הוועדה לקידום מעמד האישה קיימה בשבוע שעבר (1.2) דיון על אודות טיפול המשטרה ברצח נשים ערביות אזרחיות ישראל. יו”ר הוועדה, ח”כ עאידה תומא-סלימאן (חד”ש – הרשימה המשותפת) התייחסה למחקר שנערך בנושא ואמרה: “תוצאות המחקר והנתונים המובאים בו הם כתב אישום גם לחברה, אבל בעיקר למשטרת ישראל ולמערכת המשפט”.

עו”ד שירין בטשון מעמותת נשים נגד אלימות הציגה את המחקר, לפיו הן 58% מבין כלל הנשים הנרצחות, 73% מבין מגישות תלונות קודמות ו-84% מבין המקרים הלא מפוענחים הן של נשים ערביות. שיעור הגשת כתבי האישום במקרי רצח של נשים יהודיות עומד על 94%, ובמקרי רצח של ערביות רק 56%. אחוזי ההרשעות ברצח של יהודיות עומד על 75%, לעומת 34% במקרי רצח של נשים ערביות. עונש מינימלי בגין הריגה או רצח של יהודיות נע בין 14 ל-18 שנים, אך העונש הממוצע על רצח ערביות הוא חמש שנים וחצי.

לדבריה, “היו מקרים רבים שהוגשו בהם כתבי אישום, אך יש קשיים בהרשעות ובעיות באיסוף החומרים. במקרים רבים יש כתבי אישום שהחלו בעבירה חמורה והסתיימו בהרשעה בסיוע או בשידול, ולכן קיבלו עונשים פחותים”. מבחינת זהות הרוצח, בקרב נשים יהודיות הרוצח הוא לרוב בן הזוג (78%), ולעתים בן משפחה (19%). בקרב ערביות, הרוצח הוא לרוב בן משפחה (41%), ולעתים בן הזוג (28%) או אדם בלתי-מוכר לנרצחת (31%). “הנתונים והמחקר מראים כי המשטרה מסוגלת לאסוף יותר פרטים על התיקים, והיא עושה זאת במקרים של רצח נשים יהודיות”, הדגישה.

פמיסייד – פשע שנאה

עו”ס נאילה עוואד, מנכ”לית נשים נגד אלימות, הוסיפה שמהנתונים עולה, כי “דם של נשים הוא הפקר, ובעיקר של נשים פלסטיניות שדמן הפקר כפליים. רשויות החוק צריכה לקחת אחריות על רציחתן של נשים בכלל, ושל נשים ערביות-פלסטיניות אזרחיות מדינת ישראל בפרט”. יו”ר הוועדה העירה כי “זהו מחקר מטלטל, גם לי, כמי שמכירה כל מקרה”.

ח”כ עופר כסיף (חד”ש – הרשימה המשותפת), שהשתתף בדיון, אמר: “הפמיניסטית דיאנה ראסל טבעה את הביטוי פמיסייד (רצח נשים, על משקל ג’נוסייד – י”א). צריך להבין שרצח נשים הוא פשע שנאה – נשים בדרך כלל נרצחות לא רק מסיבות אינדיבידואליות, אלא מתוקף היותן נשים. פשע שנאה זה הוא תוצאה וביטוי של שליטה פטריארכלית”.

עוד אמר כסיף: “הקורבנות נרצחות פעמיים: פעם אחת מתוקף היותן נשים, ופעם שנייה כאשר לא מטפלים כראוי ברצח שלהן. כשמדובר בנשים פלסטיניות, הן נרצחות שלוש פעמים: בפעם השלישית כאשר עושים להן רצח אופי בגלל זהותן. זה מה שעולה מתוצאות מזעזעות אלה. כאשר רוצחים את הקורבנות בפעם השלישית, מעודדים בפועל את הרצח הבא”.

המשטרה טוענת שאין אפליה

סערה פרצה בדיון כאשר סנ”צ יפעת חסון הציגה את נתוני המשטרה ואת פילוחם: “הטענות שיש אפליה הן טענות שאין להן מקום. רצח זה רצח, לא משנה מי הקורבן. יש לנו נתונים והם לא דומים למה שהוצג במחקר. מתוך 237 מקרי רצח של נשים בכלל, כשמדובר בנשים במגזר הערבי הוגשו 24% כתבי אישום, וכשמדובר במגזר היהודי הוגשו 46% כתבי אישום. אחוז הפענוח של תיקי רצח נשים בכלל עומד על 70% מהשנים 2013 עד היום; של נשים מוסלמיות – 57%. בעניין של הפילוחים היינו נתונים לגבי יהודי/מוסלמי, יש לנו גם אחר, שזה בדואיות, דרוזיות”.

על כך השיבה יו”ר הוועדה: “אני רוצה מידע ונתונים מדויקים ממשטרת ישראל. אל תעצבנו אותי. כיו”ר הוועדה, אני אומרת לכן שזו בושה שמשטרת ישראל עושה פילוח  לפי דת. הנשים לא נרצחות בגלל דת, אלא בהיותן נשים – והטיפול בהן נכשל בהיותן ערביות”.

היו”ר סיכמה היו”ר באומרה: “המשטרה יכולה להגיע לאמת. יש לכם אמצעים – השקיעו אותם כדי להרתיע את הרוצחים הפוטנציאליים! לצערי הרב, הרוצחים בחברה הערבית מסתובבים חופשי. גם הקו שמובילה מערכת המשפט מקומם עד מאוד. דווקא במקרי רצח נשים בחברה הערבית יש ענישה מקלה, וזה כתם מוסרי על מערכת המשפט. רק עובדות וראיות ינקו אותה מכתם זה. הביאו לנו סטטיסטיקה אחרת מזו שמוצגת במחקר!”, אמרה.

יוסי אבו