ירושלמי בן גילי עצר אותי השבוע ברחוב שמאי ושאל אותי אם אני מודאג מהתחזיות לבחירות לכנסת ביום שלישי. עניתי לו בשאננות יחסית, שאין הבדל גדול בין ראשי המפלגות העיקריות למעט העובדה שאהוד ברק הוא הגרוע מבין המנהיגים, ושכל הצלחה לאביגדור ליברמן תפגע בעצם סיכויי ההישרדות של המדינה בעתיד. הוא לא השתכנע במיוחד, ובעצם גם לא הקשיב. המבט שלו היה כמעט אטום, אבל ההתרגשות לקראת יום הבוחר בכל זאת חלחלה לקולו. האיש תמיד התעניין בנושאי חוץ ועתה כעס מאוד על הטורקים וגם על הספרדים, שגינו את ההפצצות בעזה. בדבריו עלה בבירור ההד המעופש של המגיבים באתרי החדשות באינטרנט, המכונים טוקבקיסטים בעברית האמריקאית שמבעתת את שפתנו היפה. הבנתי מיד שכדי לנהל את השיחה הזאת ביושר ובלי צביעות, עלי להצהיר בגלוי שיש בדעתי להצביע שוב בעד חד”ש, אפילו יותר בהתלהבות מאשר בעבר.

בן-שיחי דיבר בזכות הטלת חרם על טורקיה, והביע את הסברה שהפסקת התיירות הישראלית לאנטליה תהרוס את כלכלת המדינה העוינת. לא היה מנוס מעיון משותף בסנקציות חדשות נגד העולם האנטישמי, ותמליל טוב לתיאטרון האבסורד נראה לי אידיאלי לשיחה הזאת. הצעתי לו להחרים גם את ספרד, שהחשבון איתה משנת 1492 נפתח עתה מחדש. על בריטניה האנטישמית אין צורך להרחיב את הדיבור, וצרפת הפכה כבר מזמן לאויבת. נחרים, כך הצעתי לידידי, גם את מדינות סקנדינביה ואת שאר מדינות אירופה ונכריז, כמו וינסטון צ’רצ’יל בשעתו, שאירופה מנותקת. אחרי ההלם הראשון נפתח בצעדים מושכלים ומתוכננים היטב כדי לפגוע כלכלית גם באמריקאים, שבחרו במוסלמי למחצה כראש מדינתם. אמרתי לו שבאותה איבחת חרב חדה ומדויקת נטיל מצור כלכלי גם על מרכז אמריקה ודרומה, וכשהחרם הכמעט גלובלי שלנו יניב תוצאות חמורות לכלכלות המדינות העוינות, ירצו מדינות ערב לפייס אותנו בכל מחיר.

ברור שהחשש מאיתנו יניע את המעצמות להקצות לנו מושב קבוע במועצת הביטחון של האו”ם, עם זכות וטו השמורה למעצמות העל. לא יהיו עוד החלטות אנטי-ישראליות בפורום הזה. הוספתי וטענתי באוזניו שאנחנו לא שוכחים את התביעות שלנו כלפי אירופה. אחרי ככלות הכול, דמם של מיליונים מבני עמנו נשפך על אדמת אירופה באין מכלים. עתה נדרוש מכל מדינות אירופה החברות באיחוד לגרש את המוסלמים משטחן. לא ייתכן שמדיניות החוץ של מדינות אירופה תיקבע בקולות המוסלמים. כך יחזרו הערבים לערב, הטורקים לטורקיה וכל האחרים לצפון אפריקה ולתת-היבשת ההודית. רק אם ההתנגדות להעברת האוכלוסייה תהיה אלימה ובלתי נסבלת, נשקול אמצעים אחרים שכבר נוסו ביבשת הזאת במחצית הראשונה של המאה שעברה.

האיש חייך, ואמר שהוא מבין היטב את האירוניה, ושאין לו שום בעיה עם ההצבעה שלי בקלפי. אבל אז הוספתי שההצבעה בעד חד”ש תהיה לא רק מחאה על המתקפה הרצחנית בעזה, אלא גם מחווה אופטימית לאמונה המפעמת בקרבי, שיש חלופה לתרבות הרעה המקננת גם באינטרנט. לתדהמתי, הוא לא מחה וטען שהוא אוהב אנשי עקרונות, בלי קשר לזיקתם הרעיונית. עוד אמר כי הוא אוהב שני אנשים בעירנו, את בני בגין ואותי. החיבור הזה אולי יפתיע רק את מי שאינו מכיר את העיר, שהיא הכי אידיאולוגית בארץ, וכולנו מתייחסים לנושאים הרעיוניים בכובד הראש הראוי להם.

נחום ברנע מ”ידיעות אחרונות” טוען שבגין הבן הקצין לאחרונה. הוא שמע נאום די מבהיל של האיש שהימין רוצה שוב ביקרו, בהתוועדות האחרונה של הליכוד בעירנו. אבל השינוי הוא בעיקר בסגנון, לא במהות. אם חבר ערבי שלי היה נקלע לצרה על לא עוול בכפו הייתי מעדיף לפנות לבני בגין, ולא לאנשי מפלגת העבודה. בגין ההגון איננו פוליטיקאי מוכשר במיוחד, והמריבה הבאה בינו לבין ביבי נתניהו היא רק שאלה של זמן. יש להניח שנאלץ להשתתף בקרוב גם בצערם ובעלבונם של אנשים אחרים שהתלקטו למחנהו של מנהיג הליכוד, שאין לו מושג ביחסי אנוש. אבל דן מרידור יסבול בארבע השנים הבאות פחות מאשר בעבר. לא רק הרובלים של ארקדי גיאדמק יעצרו את פרצי הצדקנות שלו, אלא גם התפקיד המיוחד שהוא ימלא במערכת החדשה. נתניהו זקוק הפעם למרידור, שמתאים מאין כמוהו לתפקיד של עלה תאנה.

אמנם נכון שאצביע שוב לחד”ש מטעמים ערכיים ומבחירה פוליטית שקולה. מנהיגי חד”ש יכולים להציע לתומכיהם בעיקר עקביות בעמדות הפוליטיות, כך שלא יצטרכו להתחרט על הצבעתם. לא תמיד הצבעתי בעד חד”ש, בעיקר בשל תמיכתה הבלתי מבוקרת בברית המועצות. ההסכמה האוטומטית עם מדיניות החוץ והפנים של מעצמה זרה לא הייתה לרוחי, ותמיד חיפשתי חלופות אחרות. גם ההנהגה הנוכחית איננה נקייה משגיאות, ולא הסכמתי עם ההזדהות המוחלטת שלה עם עושי דברה של ושינגטון ברשות הפלסטינית. אבל בשורה ארוכה של עמדות רעיוניות ומדיניות, חד”ש מייצגת אותי. אני תמים דעים עמם באשר להתנגדות למלחמה ולמצור על עזה, וסולד מאוד ממרצ שמצטרפת לתמיכה בכל המלחמות, ומבזבזת זמן ואשראי יקרים עד ההתעשתות שתמיד באה מאוחר מדי. כמו חד”ש גם אני מסתייג מהחמאס אבל תומך בשיחות איתם, ומכיר בכורח לחיות במציאות ולא בעבר, שאותו כבר החמצנו.

בעיני הברית בין אזרחים יהודים וערבים היא עיקר רעיוני וגם אינטרס פטריוטי ראשון במעלה. מי שמבקש לתקוע טריז בין אזרחים ויהודים במדינה עלול לקעקע את קיומה כחברה דמוקרטית (בעתיד, בינתיים יש כאן דמוקרטיה רק ליהודים). חשוב לקיים אסיפות פוליטיות משותפות בכל רחבי המדינה, לפעול ביחד בכנסת ובכל המסגרות החברתיות-כלכליות הקיימות ואלה שיקומו כאן בקרוב מאוד. לא נוכל לעצור את הפשיזם הגזעני, שלא רק ליברמן נושא כאן את דגלו, בלי עשרים האחוזים מכלל האזרחים שהם ערבים פלסטינים. הדגש בחד”ש על פעילות ירוקה, על פמיניזם ועל זכויות המיעוטים מכל הסוגים, כולל הפועלים הזרים, חשוב לכל מצביעיה שמבקשים להיות חלק מהעולם ולא להפנות אליו עורף, כפי שקובע האתוס הטוקבקיסטי שפשה בנו במהירות ובאורח ממאיר.

ניצחונו הכמעט ודאי של נתניהו בבחירות ייאלץ את כולנו להתגייס לחזית החברתית כלכלית ולחפש מסילות לציבור המזרחי בשכונות ובעיירות הפיתוח. ברור שהבורגנות הגבוהה והבינונית תשתמש במשבר הכלכלי כדי לאיים עלינו בחרב הפיטורים, לאלץ אותנו להילחם על כל בדל של מקום עבודה, לכרסם עוד יותר בפנסיות ובשכר שלנו. בחד”ש יש השקפת עולם חלופית ולא רק התנגדות מקרית לסעיף חברתי כזה או אחר בתקציב. התנועה התנערה מאז ומתמיד מפולחן השוק החופשי, שהתגלה עתה בכל אפסותו ואכזריותו.

פורסם במקור ב”כל העיר”