“הממשלה ממשיכה בהכנות לתקיפה נגד איראן, אבל מזניחה את העורף. כאשר הפעיל החברתי משה סילמן הצית עצמו, לא ניתן היה לאשפזו במחלקת הכוויות, כי במחלקה יש בסך-הכול שמונה מיטות. סילמן היה החולה התשיעי, החולה שבמסדרון” – התריע ח”כ דב חנין (חד”ש), בעצרת (23.8) מול משרד הביטחון בת”א, והוסיף: “הממשלה חייבת להסביר: כיצד בכוונתה להבטיח, שלמרות שלמטופל אחד, משה סילמן, לא היה ביכולתה להעניק טיפול רפואי, הרי שלאלפי האזרחים העלולים ליפול קורבן להרפתקה צבאית מסוכנת – יינתן, איכשהו, טיפול הולם”.

במקביל להפגנה בתל-אביב, הפגינו פעילים נוספים, בהם חברי חד”ש ומק”י, מול בית ראש הממשלה בירושלים, ובמרכז הכרמל בחיפה. המפגינים נשאו שלטים עליהם נכתב “צדק חברתי דורש שלום”, וקראו למנוע את המלחמה. חלק מהמפגינים עטו על עצמם תכריכים, נשכבו על הרצפה ודימו גופות. אך מה שנראה היה כגימיק תקשורתי, עלול להפוך למציאות מרה. לא עובר יום מבלי שבתקשורת מתפרסמים תחקירים המצביעים על המחדל המכונה “אי-מוכנות העורף”.

העיתונאי והסופר יגאל סרנה, המתגורר במרכז תל-אביב, פרסם בבלוג שלו פוסט, בו חלק חוויות מהניסיון לברר, מה עליו לעשות בעת אזעקת אמת. “שכנה אחת אומרת לי שאין לה מושג לאן תרוץ עם הקטנה תחת מתקפת הטילים האיראניים”, מתאר סרנה. לדבריו, “אף אחד לא בא לשכונה שלנו לספר איפה המקלט. בבניין שלי, שהוקם מלבני סיליקט ב-1933, אין מקלט. בכל האזור אין שלט שמכוון למקלט. עיריית ת”א, ששולחת לנו המון הודעות על ‘לילה לבן’ והתרעות על פיזור רעל נגד חולדות, לא שלחה מילה בעניין לאן לרוץ במקרה של התקפת טילים”. תחושה דומה של חוסר אונים וחשש ביטאה גם השחקנית והזמרת מירה עוואד, בסטטוס שהעלתה בשבוע שעבר לפייסבוק: “רציתי להרגיע את כולם: אנחנו לא נמות מטילים איראניים, אנחנו נמות בדרך הרבה יותר גרועה – מרמיסה, או אפילו מאלימות פיזית, כאשר עשרות אלפים מאיתנו ינסו להידחס למקלטים בתל-אביב… איזו חוצפה להחליט לצאת למלחמה ובמקביל – להגיד לתושבים ‘תסתדרו לבד’. ביבי וברק המגלומנים, לתשומת לבכם, אתם לא לבד פה, אתם מביאים את זעם העולם גם על הראש שלי”.

נושא מוכנותה של עיריית תל-אביב-יפו למתקפת טילים, במקרה של מלחמה עם איראן, הועלה על סדר יומה של מועצת העיר, כאשר חבר המועצה ויו”ר ועדת הביקורת יואב גולדרינג (עיר לכולנו) הציג שאילתה לראש העירייה רון חולדאי, שעסקה במצבם של המקלטים. בתשובה לטענתו של גולדרינג, הודה חולדאי ש”התוצאות אינן מספקות”. כאמור, מדובר בתושבי העיר הגדולה תל-אביב-יפו. ביישובים המרוחקים, המצויים בפריפריה והמוחלשים מבחינה כלכלית, המצב חמור יותר הרבה יותר.

אכן, כדברי עוואד, “נתניהו וברק – אתם לא לבד פה”. אבל המדיניות הניאו-ליברלית שהם מקדמים, יחד עם חרחור המלחמה והמשך הכיבוש, הופכים את כל האזרחים לקורבנות פוטנציאליים של הרפתקנותם הצבאית. “אי מוכנות העורף” אינה תאונה או שגיאה גסה. זו תולדה של מדיניות כלכלית וחברתית עקבית, המקפחת את התשתיות, כמו גם את מערכת הבריאות. בעוד מספר חודשים, כאשר יגיע החורף ואיתו מחלת השפעת, מחלקות בתי החולים יגיעו לתפוסה של 200-150 אחוזים. אז נקרא בעיתונים על “אי המוכנות לחורף”. את מקרהו הטרגי של משה סילמן, כבר הזכרנו?