בצל המלחמה בעזה: פגיעה בביטחון הכלכלי והאישי של נשים ערביות בישראל
המלחמה בעזה הביאה לפגיעה משמעותית בביטחון הכלכלי והאישי של נשים ערביות בישראל – כך פרסם אתמול (ראשון) מרכז אדוה ברשומה שכתבה ד”ר באקה מואסי, רכזת פרויקטים במרכז. לפי הפרסום, לפגיעה זו השלכות חברתיות וכלכליות רחבות יותר הנוגעות לחוסן המשפחתי והקהילתי, לחברה הערבית בפרט ולחברה הישראלית בכללותה.
בתחום העבודה, חלה ירידה בשיעור התעסוקה של נשים ערביות בגילאי העבודה העיקריים (64-25): מ-46% בספטמבר 2023 ל-41% בנובמבר 2023. במקביל ירד שיעור התעסוקה של גברים ערבים מ-77% ל-66%. עם זאת, לפי המרכז, “חשוב לזכור כי שיעורי התעסוקה של נשים ערביות הם מלכתחילה הנמוכים ביותר מבין כל הקבוצות בשוק העבודה ושכרן הממוצע הוא הנמוך ביותר (6,099 ש״ח בממוצע לחודש בשנת 2021, בהשוואה ל-8,670 ש״ח בקרב כלל הנשים)”.
לצד הירידה בשיעור התעסוקה, נשים ערביות רבות דיווחו על הפחתה בשעות עבודה. תחושת חוסר הביטחון האישי של נשים ערביות ככל הנראה תרמה לכך: 40% מהנשים העובדות בסביבה יהודית-ערבית מעורבת דיווחו על ירידה בשעות העבודה, לעומת 27% מהנשים העובדות בסביבה ערבית.
בפרסום של מרכז אדוה צוטט סקר שערך ארגון צופן בקרב מהנדסי ומהנדסות היי-טק ערבים בדצמבר 2023. סקר זה גילה תחושות של חוסר ביטחון בעבודה ובמרחבים הציבוריים במהלך המלחמה כמו גם חשש משמעותי להביע עמדות אישיות. “תחושות אלו בלטו יותר בקרב נשים, אשר חששו יותר להגיע לעבודה (30% מהנשים לעומת 16% מהגברים) ולדבר ערבית במקום העבודה (19% לעומת 13% בהתאמה). כמו כן, יותר נשים מגברים חששו להסתובב במרחב יהודי או מעורב (38% בהשוואה ל-30% בהתאמה)”.
עוד לפי המרכז, חוסר הביטחון האישי קשור גם בממדי הפשיעה והרצח בחברה הערבית ולהזנחת הטיפול בהם מצד רשויות המדינה. זאת לצד ההקלות בהליך הרישוי של כלי ירייה שיביאו להרחבת תפוצת הנשק החוקי והלא-חוקי, אשר עלולים להחמיר את הסכנה לנשים בבית ובמרחב הציבורי. בין השנים 2022-2020 נרצחו בנשק חם 27 נשים ערביות, רובן מנשק בלתי חוקי.
הפרסום הפנה אצבע מאשימה לעבר הממשלה: “קיצוצים בתוכניות החומש לחברה הערבית שתכליתן צמצום פערים ופיתוח החברה הערבית, לצד הקפאת מענקי האיזון לרשויות המקומיות הערביות פוגעים בחברה הערבית – לרבות בתוכנית רווחה ומרכזי חוסן שנועדו לתמוך בצעירים בסיכון, בקשישים ובנשים נפגעות אלימות. בנוסף קוצצו תקציביהם של משרדי הממשלה לרבות משרדי הבריאות, הרווחה והחינוך המתמודדים עם אתגרים שטרם ידעו קודם לכן ומתקשים לספק מענים”.