חברת הכנסת לשעבר תמר גוז’נסקי (חד”ש) התארחה השבוע בכנס לציון עשור לחוק שיקום נכי הנפש בקהילה, שיזם האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות. החוק חוקק בשנת 2000 ביוזמת ח”כ גוז’נסקי ובתמיכת ארגונים רבים.

נקודת המוצא של החוק היא כבוד האדם וחירותו – זכות בסיסית לה שותפים גם נכי הנפש בישראל. מכוח הזכות הזאת ניתנת להם הזדמנות שווה להשתלב בקהילה, ללמוד, להציב לעצמם מטרות ולהגשימם ככל האנשים. זאת באמצעות סל שיקום ומסגרות תומכות שמסייעות בהליך השיקום.

גוז’נסקי אמרה בכנס כי היא חשה שהעשייה בעשור האחרון בתחום השיקום עלתה בהרבה על ציפיותיה ותקוותיה: “החוק הוכיח כי מעשה מוסרי משתלם למדינה גם כלכלית, מאחר שנכי נפש משוקמים אינם מהווים עליה נטל ואף יכולים לתרום לה”. גוז’נסקי הוסיפה כי היא מקווה שסל השיקום יורחב יותר, כדי שגם נכי נפש בעלי אחוזי נכות נמוכים יקבלו זכויות ויוכלו להשתלב בקהילה. עוד היא דרשה תוספת תקציבים לתחום הבריאות בכלל ולבריאות הנפש בפרט.

שיעור נכי הנפש בישראל עומד בין 85 אלף ל-100 אלף איש. 15 אלף מתוכם מקבלים שירותים ממערך השיקום במשרד הבריאות. מתחילת יישום חוק שיקום נכי הנפש בקהילה כ-30 אלף איש קיבלו שירותי שיקום. מספרי נכי הנפש המקבלים בכל שנה שירותי שיקום עולים מידי שנה: בשנת 1998 קיבלו 4,359 איש שירותי שיקום, לעומת 15,712 בשנת 2009. שירותי השיקום כוללים: דיור, תעסוקה, שירותי פנאי וחברה, בית אבות ועוד.

החוק של תמר גוז’נסקי גרם לשינוי דרמטי במצבם של נכי הנפש בישראל ודפוסי האשפוז השתנו בצורה משמעותית (בין השאר, ימי האשפוז והמשברים בחיי החולים פחתו). השינוי הורגש גם בקרב החולים הפחות קשים שהתאשפזו לסירוגין, וכעת הם חיים יותר בקהילה. לפני הכניסה לשיקום ימי האשפוז הממוצעים בשנה עמדו על 64 ימים לעומת 17 ימים בלבד לאחר השיקום. גם משך האשפוז התקצר, והזמן בין האשפוזים התארך. מערך השיקום השפיע על איכות חייהם של נפגעי הנפש, כאשר ממצב של בידוד בבתי חולים ותחושות של דיכאון ודחייה הם יכולים כעת לפתח אמון בעצמם ובחברה, להתפתח ולתרום.