הביקורת הקונקרטית שנמתחה על ועדת טרכטנברג היא במקומה, אך היא אינה מציגה את עומק המסר האנטי-חברתי של המלצותיה. נקודת המוצא של טרכטנברג והוועדה היא שהקפיטליזם הוא הטוב שבעולמות ושהמדיניות הניאו-ליברלית היא הדרך לשיפור המצב. לאורך כל הדו”ח, לא רק שאין ביקורת על מדיניות נתניהו, אלא שהיא מקבלת הצדקה כמו-מדעית. המלצות הוועדה, כצפוי, אינן מבקרות את ההפרטה המואצת של חברות ממשלתיות ושירותים ציבוריים, אלא הן מצביעות, כיצד יש להמשיך בה.

חיסול העבודה המאורגנת
בפרק על שירות המדינה, קובעת הוועדה, כי מסגרת ההעסקה הנוכחית – הסכם קיבוצי שחל על כל העובדים, גורם ל”אחידות”, שהיא “חולשתה המרכזית” של העבודה בשירות המדינה, שכן היא הסיבה ל”בינוניות” ול”נוקשות”. ולכן ממליצה הוועדה לעשות מהלך דרסטי: לנקוט ב”הליכי פיטורים אפקטיביים” של עובדי מדינה ושל עובדים בסקטור הציבורי, ולגבי אלה שיישארו ויתקבלו – להנהיג “הסדר חדש”, גמיש. במילים אחרות – לפטר עובדי מדינה עם קביעות (אלפים?) ולהעסיק במקומם עובדי חברות כוח אדם או עובדים בחוזים אישיים.

חיסול העבודה המאורגנת במגזר שבו עדיין המוני עובדים מועסקים בחוזים קיבוציים – משרדי ממשלה, עיריות, בתי חולים, אוניברסיטאות וכן הלאה, מוגדר בדו”ח הוועדה כמשימה עליונה, ובמלים של הוועדה: “יסוד מרכזי בשינוי הנדרש בסדר החברתי-כלכלי”, ולא פחות מ”יעד לאומי”. בהמלצה זו קלעה הוועדה בדיוק ליעדי המדיניות של חיסול העבודה המאורגנת, שמנהלות הממשלות בשני העשורים האחרונים. זכורה עוד השביתה של העובדות הסוציאליות, שבמרכזה עמדה גם השאלה של תנאיי ההעסקה המבישים של עו”סיות בשירותים שהופרטו.

צעד משלים לכך זו ההמלצה להפריט את נמל אילת במהלך 2012, ואת נמלי אשדוד וחיפה – במהלך 2013. המלצה זו עושה את מה שהממשלה טרם עשתה בגלוי – לקבוע תאריך להפרטה של שני הנמלים הגדולים באשדוד ובחיפה. דוח הוועדה אומר בפירוש, כי העברת פונקציות בנמל לחברות פרטיות נועדה להגיע למטרה: נמלים בבעלות פרטית ובתחרות אפקטיבית.

הוזלת מוצרים ושירותים
הקריאה להפרטת נמלי הים, התמיכה הברורה בהמשך פעולתם של תאגידי המים (שיופרטו בעתיד), והקריאה להפעלת התחבורה הציבורית (אוטובוסים, רכבת) באמצעות מכרזים ובתנאיי תחרות – כל אלה מוצגים כ”צעדי התייעלות”, שגם יוזילו מחירים.

אך הניסיון של הוצאת קווי אוטובוסים למכרז לימד, כי ההוזלה בתעריפים הושגה, כאשר הושגה, בעיקר באמצעות הרעת תנאיי ההעסקה של נהגים שאינם מאוגדים. הצגת ההפרטה כדרך המלך להוזלת מוצרים ושירותים נועדה לחבב אותה על הציבור. אך האומנם בעלות פרטית מבטיחה מחירים זולים? תנובה היא חברה פרטית מאוד – והיא מובילה את עליית המחירים של מוצרי חלב.

יתר-על-כן, גם כאשר הביקוש למוצר מסוים יורד, התחרות המהוללת של השוק החופשי לא גורמת משום מה לירידת מחירים. בעשור האחרון, צריכת המים ירדה ב-22%, ואילו המחירים עלו ב-107%; צריכת הגז ירדה ב-22%, ואילו המחירים עלו ב-127%; צריכת המרגרינה ירדה ב-60%, ואילו המחירים עלו ב-90% (לפי דו”ח הוועדה).

בשם הוזלת המוצרים, ממליצה הוועדה לבטל עד סוף 2012 את כל תעריפי המכס שעדיין קיימים. המלצה זו עולה בקנה אחד עם המחויבות לכללים של ארגון הסחר העולמי, שמטרתם – להפוך את כל המדינות לשוק אחד עבור התאגידים הבינלאומיים. אך ביטול המכסים פירושו – ביטול הגנה על מפעלים מקומיים מפני תחרות במחירי היצף. הרי תעשיית הטקסטיל וגם תעשיית המקררים והמזגנים וכן הלאה צומצמו ביותר בגלל הפחתת המכסים, ופעולות ופועלים פוטרו – בעיקר בפריפריה. וזו תהיה התוצאה גם של ביטול כל המכסים.

הסיפור בדבר חינוך חינם לבני 4-3
הוועדה מתעלמת מהקיצוץ הנמשך בתקציבים לשירותים הציבוריים, ובמיוחד בתחום הבריאות. אך אם יש פחות תקצובים ממשלתי, גדל עול המימון המוטל על המשפחות. וכך, קופות החולים וחברות הביטוח משווקות ביטוחי בריאות פרטיים ועושות שימוש במיקור חוץ, והוצאות האזרחים על בריאות גדלו בעשור ב-81%.

בנושא החינוך מציגה הוועדה לכאורה בשורה – המלצה ליישם במלואו את חוק חינוך חינם/חובה לבני 4-3 בחומש הקרוב, כלומר בשנים 2017-2012. מדובר בחוק הקיים בספר החוקים מאז 1984, ומאז 1999 אינו מוקפא ב”חוק ההסדרים”, אלא לא מבוצע משום שהאוצר מפר חוק ואינו מתקצב אותו. בשנת 2009 החוק הובא שוב לכנסת לצורך הארכת תוקפו, ונקבע שהוא יתבצע בשנים 2014-2010. מה עשתה הוועדה? חזרה שוב על המשחק האהוב על הממשלה, בהציעה לה לקבוע שוב לוח זמנים דחוי לביצוע – עד 2017.

האומנם יבוצע חוק חינוך חינם לבני 4-3? מאחר שההחלטה הראשונה שקיבלה ועדת טרכטנברג הייתה – לא לפרוץ את מסגרת התקציב, הרי כדי ליישם חינוך חינם לבני 4-3 יש לפתוח את תקציב 2012 ולהסיט תקציבים. האומנם הממשלה מתכוונת לפתוח את התקציב לדיון מחודש, לאחר שאישרה תקציב לשנתיים 2012-2011?

ומאיפה יילקח התקציב? הוועדה מציעה לקצץ בתקציב הביטחון ולהעביר את הסכומים שיקוצצו לחינוך. זו הצעה, שעם הממשלה הקיימת נראית בלתי-מעשית בעליל. זוכרים את תסריט האימים, ששרטט נתניהו בנאומו בעצרת האו”ם?

קדושת מסגרת התקציב
העמדה, השוללת את פריצתה של מסגרת התקציב, שהוזכרה לעיל, היא אחת מאבני היסוד של המדיניות הניאו-ליברלית. עמדה זו קובעת שכדי להשיג את מטרת העל של צמצום המגזר הציבורי, של הקטנת ההוצאות של הממשלה לשירותים חברתיים, לבניית דיור, לתשתיות – צריך לקבוע שגידול הקף התקציב יהיה נמוך מהנחוץ בהתחשב בגידול האוכלוסייה ובהזדקנותה, ובצורך לפתור בעיות חברתיות ולסגור פערים בין ערבים ליהודים ובין פריפריה למרכז.

מכאן שבקביעתו כי מסגרת התקציב היא מקודשת, טרכטנברג אימץ את כלל היסוד של הפחתת המעורבות הממשלתית, של כיווץ מדינת הרווחה – בדיוק הנושאים שנגדם התקוממה המחאה החברתית.

הוועדה, המחזיקה בתפיסת עולם ניאו-ליברלית, דוחה את האפשרות שיוטלו מסים נוספים על ההון ועל בעלי ההכנסות הגבוהות ביותר, כדי להשתמש בהכנסות אלה (כמו גם בעודפי גבייה) למימון שירותים חברתיים נחוצים. לכן, כאשר הוועדה מציעה להעלות במקצת את שיעורי המס על חברות ויחידים בעלי הכנסות גבוהות, היא מציעה להשתמש בתוספת ההכנסה, כדי לממן במקביל הטבות מס לעשירים וגם לאבות עובדים לילדים עד גיל 3.

בצד ההצעה לקבוע עוד שתי מדרגות למס הכנסה – של 48% ושל 50%, ולהעלות את מס החברות מ-24% ל-25%, מציעים לעשירים גם סוכרייה: הפחתת התשלומים לביטוח לאומי ולביטוח בריאות. ההפחתה תיעשה בצורת הורדת התקרה לתשלומים סוציאליים אלה מהכנסה חודשית של 80 אלף שקל ל-45 אלף שקל. ומי יממן למערכת הבריאות את הסכומים שייגזלו ממנה בצורה זו – לכך אין לוועדה תשובה.

אשר להטבת המס לאבות לפעוטות – הטבה שניתנה עד כה לנשים. הטענה, שהטבה זו (שערכה – 418 שקלים) תסייע למימון טיפול בפעוטות, מתעלמת מכך, שהיא לא תחול על אב שאינו חייב במס הכנסה בשל הכנסתו הנמוכה, או שהוא משלם למס הכנסה שקלים בודדים.

מאחר שהוועדה הייתה נאמנה לכללים של המדיניות הניאו-ליברלית, היא לא הגישה הצעה, שהייתה חלה על כל הפעוטות, במקום רק על אבות משלמי מס הכנסה. חלופה כזאת הייתה אומרת, שכל משפחה שיש בה פעוט מגיל 3 חודשים ועד גיל שלוש שנים, תקבל “שובר קניית שירותים” בסכום של 400 שקלים, באמצעותו תוכל לשלם למטפלת או למעון יום. הצעה כזאת הייתה מעודדת יציאה לעבודה, ובאותו זמן הייתה מבטיחה, שהכסף יוצא אמנם לטיפול בפעוטות. אך תפיסה כזאת של מימון אוניברסאלי זרה לחלוטין לחסידי הניאו-ליברליזם.

האומנם 30 מיליארד שקל? שיעור במספרים מתעתעים
מעבר לדיון בעקרונות ובמטרות של ההמלצות שהגיש טרכטנברג, חיוני, כך נראה לי, להסיר את וילון ההונאה מהנתון המרכזי של המלצת הוועדה – להקצות 30 מיליארד שקל, על פני החומש הקרוב, לטובת שירותים חברתיים.

האזרחית והאזרח מתרשמים מאוד מ-30 מיליארד שקל – זה נשמע הרבה כסף, אפילו במהלך חמש שנים. אך זו בדיוק התחבולה, המנוצלת גם בקביעת העלאות שכר בהסכמי עבודה (ר’ הסכם השכר של הרופאים).

נקודת ההשוואה היא תקציב 2012, שלפי חוק התקציב הקיים יעמוד על 365 מיליארד שקל, כאשר חלקם של השירותים החברתיים – 132 מיליארד שקל. לפי הצעת הוועדה, בתקציב 2012 יוסיפו 4 מיליארד שקל לתקציבים החברתיים, והם יגיעו ל-136 מיליארד שקל. זו תהיה תוספת בשיעור של 3% להוצאה החברתית.

כדי להגיע בתום חמש שנים לתוספת שהמליצה הוועדה, התוספת בשנים הבאות תהיה כדלקמן: 2013 – 5 מיליארד שקל; 2014 – 6 מיליארד שקל; 2015 – 7 מיליארד שקל; 2016 – 8 מיליארד שקל. סך הכול – 30 מיליארד שקל בהשוואה לתקציב המקורי של 2012. אך כאן טמון העוקץ: בכל תוספת שנתית מ-2013 ואילך, כלולה כבר התוספת שניתנה בשנה שקדמה לה, כך שבפועל התוספת החדשה היא רק של מיליארד שקל – סכום הנופל מהעדכון הקבוע בחוק של התקציב, המגדיל את התקציבים החברתיים בערך ב-3 מיליארד שקל מדי שנה.

לסיכום, טרכטנברג המתוחכם סיגל לו כמה מאמירותיה של המחאה, אותן שילב בקטעים המפוייטים, הפזורים בדו”ח. אולם בהערכת המוצר הסופי, אפשר לומר (בעיבוד אמירתו של אלברט איינשטיין), כי הולכת שולל זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולהבטיח לציבור תוצאות שונות.