חמישה ארגוני זכויות האדם: גישה, האגודה לזכויות האזרח בישראל, המוקד להגנת הפרט, עדאלה ורופאים לזכויות אדם, שיגרו  פנייה דחופה לשר הביטחון, בני גנץ, למתאם פעולות הממשלה בשטחים, כמיל אבו-רוקון, וליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, ובה דרישה שיסירו מיד את ההגבלות שישראל מטילה על תנועה מעזה ואליה בכסות הזהירות מפני התפשטות וירוס הקורונה.

בעוד ישראל מאפשרת תנועה של פלסטינים מהגדה המערבית לעבודה בישראל לפי צרכיה, היא מנצלת, כבר ארבעה חודשים רצופים, את המשבר הבריאותי כדי להעמיק את הסגר, החמור ממילא, שהיא מטילה על הרצועה זה שנים. ההגבלות שישראל משיתה כיום על תנועת אנשים בין עזה, ישראל, והגדה, במעבר ארז שבשליטתה הבלעדית, שוללות תנועה גם במקרים שישראל מגדירה בשגרה כ”הומניטריים וחריגים”, כמו השתתפות בהלוויה, או חתונה של קרוב משפחה מדרגה ראשונה. כתוצאה, היציאה דרך מעבר ארז צנחה דרמטית. ביוני האחרון לכדי אחוז (218 יציאות) ממספרה בפברואר, שבו נרשמו 21 אלף יציאות טרם ההחמרה בהגבלות.

לעומת מדיניות ישראל בגדה, “ביחס לרצועת עזה, הזמן עמד מלכת”, כתוב במכתב. “לא חל כל שינוי במדיניות התנועה שהוכרזה עקב מדיניות הקורונה”. הארגונים מזכירים עוד כי כל מי שנכנס לרצועה מופנה מיד לבידוד ממוסד של 21 יום. על כן, בניגוד לישראל ולגדה, לא זוהו בקרב אוכלוסיית עזה מקרים של קורונה. כל עוד ישראל מאפשרת תנועה בשטחה, אין כל סיבה למנוע אותה מתושבי עזה, תוך נקיטת אמצעי הזהירות הנהוגים. בנוסף, מדגיש המכתב, ההחלטה למנוע תנועה אינה מידתית, חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות ומונעת משיקולים פסולים.

מאז הוחמר הסגר על עזה, בראשית חודש מארס, כצעד ראשון במאבק בקורונה, היציאה מעזה מוגבלת בעיקר לנזקקים לטיפולים רפואיים קריטיים. בעקבות הפסקת התיאום בין הרשות הפלסטינית לבין ישראל, בשלהי מאי, צעד שנקטה הרשות בתגובה להצהרות ישראל כי בכוונתה לספח שטחים בגדה, קרס המנגנון שתיווך בין התושבים לבין ישראל.