המחאה הסוערת שנערכה מול הכנסת (2.4) בדרישה לעסקת חטופים, והפגנות דומות לה שהתקיימו ברחובות תל אביב וחיפה, מצביעות על מתח פנימי גובר בין מרכיבי החברה הישראלית. מתח זה הוא תנאי הכרחי להגשמת שאיפותיו של העם הערבי הפלסטיני לסיום הכיבוש ולהקמת מדינתו העצמאית. ללא מתח פנים-ישראלי זה, לא יוכלו הפלסטינים לזכות בשוויון במדינת ישראל ולא בעצמאות בשטחים שנכבשו ב-1967 – ועל אחת כמה וכמה לא ישיגו את שיבת הפליטים לערים ולכפרים מהם נעקרו בנכבה.

התנאי הראשון והחשוב ביותר להצלחת הפרויקט הלאומי הפלסטיני הדמוקרטי הוא סיום הפילוג הפנים-פלסטיני. דרושים שיתוף פעולה ואחדות בין כל הכוחות הפוליטיים, הפלגים והמפלגות של העם הפלסטיני במסגרת אש”ף ומוסדותיו – המועצה הלאומית הפלסטינית, המועצה המרכזית, הוועד הפועל והרשות הפלסטינית.

התנאי השני הוא ערעור הקונסנזוס הציוני בשורות החברה הישראלית במטרה לפעול בתוכה ולמצוא בין מרכיביה שותפים למאבק בכיבוש, באפליה, בגזענות ובציונות ולמען עתיד משותף. לשני העמים אינטרסים משותפים כמו שוויון ופיתוח. אינטרסים אלה ניתן להגשים באמצעות פתרון שתי המדינות, או אף במסגרת מדינה דמוקרטית אחת שתתבסס על הזהויות הפלסטינית והישראלית ועל השפות הערבית והעברית, תקיים שוויון בין-דתי ותתנהל לפי הכרעת הרוב הדמוקרטי.

גוברת התמיכה הבינלאומית במאבק הפלסטיני

חודש אוקטובר והשלכותיו הקשות חוללו תמורות בעולם. השינוי ניכר בהפגנות הסולידריות הנערכות באירופה, בארצות-הברית, בקנדה, באוסטרליה ועוד. למרות התחלותיהן הצנועות, הפגנות אלה מעידות על שינוי ממשי בדעת הקהל העולמית בנוגע לסוגיה הפלסטינית. בעולם כבר מערערים על הנרטיב והחזון של הכובש, המבוססים על אי-צדק, הונאה ושלילת הזכויות של העם הפלסטיני במולדתו.

כפי שאמר ג’וזף בורל, האחראי על יחסי החוץ של האיחוד האירופי, בוועידת בריסל שנועדה לדון בהכנסת סיוע לעזה: “עזה אינה על סף רעב, אלא כבר סובלת מרעב המשפיע על אלפי אנשים ומשמש את ישראל ככלי נשק. ישראל – הכוח הכובש – גורמת לרעב”. שר החוץ ישראל כ”ץ השיב לבורל ברוב חוצפתו: “אפשרנו לסיוע להיכנס, אך חמאס בולם אותו בשיתוף פעולה עם אונר”א”. האם ייתכנו כזבים גדולים מאלה שמשמיע שר החוץ של הכיבוש?

המאבקים המצטברים של הפלסטינים בארץ ובחו”ל, בזירות השונות ובאמצעים השונים, השיג שני הישגים: ראשית, שכנוע דעת הקהל בצדקתה של הסוגיה הפלסטינית; שנית, הפחתת הסיוע לישראל, וחשיפתה כישות כובשת ותוקפנית. אך כדי לחסוך זמן יקר וקורבנות רבים, חיוני להגשים את שני התנאים: אחדות לאומית פלסטינית ומציאת שותפים בקרב הציבור הישראלי.

הקומוניסטים הבינו אמת זו בשלב מוקדם. המפלגה הקומוניסטית הישראלית וחד”ש בנו מורשת של מאבק ושל פעילות משותפת נגד הכיבוש והציונות. תפיסה זו צריכה להדריך גם את הפלגים הפלסטיניים ולהיות בסיס לפעילותם.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/128650