התקפה רודפת התקפה: פעם באוויר, פעם ביבשה, ובימים האחרונים, לפי העיתונות האמריקאית, גם בים האדום ובמתקני הגרעין בנאתנז. ישנם בממסד הישראלי מי שמחפשים מלחמה עם איראן. הרמטכ”ל אביב כוכבי אפילו הבטיח (11.4) בנאומו בבית העלמין בהר הרצל “תרגיל צבאי גדול, תרגיל של חודש המדמה מלחמה”. סביר להניח שלא התכוון למלחמה נגד מיקרונזיה.  

ראש הממשלה בנימין נתניהו הוסיף באותו יום בעת מפגש עם מפקדים בכירים בצה”ל שנערך בתל אביב, כי “המצב שקיים היום לא אומר שזה המצב שיהיה קיים מחר”. לנתניהו ולמשרתו כוכבי אין האומץ להסביר שהמלחמה שהם כה חפצים בה פירושה שכל שטחה של ישראל יהיה שדה הקרב, ושנזקיה של שנת הקורונה, על יותר מ-6 אלפי קורבנותיה בנפש, תראה קלה לעומת חודש לחימה נגד איראן. נתניהו, שותפו-יריבו גנץ והרמטכ”ל כוכבי אינם מסתירים את רצונם לחבל בהסכם גרעין עם איראן בכל האמצעים. הם הבהירו זאת גם לשר ההגנה האמריקאי לויד אוסטין שביקר בישראל במסגרת מה שהוגדר “סיור בקרב בנות ברית באירופה ובמזרח התיכון”. 

לכאורה מתנהל ממשל ביידן במסלול שונה, ואף מקדם שיחות על חידוש ההסכם עם איראן. אך למעשה לא תיתכן שום תקיפה ישראלית משמעותית (והיו רבות כאלה!) ללא ידיעה ואף הסכמה אמריקאית. בהקשר זה נשאלות שתי שאלות: אם ארה”ב אינה רואה בעין יפה את ההסלמה המכוונת מצד ממשלת ישראל, מדוע אינה מפעילה את מנופי השפעתה כדי לעצור אותה? הייתכן שהממשל משתמש במדיניות של מקל וגזר כלפי המשטר בטהראן?

השאלה השנייה חשובה לא פחות: הייתכן שנתניהו עושה שימוש בהסלמה כדי לכנס את כל הימין תחת הנהגתו הכושלת – כדוגמת “הכניסה מתחת לאלונקה” של גנץ בבחירות הקודמות? הסכנה היא שה”אלונקה” תהפוך הפעם אלונקת מתים, בה יובילו את אלפי הרוגי ההפצצות. אלה יתווספו לאלפי מקרי המוות ממגפת הקורונה – תולדה של מדיניות ממשלת הימין.

הרשימה מתפרסמת בשער של גיליון השבוע של “זו הדרך”