קריטריונים בלתי אפשריים מקשים על נשים לקבל דירה וכולאים אותן במעגל של עוני ושל אלימות – כך עולה מדיון מיוחד בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי שנערך בשבוע שעבר (29.11) בכנסת. הדיון עסק בקשיים של נשים בקבלת זכאות לדיור ציבורי.

מנגנון הזכאות לדיור ציבורי אינו מעניק עדיפות לנשים שיוצאות ממקלטים, שחלקן מחכות בתור יותר משנתיים. נשים מרחבי הארץ סיפרו לוועדה שהן נאלצות לבחור בין קבלת תשלומי מזונות לזכאות לדירה, גם אם יש להן חובות בסך עשרות אלפי שקלים. בנוסף, נשים נכות, מובטלות או בעוני לא יכולות להיכנס לתור אם יש להן פחות משלושה ילדים, או שאינן זכאיות כיוון שהן עובדות – שכן זכאות ניתנת אחרי שנה לפחות של קבלת הגמלה להבטחת הכנסה.

נטליה פאדחוב, אם לשלושה ילדים, לא עומדת בקריטריונים כיוון שאינה מקבלת הבטחת הכנסה. “אני מבקשת דיור ציבורי מאז שיצאתי ממקלט לנשים מוכות. אני מקבלת סיוע בשכר דירה, אבל זה בקושי הספיק, ולכן יצאתי מהדירה ועברתי לאמא” – סיפרה בוועדה. גם רווית רחלין, אם יחידנית לשבעה ילדים, מנסה כבר שבע שנים להיכנס לוועדת חריגים כדי לקבל מספר בתור, אבל מסורבת כל פעם מחדש כי היא ממשיכה לקבל דמי מזונות. “במשרד השיכון רצו שאוותר על כל דמי המזונות שלי. איך אני אמורה לחיות עם שבעה ילדים רק על הבטחת הכנסה?”, שאלה.

פארידה נג’אר, ממובילות המאבק למען הזכות לדיור ביפו, השתתפה אף היא בדיון לאחר שפונתה, יחד עם עוד עשר משפחות, מהמאהל שהקימה לפני שלושה שבועות בגן השניים. מאז היא חזרה להפגין. “ב-2018 הקמתי מאהל. הבטיחו שימצאו לי פתרון תוך שנתיים, וכלום. מאז גרתי בשכירות עם סיוע. אבל הסיוע לא מספיק, וזה הכניס אותי עוד יותר לחובות”.

הקריטריונים פוגעים בנשים

בפתח הדיון אמרה יו”ר הוועדה ח”כ עאידה תומא-סלימאן (חד”ש – הרשימה המשותפת): “באנו לבדוק מי נהנה מדיור ציבורי וממי מונעים להגיע לדיור ציבורי. נראה שהקריטריונים הפסיקו לעבוד במלאי הדירות הקיים. יכול להיות שהם ענו בעבר לצרכים מסוימים, אבל מאז עברו שנים. בכל פעם שאנו מציפים את הבעיה, מבטיחים לנו שיבדקו מחדש את הקריטריונים, אך העוול נמשך. אני מסירה את הכובע בפני הנשים שיוצאות להילחם למען קורת גג להן ולילדיהן”.

דני גיגי, הפעיל בפורום הדיור הציבורי, הוסיף: “יש בעיה קשה. זאת לא בעיה של אדם אחד. הקריטריונים לדיור ציבורי פוגעים בנשים. הקריטריונים שוללים מהן זכאות עוד לפני שהיא נבחנת. לעיתים אישה לא עומדת בקריטריונים אם חסר לה ילד, או משום שהיא רוצה לעבוד והקריטריונים לא מאפשרים לה. נשים שסובלות מאלימות ויוצאות ממקלטים לא זכאיות. זה בלתי נתפס שהן נאלצות לחזור לתופת כל פעם מחדש”. עוד הדגיש: “אין למדינת ישראל מלאי דירות מספק, ומכך נגזרים הקריטריונים ההזויים הללו. כולם יודעים שחסרות לפחות 50 אלף דירות לזכאים לדיור ציבורי. לקחת מאישה את הדבר היחיד שיכול להגן עליה זאת אלימות”.

נג’אר הוסיפה: “מאז שהתחלתי את המאבק, בעלי נפל לסמים, התגרשתי, ונולדו לי שני ילדים נכים. אני מספר 7 ברשימת ההמתנה. נתתי להם כתובות של דירות ריקות ביפו שהם לא מאכלסים אותן. הבן שלי בן 16. כשיגיע לגיל 18, לא יספרו אותו במספר הילדים לקבלת הזכאות – ואז לא נהיה זכאים לדיור ציבורי. האם הם מחכים לזה?”, שאלה.

אין פתרון בתקציב המדינה

פולינה מודלניצקי, אם לארבעה, תיארה: “בעקבות גובה הבטחת ההכנסה, שללו ממני את הזכאות לדירה בה גרתי 17 שנים. אני מנהלת מלחמת ייאוש. דרשו ממני השלמת הכנסה, ואז התברר שביטוח לאומי עשו טעות וחישבו את דמי השארים שלי כאלמנה”. גיגי הבהיר: “תפרו לה חוב של 150 אלף שקל. שמים לה חרב מעל הראש. אומרים לה: פני את הדירה ונמחק את החוב”.

יו”ר איגוד העו”סים, ענבל חרמוני, הסבירה למשתתפי הדיון: “כשאישה מקבלת דיור ציבורי, כל חייה משתפרים בצורה משמעותית. האישה עומדת על הרגליים, ולעיתים לא נזקקת עוד לשירותי הרווחה. לפעמים אנו שומעות שאומרים לנשים לעשות עוד ילד כדי להיות זכאיות. זה לא יאמן”.

לדברי ח”כ תומא-סלימאן, “אימהות יחידניות הן מהקבוצות המוחלשות ביותר בחברה. כל הדיבורים על ‘התקציב הכי חברתי’ לא נכונים. התקציב פספס אתכן ועוד עשרות צרכים חברתיים נוספים. נפעל לשינוי חקיקה, ואדרוש משר הבינוי והשיכון להגיע לדיון בוועדה. אני רוצה להאמין שאחרי שישמע את הסיפורים שלכן הוא ייצא איתנו למאבק. ואם לא – כולנו חייבות להגביר את המאבק למען דיור הולם”.