יאיר לפיד, האיש שניסה לרכוב על גל ההצלחה של המחאה החברתית ההמונית ב-2011 ושאל “איפה הכסף?”, פנה בתחילת השבוע לבעלי ההון ולמעסיקים בתחינה נרגשת: “הפסיקו את ההתייקרויות”. ריטואל התחנונים של ממשלת לפיד-בנט, הפונה לליבם של הקפיטליסטים ומפצירה בהם “לגלות חמלה”, חוזר על עצמו מדי כמה חודשים, ובכל פעם בה חלה עליית מחירים. אולם, בדומה למילותיו האלמותיות של שלום חנוך: “יושבים שעות מחכים שמשיח יבוא, אך משיח לא בא וגם לא מטלפן”, שום בעל הון אינו מתכוון להיענות לבקשת לפיד. בינתיים ממשיכים המחירים לעלות בחדות: דיור, חשמל, דלק, ארנונה, לחם, חלב ומוצריו, והמכות ניתכות…

    האמנם סבור לפיד כי אין ביכולתם של העובדים להבחין היטב בסרבנות ההנהגה לפעול ובהתמדתה במדיניות שעיקרה כרסום בשכרם? האם מאמין נתניהו, יו”ר האופוזיציה הימנית, שישנם קונים לסחורתו המשומשת של  איש השמפניה הוורודה והסיגרים?  הרי ברור שנתניהו מנסה למנף את מצוקת השכירים למען כינון ממשלה עתידית בראשותו שתישם מדיניות זהה לזו של ממשלת לפיד-בנט. דמעות התנין שמזילים משרתי ההון שבשלטון – הפוליטיקאים בממשלה ובימין, אינן משכנעות איש. עם זאת, הציבור אינו מבטא את מצוקתו במחאות המוניות. למרבה הצער, רבים עדיין מפנימים את המסר שמפיצים אנשי ההון-שלטון, לפיו: “אין מה לעשות, זה המצב בכל העולם”, או גרוע מכך: “האינפלציה חזקה על כל ממשלה אפשרית”.

    אז, זהו – אפשר אחרת, והמצב ממש לא דומה בכל הארצות. מצפון ועד דרום, ממזרח עד מערב, נאלצות הממשלות הקפיטליסטיות להתמודד עם נזקי האינפלציה בתגובה ללחץ שמפעילים עליהן מאבקי עובדים ותנועות חברתיות נחושות.   הניסיון רב השנים לימד: ישנה תרופה למגיפת ההתייקרות והיא פשוטה מאוד: לפתוח במערכה חברתית-מעמדית רחבה ולתבוע בקול ברור תוספות שכר והגדלת קצבאות.

    חיבור בין מאבקים מגוונים להגדלת הכנסת העובדים, הגמלאים, המובטלים והשכבות המוחלשות עשוי לחולל פלאים במסגרת הפגנה מעמדית משותפת. ראשית, נדרוש לחזור ולהצמיד את שכר המינימום (אשר עודכן לאחרונה אי שם ב-2018!) ל-70% מגובה השכר הממוצע במשק. שנית, נדרוש את העלאת כל קצבאות הביטוח הלאומי, בדגש על קצבאות הנכים והילדים. בין היתר, נדרוש את ביטול החוק השערורייתי שיזמה והעבירה ממשלת נתניהו, לפיו מחצית מסכום כל קצבה מופרשת ישירות לקופות שבבעלות חברות הביטוח הפרטיות. ושלישית, נתבע להיענות באופן מידי לדרישות השכר של המורים.

    למימוש מהלך כולל זה, חייבת הסתדרות העובדים להכריז על סכסוך עבודה כללי במשק באופן מידי, ולדרוש תוספת שכר בגובה לפחות 6% עבור כלל העובדים. על הדרישות שתציג ההסתדרות לדאוג לאינטרסים של העובדים בכל המפעלים, בכל הענפים וברחבי הארץ. ההסתדרות, יחד עם איגודים נוספים ובהם הסתדרות המורים, ארגון המורים העל-יסודיים, כוח לעובדים וארגון העיתונאים, חייבים להקים קואליציה חברתית רחבה למאבק ביוקר. רק כך ניתן יהיה לכופף את ידיהם של בעלי ההון, המנצלים ללא בושה את האינפלציה כדי להפיק רווחי עתק, בעוד שמשרתיהם הנאמנים בממשלת לפיד-בנט צופים בנעשה בחיבוק ידיים.    

עוד בנושא