ ב-2007, כדי לערער על פעילותן של ועדות הקבלה, בשם משפחת זבידאת, שוועדת הקבלה ביישוב הקהילתי רקפת בגליל דחתה בנימוק המשפיל של “אי התאמה חברתית”. ועדות הקבלה מפלות גם יהודים מזרחים, הומואים ולסביות ואחרים. עדאלה מתכוון לעתור לבג”ץ נגד החוק, אם יאושר.

זכויות אזרחיות ופוליטיות

5.הצעת חוק שלפיה תישלל האזרחות בעקבות פעולות המוגדרות ריגול וטרור
לפי הצעת חוק המונחת על שולחן הכנסת, אפשר יהיה לשלול את אזרחותו של אדם שהורשע בריגול ובסיוע לאויב בשעת מלחמה וכן על פעולות טרור כפי שהן מוגדרות בחוק איסור מימון טרור, התשס”ה-2005. ב-26 באוקטובר 2010 שלח עדאלה מכתב ליו”ר ועדת הפנים והוועדה לאיכות הסביבה בכנסת וביקש ממנו לא לתמוך בהצעת החוק. עדאלה טען שהמסלול הלגיטימי להתמודדות עם עבירות מסוג זה הוא המסלול הפלילי ושהצעת החוק היא חלק מסדרה של חוקים והצעות חוק המכוונות נגד האזרחים הערבים, בניסיון להפוך את אזרחותם לאזרחות מותנית, ברוח הסיסמה הימנית הקיצונית “אין נאמנות, אין אזרחות”. התיקון החדש הזה בא בעקבות תיקון שהוכנס לחוק האזרחות ב-2008, שלפיו אפשר להפקיע את אזרחותו של אדם בנימוק של “הפרת אמונים חוסר נאמנות למדינה”. הפקעת האזרחות היא אחד הצעדים הקיצוניים ביותר העומדים לרשות מדינות. צעד זה עלול להביא לענישה אכזרית ולא מידתית, בעיקר אם הוא ננקט נגד קבוצה מסוימת של אזרחים, ובמקרה האמור נגד פלסטינים אזרחי ישראל. הצעת החוק הוגשה לכנסת לאחר מעצרו של מנהיג החברה הערבית האזרחית אמיר מח’ול, שהואשם בריגול.

6.הצעת חוק לתיקון חוק האזרחות, התשי”ב-1952, הכופה שבועת נאמנות על לא יהודים המעוניינים להתאזרח בישראל
התיקון המוצע לחוק האזרחות דורש מלא יהודים המבקשים לקבל אזרחות ישראלית באמצעות תהליך התאזרחות להישבע שבועת נאמנות לישראל כ”מדינה יהודית ודמוקרטית”. מלים אלה יחליפו הנוסח הקיים של ההצהרה, “אני מצהיר שאהיה אזרח נאמן למדינת ישראל”. הדרישה שאזרחים חדשים יישבעו אמונים לישראל כ”מדינה יהודית ודמוקרטית” הופכת את מעמדם של ערביי ישראל לשולי יותר, בהגדירה את ישראל מדינה ליהודים בלבד. חקיקת התיקון עשויה להיות מדרון חלקלק, מכיוון שלפי אין-ספור הצעות חוק אחרות שהוגשו לכנסת, בזמן הקרוב ייתכן שגם חברי כנסת, שרים פקידים בשירות הציבורי ואחרים יידרשו להישבע אמונים למדינה יהודית ודמוקרטית. ב-7 באוקטובר 2010 שלח עדאלה מכתב לראש הממשלה, ליועץ המשפטי לממשלה ולשר המשפטים, שבו טען כי הצעת החוק מכוונת ספציפית נגד הערבים הפלסטינים אזרחי ישראל, שבני זוגם ה”לא יהודים” – פלסטינים מהשטחים הכבושים וממדינות ערביות אחרות – הם אלה שעשויים להידרש להישבע אמונים למדינה. הממשלה אישרה את הצעת החוק ב-10 באוקטובר 2010, אבל בשלב זה אין לה רוב בכנסת.

7.הצעת חוק לתקן את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לצמצם את הביקורת השיפוטית של בג”ץ ולהגביל את כוחו לפסוק בסוגיות בתחום האזרחות
הצעת חוק זו, שהוגשה בדצמבר 2009, מנסה לצמצם את הביקורת השיפוטית של בג”ץ בסוגיות הנוגעות לאזרחות. היא הועלתה בעת שבג”ץ דן בעתירות נגד חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס”ג-2003, המונע את הכניסה לישראל מפלסטינים מהשטחים הכבושים וממדינות אחרות הנחשבות “מדינות אויב”, כמו סוריה, לבנון, איראן ועיראק, לצורך איחוד משפחות עם אזרחי ישראל – רובם המכריע ערבים אזרחי ישראל. עדאלה שלח מכתב לשר המשפטים וליועץ המשפטי לממשלה ב-18 בדצמבר 2009, שבו ביקש כי ידחו את הצעת החוק מכיוון שהיא פוגעת בזכותו של כל אדם לגשת לבתי משפט ופוגעת בעקרון הפרדת הרשויות ולפיכך בשלטון החוק. כיום אין בקואליציה הסכמה לקדם את הצעת החוק.

8.הצעת חוק לתיקון חוק תקציב המדינה (חוק הנכבה)
לפי הצעת “חוק הנכבה”, ייאסר על כל הגופים המקבלים מימון מהמדינה לקיים פעילות אשר, בין השאר, “מציינת את יום העצמאות או את יום הקמת המדינה כיום אבל”. באופן מסורתי, הפלסטינים מציינים את יום העצמאות של ישראל כיום אבל לאומי ומקיימים באותו מועד אירועי זיכרון. בנוסח המקורי שלה, ביקשה הצעת החוק לאסור על אזכור כלשהו של הנכבה. לפי הטיוטה הנוכחית, כל גוף המקבל תקציב מהמדינה שציין את הנכבה במועד של יום העצמאות הישראלי ייקנס בסכום של פי עשרה מהסכום שהושקע באירוע הזיכרון. האיסור חל לא רק מוסדות ציבור כמו בתי ספר, אלא גם על עמותות, ארגוני חברה אזרחית וארגונים פוליטיים שמקבלים ולו תקציב קטן מהמדינה. הצעת החוק מטילה מגבלות חמורות על חופש הביטוי וחופש ההתאגדות. החוק עבר בקריאה ראשונה בכנסת במרס 2010.

השתתפות פוליטית

9.חוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (התשנ”ד-1994), תיקון מיוחד מס’ 6, 2009
החוק מעניק לשר הפנים סמכות מוחלטת להכריז על דחייה של הבחירות הראשונות למועצה אזורית לאחר הקמתה לתקופה בלתי מוגבלת. בעבר קבע החוק, שיש לקיים בחירות בתוך ארבע שנים מהקמתה של מועצה אזורית חדשה. הכנסת אישרה את החוק זמן קצר לפני מועד הבחירות המתוכנן במועצה האזורית אבו בסמה, שבה נכללים עשרה כפרים ערביים בדוויים בנגב שבהם מתגוררים כ-25 אלף תושבים. המועצה הוקמה לפני למעלה משש שנים. כתוצאה מחקיקת החוק לא התקיימו בחירות למועצה האזורית והתושבים אינם זוכים לייצוג ואינם מנהלים את חייהם באופן עצמאי. כיום מנהלת את המועצה האזורית אבו בסמה ועדה ממונה, שרוב חבריה הם ישראלים יהודים שמונו לתפקיד על ידי שר הפנים. ב-27 באפריל 2010 הגישו עדאלה והאגודה לזכויות האזרח בישראל עתירה לבג”ץ בדרישה לבטל את התיקון. העותרים ביקשו מבית המשפט להורות לשר הפנים להודיע על קיום בחירות דמוקרטיות למועצה האזורית ללא דיחוי.

זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות

10.חוק היעילות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית ל-2010-2009), התשס”ט-2009
חלק מחוק זה מתייחס ל”אזורי עדיפות לאומית”. הוא מעניק לממשלה שיקול דעת גורף לסיווג יישובים, כפרים ואזורים כאזורי עדיפות לאומית ולהקצות להם משאבים ניכרים מתקציב המדינה ללא קריטריונים, בניגוד לפסק דין תקדימי של בג”ץ מ-2006, שבו קבע בית המשפט כי החלטת ממשלה מ-1998, שסיווגה 553 יישובים יהודיים ורק ארבעה כפרים ערביים קטנים כאזורי עדיפות לאומית, היתה בלתי חוקתית. ב-20 ביוני 2010, לאחר ארבע שנים שבהן לא יישמה המדינה את פסק הדין והתקיימו דיונים נוספים בבית המשפט, הגיש עדאלה לבית המשפט העליון בקשה לביזיון בית המשפט נגד ראש הממשלה, מכיוון שהממשלה לא יישמה את פסק הדין וכתוצאה מכך נמשכת אפלייתם של הערבים אזרחי ישראל.

סעיף נוסף של החוק קובע כי ילדים שאינם מקבלים חיסונים לפי תוכנית משרד הבריאות, לא יוכלו להמשיך לקבל מהמדינה תמיכה כספית באמצעות קצבאות ילדים. תנאי זה פוגע בעיקר בילדים ערבים בדווים הגרים בנגב, מכיוון שרוב הילדים שאינם מקבלים חיסונים משתייכים לקבוצה זאת, שאין לה גישה לשירותי בריאות. התנאי שנוסף לחוק, לפיכך, מפלה אותם על בסיס שייכותם הלאומית. משרד הבריאות סגר לאחרונה תחנות טיפת חלב שפעלו בשלושה יישוביים ערביים בדוויים, שבהן יכולים ילדים לקבל את החיסונים. המשרד פתח מחדש רק שתיים מהתחנות האלה לאחר שעדאלה פנה לבג”ץ. עדאלה הגיש עתירה לבג”ץ ב-7 באוקטובר 2010, בדרישה לבטל את התיקון לחוק שייכנס לתוקף ב-15 בדצמבר 2010.

11.חוק קליטת חיילים משוחררים, התשנ”ד-1994 (תיקון מס’ 12), 2010
לפי החוק החדש, שאושר ביולי 2010, כל סטודנט הרשום באוניברסיטה או במכללה, שהשלים את שירותו הצבאי והוא תושב “אזור עדיפות לאומית” כמו הנגב, הגליל או ההתנחלויות הלא חוקיות בגדה המערבית, יהיה זכאי לקבל “חבילת פיצויים” הכוללת: שכר לימוד מלא לשנת הלימודים הראשונה; שנה של לימודים קדם-אקדמיים; והטבות נוספות בתחומים כמו דיור לסטודנטים. חבילת ההטבות מרחיקה לכת הרבה יותר ומוסיפה להטבות הניכרות בלימודים שמוענקות לחיילים משוחררים בישראל. ככלל, ערבים פלסטינים אזרחי ישראל פטורים משירות צבאי ולפיכך הם מנועים מלקבל את ההטבות שהמדינה מעניקה לחיילים משוחררים וסובלים מאפליה בגלל שייכותם הלאומית. החוק החדש הולך בעקבות תיקון לחוק קליטת חיילים משוחררים מ-2008, המעגן בחוק את השימוש בשירות הצבאי כקריטריון לקביעת זכאותם של סטודנטים למגורים במעונות בכל מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל והמעניק למוסדות אלה שיקול דעת נרחב להעניק הטבות כלכליות נוספות לחיילים משוחררים, ללא קשר להטבות הניתנות להם לפי חוקים אחרים. כמה הצעות חוק אחרות, שלפיהן קבלת הטבות שונות תותנה בהשלמה של שירות צבאי או שירות לאומי, עדיין עומדות לדיון בכנסת.

12.הצעת חוק שלפיה תישלל מחברי כנסת החשודים בעבירות הגמלה מהכנסת
הצעת החוק פוגעת בחברי כנסת או בחברי כנסת לשעבר, שלפי עמדת היועץ המשפטי לממשלה חשודים בעבירות, או שהורשעו בביצוע עבירות, שאינם מופיעים במשפט פלילי שנפתח נגדם בעודם נחקרים בחשד לעבירה שהעונש עליה הוא לפחות חמש שנות מאסר. הצעת החוק עלתה בעקבות יציאתו לגלות של חבר הכנסת לשעבר ד”ר עזמי בשארה מבל”ד, שעזב את ישראל במרס 2007 לאחר שהמשטרה הודיעה כי הוא חשוד בהעברת מידע לחיזבאללה במלחמת לבנון השנייה. עם זאת, המדינה לא הצביעה על ראיה ברורה כלשהי נגד ד”ר בשארה; אם יש נגדו ראיות כלשהן, הן נשמרות בחשאי ולא הוגש נגדו כתב אישום. עובדות אלה מצביעות על אופיה השרירותי של הצעת החוק; אפילו חברי כנסת שנגדם אין ראיות ברורות יכולים להיפגע ולאבד את גמלתם. ב-9 בנובמבר 2010 החליטה ועדת הכנסת לאשר את החוק בקריאה ראשונה ולהעביר אותו למליאת הכנסת.

סדר הדין הפלילי: אסירים ועצירים

13.הצעת חוק המאיימת לפגוע עוד יותר בזכויותיהם של עצירים החשודים בעבירות ביטחון
הצעת חוק זו, שהוגשה ב-2010, נועדה להרחיב את תוקפן של תקנות מעצר חמורות ממילא הנוגעות לחשודים בעבירות ביטחון. אף על פי שעל פניה ההצעה נראית נייטרלית, בפועל היא תהיה בשימוש בעיקר נגד פלסטינים מעזה ופלסטינים אזרחי ישראל. ההליכים המיוחדים מאפשרים לרשויות אכיפת החוק לא להביא עציר החשוד בעבירות ביטחון לפני שופט במשך 96 שעות לאחר המעצר (לעומת 48 שעות לעצירים אחרים). היא גם מאפשרת לבתי משפט להאריך את מעצרו של חשוד בעבירות אלה עד ל-20 יום בכל פעם (לעומת 15 ימים) ולקיים דיונים להארכת מעצר בהעדר העציר. בנקודה אחרונה זאת, הצעת החוק מנסה לעקוף פסיקה של בג”ץ מפברואר 2010, שביטלה את סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה), התשס”ד-2006, שלפיו אפשר להאריך את מעצרם של חשודים בעבירות ביטחון בהעדרם. החוק מבטל כמה הגנות הליכיות חיוניות הניתנות לעצירים ולכן מעמיד אותם בסכנה רבה יותר לסבול מעינויים ומהתעללות. ב-21 באוקטובר 2010 שלח עדאלה מכתב בעניין זה לוועדת חוק, חוקה ומשפט בכנסת, בדרישה שהוועדה תדחה את הצעת החוק. הקריאה הבאה בהצעת החוק נקבעה ל-14 בדצמבר 2010.

14.הצעת חוק להרחבת הנסיבות שבהן אפשר למנוע מעורכי דין מפגש עם אסירים ביטחוניים שהורשעו או עם אסירים המעורבים בפשע המאורגן
הצעת החוק תאפשר לשירות בתי הסוהר (שב”ס) למנוע מעורכי דין פגישה עם אסירים ביטחוניים כלואים במשך שבוע ימים (החוק כיום מאפשר למנוע מפגש כזה למשך 24 שעות). את התקופה הזאת אפשר יהיה להאריך עד ל-90 יום (החוק כיום מאפשר להאריך את מניעת המפגש עד לחמישה ימים), באישור פרקליט המדינה. לפי הצעת החוק, בית משפט מחוזי יכול להאריך את מניעת המפגש לתקופה של עד שישה חודשים, לעומת 21 יום לפי החוק הנוכחי. כיום יש בבתי הכלא למעלה מ-4,700 פלסטינים, שהורשעו בעבירות ביטחוניות. הצעת החוק נוגעת גם לאסירים מורשעים המעורבים ב”פשע מאורגן”. חשוב לציין, כי הצעת החוק מופנית נגד עורכי הדין ולא רק נגד האסירים. ועדת השרים לחקיקה דנה בהצעת החוק ב-28 בנובמבר 2010.

15.”חוקי שליט”
כמה הצעות חוק המונחות כעת על שולחנה של ועדת הכנסת נועדו להחמיר עוד יותר את המגבלות הנוקשות המוטלות על אסירים ביטחוניים פלסטינים הכלואים בבתי כלא ישראליים. כל הצעות החוק האלה עברו בקריאה טרומית במליאת הכנסת והן זוכות לתמיכה איתנה ורחבה בקרב חברי הכנסת. המגבלות הנוספות שהצעות אלה מבקשות להטיל על אסירים ביטחוניים פלסטינים נועדו להגביר את הלחץ המופעל על החמאס לשחרר את החייל הישראלי השבוי גלעד שליט. זהו יעד פוליטי פסול, שאינו יכול להצדיק את שלילת זכויות היסוד של האסירים. אם הכנסת תאשר אותן, הצעות החוק האלה יהפכו את האסירים הפלסטינים לבני ערובה או לקלפי מיקוח במשא ומתן על חילופי שבויים.

הצעת חוק למניעת ביקורים מאסירים – 2009, נועדה להטיל איסור גורף על קבלת ביקורים על אסירים המשתייכים לארגון המוגדר ארגון טרור.

הצעת חוק הגבלת ביקורים מאסיר ביטחוני – 2010, מציעה למנוע מכל אסיר השייך לארגון המוגדר ארגון טרור, שמחזיק בשבוי ישראלי, ביקורים בכלא ואת הזכות להתייעץ עם עורך דין.

הצעת חוק שחרור אסירים וחטופים – 2009 קובעת כי אם ארגון המוגדר ארגון טרור מחזיק בשבוי ישראלי ודורש שחרור של אסיר מסוים המוחזק בכלא ישראלי, יש לכלוא אסיר זה “בבידוד מוחלט ולמנוע ממנו כל קשר עם בן אנוש אחר”.

הצעת חוק כליאת אסירים מבוקשים – 2009 קובעת שמכל אסיר ששחרורו מותנה בשחרור של ישראלי המוחזק בשבי על ידי ארגון המוגדר ארגון טרור יישללו זכויות שאפשר להגביל בנימוקים ביטחוניים, אסיר זה יוחזק בבידוד ללא הגבלת זמן ולא יהיה זכאי לשחרור מוקדם או לחנינה. לאחר שאסירים כאלה סיימו את תקופת המאסר שנגזרה עליהם, יש להכריז עליהם כעל עצירים ולהמשיך לכלוא אותם.

חופש ההתאגדות

סדרת החוקים שלהלן מנסה לפגוע בחופש הביטוי ובחופש ההתאגדות של עמותות וארגונים בישראל. צרור זה של הצעות חוק עלה בעיקרו בתגובה לטענות שלפיהן העבודה הלגיטימית של ארגונים אלה, הפועלים להגן על זכויותיהם של פלסטינים, היא חלק ממסע ה”דה-לגיטימציה” של ישראל בעקבות פרסום דו”ח גולדסטון בספטמבר 2009. הצעת החוק הרביעית המוזכרת כאן מכוונת ספציפית נגד ארגונים ערביים בישראל, והיא מנוסחת על פי קווים דומים לאלה של “חוקי הנאמנות” הנזכרים לעיל.

16.הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה (2010) (חוק מימון עמותות)
הגרסה הראשונה של הצעת החוק הדרקונית הזאת זכתה לתמיכת הממשלה ועברה בקריאה טרומית בכנסת בפברואר 2010. הצעת החוק מאיימת על פעילותם ועל עצם קיומם של ארגוני זכויות אדם ומגדירה אותם “ישויות פוליטיות”; מאלצת אותם להצהיר על קבלת תמיכה כספית מממשלות זרות בכל הופעה פומבית; מפקיעה מהם את מעמדם כארגונים פטורים ממס; דורשת לרשום את מספרי הזהות והכתובות של חברי הארגונים. מאז עלתה לראשונה, הצעת החוק עברה שני שינויים וכמה מהמגבלות הנוקשות ביותר הוסרו ממנה. עם זאת, הטיוטות האחרונות של הצעת החוק כוללות דרישות פולשניות לדיווח על תרומות מממשלות זרות, שיכללו פרטים על תכלית המענק, הסכום שהועבר, זהות התורם ופרטים על ההתקשרות בין התורם למקבל המענק. את הפרטים האלה יש לפרסם באתרי האינטרנט של הארגונים, משרד המשפטים ורשם העמותות.

היעד המוצהר של הצעת חוק זאת – הגברת השקיפות – מיותר למעשה, מכיוון שכל המוסדות ללא כוונת רווח הפועלים בישראל נדרשים לפרט את רשימת התורמים שלהם, וממשלות זרות בכלל זה, באתרי האינטרנט שלהם ובדו”חות שנתיים המועברים לממשלה. היא נועדה לפגוע בעמותות ולהזיק לאיתנותן הכלכלית, מכיוון שהמגבלות הכלולות בה עלולות לרפות את ידיהן של ממשלות זרות המעוניינות לתרום להן. היא מכוונת גם נגד ארגוני זכויות אדם, שהם הקבוצות הישראליות המקבלות מימון מממשלות זרות. תנועות ימין וקבוצות מתנחלים מקבלות מימון מתורמים פרטיים ולכן לא ייפגעו מהחוק המוצע. לפיכך, החוק הוא מפלה מטבעו. ארגונים פלסטיניים וארגונים המקדמים זכויות של פלסטינים פגיעים במיוחד, מכיוון שברוב המקרים אין להם גישה למימון ממקורות ממשלתיים ישראליים והגישה שלהם לקרנות פרטיות מקומיות מוגבלת יחסית. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה בכנסת ב-18 באוקטובר 2010.

17.הצעת חוק העמותות (תיקון – סייגים לרישום ופעילות עמותה) (2010) (חוק סמכות שיפוט אוניברסלית)
הצעת חוק זו, שהוצגה בפברואר 2010, מבקשת להוציא אל מחוץ לחוק עמותות המספקות מידע לזרים או המעורבות בהליכים משפטיים שננקטים בחו”ל נגד פקידים בכירים בממשלה הישראלית או קצינים בכירים בצבא הישראלי המואשמים בפשעי מלחמה. לפי הצעת החוק, לא יירשם ארגון לא ממשלתי אם “יש סיבות סבירות להניח שארגון זה מספק מידע לישויות זרות או שהוא מעורב בהליכים משפטיים בחו”ל נגד פקידי ממשלה ישראלים בכירים או נגד קציני צה”ל, המואשמים בפשעי מלחמה”. הצעת החוק מאפשרת גם לסגור עמותה קיימת, אם תהיה מעורבת בפעילות מסוג זה. נוסח הצעת החוק מתייחס ישירות לדו”ח גולדסטון, כהצדקה לתנאים המפורטים בה. מכיוון שההצעה מנסה בראש ובראשונה להסתיר מידע או חשדות לעבירות, היא סותרת את הנורמות של המשפט הפלילי הבינלאומי ושל המשפט הבינלאומי ההומניטרי. הצעת החוק מהווה התקפה על ארגוני זכויות אדם ועל כל אחד המתנגד לפשעי מלחמה. הצעת החוק הפרטית הזאת עדיין לא אושרה על ידי הממשלה.

18.הצעת חוק איסור הטלת חרם (2010)
לפי הצעת החוק, שהונחה על שולחן הכנסת ביוני 2010, יוצאו אל מחוץ לחוק כל הפעילויות לקידום כל סוג של חרם על ארגונים, יחידים או מוצרים ישראליים. בנוסח הראשוני שלה, הצעת החוק התייחסה ליחידים ולגופים מישראל, מהרשות הפלסטינית, וממדינות זרות וביקשה להטיל קנסות כבדים, עונשים כלכליים ומניעת כניסה על התומכים בהטלת חרם. עם זאת, כשהצעת החוק עברה בכנסת בקריאה טרומית ב-14 ביולי 2010, החלת האיסור על אזרחים זרים וישויות מדיניות זרות בוטלה. נותרו רק הקנס והאיסור המוטלים על אזרחי ישראל ותושביה. לפי הצעת החוק, כל “צד נפגע” יכול לתבוע מכל ארגון או אדם שיזם חרם נגדו סכום של עד 30 אלף שקל, בלי שיידרש להציג ראיות לנזק שנגרם לו. אם הצעת החוק תעבור, הפעילות של עמותות רבות בישראל תיחשב פלילית ויכולתן לתפקד כמגיני זכויות אדם תיפגע במידה ניכרת.

19.הצעת חוק שמירה על ערכי מדינת ישראל (תיקוני חקיקה) (2009)
לפי הצעת החוק הפרטית הזאת, רשם העמותות ורשם החברות יוסמכו לסגור עמותות או חברות, אם מטרותיהן או פעולותיהן מנוגדות לתפישה שמדינת ישראל היא “מדינה יהודית ודמוקרטית”. הצעת החוק, שעלתה ב-2009, פוגעת בחופש ההתאגדות ובחופש הביטוי של כל הארגונים הערביים בישראל הפועלים – באמצעים דמוקרטיים – נגד האפליה, לשיפור המעמד הפוליטי, המשפטי והחברתי של הפלסטינים בישראל ולקידום התפישה של ישראל כמדינה דמוקרטית לכל אזרחיה. הצעת החוק דורשת מהם לבטא את נאמנותם למדינה היהודית ולכן מנסה להגביל את זכויותיו של המיעוט הערבי. יש קווי דמיון בין הצעת החוק לסעיף 7א בחוק יסוד: הכנסת, התשמ”ה-1985, שדורש מכל מפלגה ערבית לא לשלול את קיומה של ישראל כ”מדינה יהודית ודמוקרטית”, דרישה לא דמוקרטית ששימשה בכל מערכות הבחירות את אלה שניסו לפסול מפלגות ערביות. הצעת החוק נועדה לחתור תחת הפעילות היומיומית של ארגונים ערביים ולהעמיד אותם תחת חקירה אולטרה-לאומית ואידיאולוגית המאיימת על פעילותם הלגיטימית. ועדת השרים לחקיקה החליטה בתחילת נובמבר 2010 לשנות את נוסח הצעת החוק בתיאום עם שר המשפטים ולהביא אותה לדיון חוזר בתוך 30 יום.

20.תיקון מס’ 8 (2007) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי”ב-1952
הצעת החוק נועדה לפטור את המדינה מאחריותה לפגיעות גופניות ולנזקים שנגרמו לפלסטינים בשטחים. אף על פי שהצעת החוק הועלתה לפני שהממשלה הנוכחית נכנסה לתפקידה, היא מקבלת את תמיכתה ומקודמת על ידה באופן פעיל. החוק המוצע יחול בדיעבד על פגיעות גופניות ונזקי רכוש שנגרמו לפלסטינים משנת 2000 ואילך. היא קובעת גם, שאפילו קורבנות של פעולות לא חוקיות שביצעו כוחות הביטחון הישראליים שאינן קשורות לפעילות מלחמתית כלשהי יישארו ללא סעד משפטי. בלי זכות לתבוע פיצויים במקרים כאלה, מצטמצמת עוד יותר האפשרות לקיים חקירה בתקריות שבהן נגרם נזק לרכוש, נגנב רכוש או היתה התעללות של חיילי הצבא הישראלי או אנשי כוחות הביטחון של ישראל. הצעת החוק נועדה להפוך פסק דין שהתקבל פה אחד על ידי הרכב של תשעה שופטים בדצמבר 2006, שלפיה חוק דומה אינו תקף. באותה עתירה קבע בית המשפט שהחוק מפר את הזכות לחיים, לכבוד, לקניין ולחירות וכי הוא סותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ועדת החוקה, חוק ומשפט בכנסת דנה בתיקון ב-16 בנובמבר 2010.