השבוע לפני 27 שנים נרצח אמיל גרינצווייג וההסתה של הימין נמשכת בחסות השלטון
לפני 27 שנים, ב-10 בפברואר 1983, נרצח אמיל גרינצווייג בהפגנה של “שלום עכשיו” שקראה ליישום מסקנות ועדת כהן. יונה אברושמי – שזרק את הרימון על משתתפי ההפגנה – נעצר, נשפט, נידון למאסר עולם ובשנה הבאה ישתחרר מהכלא. אברושמי טען כי הושפע מההסתה הפרועה של הימין נגד “שלום עכשיו”. מנהיגי הימין התנערו מאחריותם והצביעו עליו כ”עשב שוטה” שפעל לבדו.
כעבור 12 שנים, ב-4 בנובמבר 1995, נרצח ראש הממשלה יצחק רבין, בעת הפגנת תמיכה בתהליך השלום. יגאל עמיר שירה בו למוות וחבר מרעיו הורשעו ברצח. גם הפעם התנער מחנה הימין מאחריותו להסתה וטען שמדובר ב”עשבים שוטים” בודדים. 15 שנים מאוחר יותר, היום, מנהיגי הימין – כולל נציגיו שבשלטון – שוב משתלחים בשמאל, וביתר שאת. יותר מההשמצות של מלחמת לבנון הראשונה, שקדמו לרצח אמיל גרינצוויג. יותר מההשמצות של תקופת הסכמי אוסלו שקדמו לרצח יצחק רבין. מנהיגי המחנה הלאומי-דתי מצטיינים בעשיית מעשי זמרי ובדרישת יחס כפנחס.
מנהיגי המחנה הלאומי מבקשים לקדם זהות לאומית ישראלית-יהודית צרה מעין מחט ולהבדילה מזו של ה”אחרים”, ישראלים “אחרים”, יהודים ולא-יהודים. קונפליקטים לאומיים הם עבורם מצע נוח להבחנה בין “הישראלים הטובים” לישראלים “אחרים”. הערך המכונן של המחנה הזה מבוסס על התנשאות ועל הרעיון עתיק היומין של “העולם כולו נגדנו”.
כך, למשל, הצליחו סוחרי השואה של הימין להפוך את השואה למטבע לגיטימי בכל דיון ציבורי פוליטי – מטבע המופנה תמיד נגד המתנגדים לדעותיהם הלאומניות, שהרי השואה היא ההוכחה הניצחת לכך שהעולם כולו נגדנו ולכל הפחות אדיש לסבלותינו. הס מלהזכיר, כמובן, את אחד הלקחים החשובים של השואה – לקח הגזענות המכוערת והבזויה.
מלח הארץ או פורעי חוק?
מנהיגי המחנה הלאומי גם הצליחו לנכס לעצמם את “היהדות האמיתית” ו”הישראליות הטובה” ולהדביק את התואר “מלח הארץ” לפורעי חוק גזענים. כל קול ישראלי אחר מוצג בפיהם כבוגד, ולאחרונה גם כתאב בצע, משרתם של קרנות וממשלות זרות.
והשלטון משתף פעולה. כל מעשה עבריינות מצד ימין זוכה להכשר ואף למחיקת תיקים; לכל היותר ייאמר שמדובר ב”עשבים שוטים”. רק לאחרונה נמחקו ההרשעות של פורעי החוק בעת ההתנתקות מרצועת עזה, אלה שירקו על חיילי המדינה ושוטריה, קיללו אותם ויידו בהם אבנים. הרבה “עשבים שוטים”, שחוק המדינה אינו חוק בעיניהם.
זה קרה לפני רצח אמיל גרינצווייג, זה קרה לפני רצח רבין, וזה קורה עכשיו – עד הרצח הבא. מנהיגי הימין אז יזילו דמעות תנין וינאמו בעד אחדות העם ונגד האלימות שאותה הם מלבים היום במעשיהם ובהתבטאויותיהם. בפעם הקודמת הם היו באופוזיציה – הפעם הם מפיצים את הארס בחסות השלטון ובעזרת מוסדותיו. יקום נשיא המדינה, יקום ראש הממשלה, יקום שר החינוך, יקום יושב ראש הכנסת – וינאמו נגד ההסתה כאן ועכשיו.
ד”ר ישי מנוחין הוא מנכ”ל הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל