ח”כ עופר כסיף (חד”ש – הרשימה המשותפת) פנה אתמול (ראשון) לשר הביטחון, בני גנץ וסגנו אלון שוסטר בדרישה לשחרר את “זקן העצירים המנהליים”, עו”ד בשיר אל-חיירי. נכון להיום, מחזיקה ישראל ביותר מ-500 עצורים פלסטינים ללא משפט, כ”עצירים מינהליים”.

במכתבו כתב כסיף: “בסוף אפריל הוארך מעצרו של בשיר אל־חיירי בשישה חודשים נוספים, עד סוף אוקטובר, במה שמכונה ‘מעצר מנהלי’. אל־חיירי הוא בן 79, עורך-דין בגמלאות, זקן העצירים. אל־חיירי נעצר בסוף חודש אוקטובר, שבוע לאחר החלטתכם להוציא אל מחוץ לחוק שורה של ארגוני חברה אזרחית פלסטיניים”.

עוד נכתב כי “לפני המעצר וגם לקראת חידושו הוצע לאל־חיירי להודות שהשתתף בפגישה כלשהי של החזית העממית, בתמורה לשחרורו מן הכלא. על פי ההצעה, הוא יישפט ויורשע, ועונשו יהיה המעצר שכבר ריצה. אל־חיירי מסרב להודות בדברים שלא עשה, וכעת הוא גם מסרב לשתף פעולה עם בית המשפט הצבאי בעניין של ‘מעצרים מנהליים’. עצם ההצעה מוכיחה את היות המעצר שווא: אם האיש כה מסוכן, עד כדי כך שאסור אפילו לאפשר לו מעצר בית, כיצד בדיוק תתבטל הסכנה, אם הוא יודה שהשתתף בכנס כלשהו בזמן זה או אחר”.

מעצרו של עורך הדין הקשיש בוצע בארבע לפנות בוקר. החקירות והדיונים הראשוניים במעצרו נעשו באופן וירטואלי, מפני שטרם החלים לגמרי מקורונה. אל־חיירי הוא בן למשפחה מרמלה, יליד 1943. יחד עם בני משפחתו, הוא גורש מביתו ב-1948 וישב בכלא 15 שנה. את זמן המאסר ניצל לכתיבת ספרו “מכתבים לעץ הלימון” (שתורגם לעברית ופורסם ב-1997 על ידי המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית), שכולו געגוע לבית ילדותו. ב–1988, זמן קצר אחרי פרוץ האינתיפאדה הראשונה, הוא גורש ללבנון עם עוד פעילים פלסטינים. אל־חיירי חזר לרמאללה ב–1996, בעקבות הסכמי אוסלו.  ב–2002–2003 ישב במעצר מינהלי, כאז כן עתה ללא משפט, מבלי שהוצגו ראיות ורק על סמך הודעה של שב”כ.