ממשלת ישראל מסרבת בעקשנות להכריז על הפסקת אש גם לאחר כעשרה ימי הסלמה בדרום שגבתה מחיר כבד: יותר מ-200 הרוגים פלסטינים ויותר מעשרה הרוגים בישראל. ב”בנק המטרות” של צה”ל הופקדו גופותיהם של ילדים פלסטינים וישראלים שכל פשעם הוא עמידה במקום הלא נכון ברגע הלא נכון.

פרשנים רבים ניסו לתת מענה לשאלה: “מהן מטרותיה של ישראל בלחימה בעזה?”.  דיברו על “תמונת ניצחון”, “הרתעה מול החמאס”, “פירוק מנגנוני הטרור” ועוד הבלים מהסוג הזה, מבלי להבין שהמטרה היא להבטיח את המשך שלטונו של בנימין נתניהו.

נתניהו מבין היטב, כפי שקבע פון קלאוזביץ לפני יותר מ-200 שנה, כי “המלחמה היא המשכה של הפוליטיקה באמצעים אחרים”.  הוא מוכן, כדרכו, להקריב את חייהם של פלסטינים וישראלים רבים כדי לממש את מדיניותו: הישארות בשלטון בכל מחיר, המשך הכיבוש, האפליה והגזענות שתפחה בימים האחרונים לממדים מפלצתיים. האלפים המפגינים ברחובות ודורשים להפסיק את הלחימה הקטלנית בדרום ולהעמיק את השותפות בין יהודים לערבים – עומדים בדיוק במקום הכי רחוק מנתניהו.

הצלחת השביתה הכללית בחברה הערבית (ר’ ידיעות נוספות באתר זה), ששיתקה ערים ועיירות, הורגשה היטב בענפי המשק השונים ובהם בנייה, מסחר, תעשייה ואף במערכות הבריאות והחינוך. השביתה הכללית היא מסר עוצמתי שאמור להדהד בכל שדרות השלטון: האוכלוסייה הערבית בכללותה אינה מוכנה להשלים עם סדר היום של ממשלת הימין. זה מסר ברור גם כלפי אלה המטפחים אשליות, כי ניתן להגיע ל”קומבינה” כלשהי עם השלטון הביביסטי. שוב הוכח שאין תחליף למאבק העממי, הדמוקרטי וההמוני. בדרך זו שהחלה בהפגנות בשייח’ ג’ראח  חייבים להמשיך.