משה סילמן, תושב חיפה בשנות ה-40 לחייו, הצית את עצמו במהלך ההפגנה בת”א לציון שנה למחאה החברתית שנערכה במוצ”ש, ה-14 ביולי. סילמן פונה לבית החולים איכילוב במצב בינוני-קשה. לפני שהצית את עצמו, חילק דפים בהם נכתב: “מדינת ישראל גנבה אותי ושדדה אותי, השאירה אותי חסר כלום. אפילו סיוע בשכר דירה היא לא נותנת, שתי ועדות של משרד השיכון דחו אותי, אף על פי שעברתי אירוע מוחי וקיבלתי 100 אחוז אובדן כושר עבודה, תשאלו את מנהלת עמידר. (…) אין לי כסף לתרופות ולשכר דירה ואין לי בכלל להתחיל את החודש לאחר ששילמתי מיליונים במסים, עשיתי צבא ועד גיל 46 עשיתי מילואים. ואני לא אהיה חסר בית, לכן אני מוחה כנגד כל העוולות שהמדינה עושה לי ושלכמותי”.

בהפגנות שנערכו בת”א השתתפו יותר מ-10,000 מפגינים/ות, בהפגנה בירושלים יותר מ-3,000, בחיפה צעדו כ-1,000 מפגינות/ים ומאות נוספים השתתפו בהפגנות שנערכו בבאר שבע ובעפולה.

ח”כ דב חנין הגיב לאירוע הקשה בת”א ואמר: “כמה עמוק הוא היאוש של אדם שמצית את עצמו בגלל מצוקה כלכלית. בכל שבוע אני פוגש אנשים מיואשים שדלתות העולם נסגרו בפניהם: לא בית, לא עבודה, לא ביטוח לאומי. זו חברה שמפקירה מאחור יותר מדי אנשים. הרבה צורות ליאוש: יאוש משינוי, יאוש מפוליטיקה, יאוש מתקווה. היום ראינו דוגמא נוראה. בכל שבוע אני מנסה לסייע אבל גם לשכנע: יאוש שלנו הוא מתנה להם. את הכאב שלנו לא נתרגם ליאוש. נתרגם אותו לכעס ולנחישות.

“מזעזע לחשוב שאנשים בישראל יכולים למצוא את עצמם במצבי המצוקה הקיצוניים דוגמת מוחמד בועזיזי בתוניסיה. למצב הנורא הזה הביאה מדיניות ויש לו כתובת ברורה – ממשלת ישראל.

“מי שלא היה מוכן להקשיב למחאה החברתית העצומה והשקטה של הקיץ הישראלי, מי שהמשיך לצמצם את כל רשתות הביטחון החברתיות כך שכל מי שנופל – יפול למטה ויתרסק.
מי שגם השנה המשיך את המתקפה על השירותים החברתיים, מי שהציע ומציע לנו רק ספינים והמשך מדיניות של ״הפרד ומשול״, מי שיטען עכשיו שגם משה סילמן, שניסה להקים עסק ונותר שבור ללא תקווה הוא רק מקרה של ״נסיבות אישיות״ – חייב סוף-סוף ללכת הביתה.

“מגיעה לנו הנהגה אחרת. מגיעה לנו מדיניות אחרת. נדרש לנו שינוי מדיניות דחוף וקודם כל יצירה מחדש של רשתות ביטחון חברתי למי שמגיע למצוקה כלכלית-חברתית קיצונית”.