סיעת חד”ש במועצת העיר חיפה הגישה לוועדת השמות בקשה לקרוא כיכר ברחוב אלנבי על שמו של שחקן הקולנוע והתיאטרון ג’וליאנו מר שהתגורר בעיר. מר, נרצח בשנת 2011 בג׳נין בשטחים הפלסטינים הכבושים על ידי חמוש רעול פנים לא רחוק מהתיאטרון שניהל שם. הוא קיבל איומים על חייו כבר ב-2009 בשל מעורבותו התרבותית במחנה הפליטים. באיום שקיבל נכתב: “אם מלים לא יעזרו ניאלץ לדבר בשפת הכדורים”. באותה שנה, דלת הכניסה לתיאטרון הוצתה. בראיון ב-2009 הודה מר כי הוא חושש לחייו והוסיף כי הוא אדם שאינו בורח.

יו”ר סיעת חד”ש במועצת העיר, רג’א זעאתרה: “מר היה שחקן גדול, אבל בעיקר הוא היה אדם מיוחד במינו, שגדל לתוך מציאות פוליטית בלתי אפשרית. הוא גם היה ידיד אישי שלי ונפגשנו רבות בהפגנות נגד המלחמה ולמען שלום בין שני העמים. הרקע המשפחתי שלו – כבן לאב קומוניסט ולאימא ממשפחת ניצולי שואה – והסוף העצוב שלו בג’נין, הפכו אותו לגיבור טרגי בעל כורחו. שמו ראוי להנצחה, הן כאמן והן כאיש שבחייו ובמותו מגולל סיפור מדהים, שחיפה, על כל מורכבויותיה, היא הבמה שלו”.

מר למד בבית הספר עירוני א’ בחיפה. כשחקן תיאטרון הוא שיחק גם בהצגות שהועלו בתיאטרון חיפה. כמו כן שיחק בסרטים ישראליים רבים. הוא שיחק תפקיד ראשי בסרטו של אבי נשר “זעם ותהילה” מ-1984 ובסרטים: “בר 51”, “חתונה בגליל”, “סיפורי תל אביב”, “עץ הדומים תפוס”, “זהר”, “פתיחה 1812”, ובשנת 2003 יצר וביים את סרטו התיעודי הראשון, “הילדים של ארנה”, שעסק בתיאטרון לילדים פלסטינים בג’נין שניהלה אמו בשנות ה-90. הסיבות להירצחו אינן ידועות והרוצח מעולם לא נעצר. לאחר הירצחו ולקראת מסע ההלוויה הובא ארונו לתיאטרון אל-מידאן בחיפה, כדי שהציבור יוכל לחלוק לו כבוד אחרון. מר נקבר בקיבוץ רמת מנשה לצד אמו, ארנה מר.

לצפייה בסרט “הילדים של ארנה”:

עוד בנושא:

עשור למותו של השחקן הפלסטיני – ישראלי ג’וליאנו מר