ביום רביעי, ה-21 בספטמבר, יתקיים הסיבוב השני של הפריימריז לראשות מפלגת העבודה, בין שלי יחימוביץ’ ועמיר פרץ, שהובילו בסיבוב הראשון. שני המתמודדים מציגים עצמם  כ-“סוציאל-דמוקרטים”, ונתפשים בתוך מפלגתם, וגם בעיני חלק ממחנה השמאל, כסמן חברתי, ואפילו שוחר שלום.

אך האם שני מתמודדים, אשר ישבו שניהם בקואליציה ימנית-קיצונית, והצביעו אמון בממשלות מלחמה וכיבוש (גם במלחמת לבנון ב-2006, וגם במלחמת עזה ב-2009), יכולים להפוך את מפלגת העבודה לאלטרנטיבה מדינית? והאם שני מתמודדים, אשר תמכו שניהם בתקציב ניאו-ליברלי, יכולים להפוך את העבודה לאלטרנטיבה חברתית?

 

הלבנת ההתנחלויות היא קריצה לימין

בריאיון ל-“הארץ” (19.8) חשפה יחימוביץ’ עמדות אשר לא היו ידועות לאלו שסברו, כי מדובר במנהיגת שמאל.

“אני מכירה את המשוואה הידועה הזאת – שאם לא היו התנחלויות אז הייתה מדינת רווחה בתוך גבולות ישראל… שאם נקצץ את תקציב הביטחון בחצי, יהיה כסף לחינוך. זאת השקפת עולם שאין לה קשר למציאות” – אמרה בריאיון.

בכך היא מתעלמת מהמחיר העצום שגובה הכיבוש מהכלכלה והחברה בישראל, כמו גם מהמציאות של השקעה ממשלתית אדירה בשטחים, על חשבון היישובים שבגבולות הקו הירוק. רק לפני מספר ימים, פרסם מרכז אדווה (18.9) דו”ח המראה כי היקף מענקי האיזון, שהעבירה הממשלה לרשויות מקומיות בשטחים ב-2009, היה גדול פי 3 מהמענקים שניתנו לרשויות בתוך הקו הירוק. בתחום הבנייה, המדינה הייתה אחראית ל-50% מהתחלות הבנייה בהתנחלויות, זאת לעומת 18% בלבד בתחומי הקו הירוק.

בהמשך הריאיון ממשיכה יחימוביץ’ להיתמם: “בית ספר שמוקם היום בהתנחלות ומאכלס איקס ילדים, היה מוקם בתוך גבולות הקו הירוק ומאכלס את אותו איקס ילדים באותה עלות”. האומנם באותה עלות? לו היה בית-ספר כזה מוקם בתוך הקו הירוק, האם גם אז היה צריך לאבטח אותו ביחידת חיילים, להסיע את התלמידים באוטובוסים ממוגנים, לסלול כבישים עוקפים, ולהציב עליהם מחסומים?

הרי היא יודעת היטב, כי מיליארדי שקלים מוקרבים מדי שנה על מזבח שמירת והרחבת ההתנחלויות. היא עצמה דיברה ברוח זו בריאיון קודם ל-“הארץ”, לפני שש שנים.

לכן, קביעתה, כי אין קשר בין צדק חברתי לבין שלום, כוונה לאוזני הימין, ונועדה לאותת לו, שאם תיבחר לראשות מפלגת העבודה, היא תהיה פרטנר נוח. שהרי, לדבריה, היא “בוודאי לא רואה במפעל ההתנחלויות חטא ופשע”. מי שקלט את האיתות הוא ח”כ כרמל שאמה (ליכוד), שהביע תמיכה במועמדותה, ואף תרם כסף לקמפיין הבחירות שלה.

 

לחבק את הימין, להסית נגד השמאל

יחימוביץ’ תומכת בהצעותיו של שר החינוך גדעון סער (ליכוד), שילדים מגיל שלוש יפתחו את הבקר בגן בשירת ההמנון (“כן, לחלוטין… נראה לי מובן מאליו”), וכי יתקיימו סיורי תלמידים במערת המכפלה (“ערכי מורשת לא שייכים רק לימין בישראל… ואני חווה את כל הרבדים הללו”).

בתנאים הנוכחיים, אלה אינן עמדות חינוכיות שאפשר להסכים או להתווכח איתן, אלא הצטרפות לגל הלאומני השוטף את הארץ ומאיים על המרחב הדמוקרטי שלנו.

לא רק עם הלאומנות מוכנה יחימוביץ’ לחיות בשלום, אלא גם עם פרקטיקות ניאו-ליברליות, כדוגמת אלו הנהוגות אצל ראש עיריית ת”א-יפו, רון חולדאי, אשר מקדם בעקביות את האינטרסים של קבלנים ואילי נדל”ן.

ב-2008 תמכה במועמדות חולדאי לראשות העיר, תוך שהיא מסיתה בצורה מקארתיסטית נגד ח”כ ד”ר דב חנין (חד”ש), שהתמודד מול חולדאי. כעת, אומרת יחימוביץ’ על חולדאי, כי “הוא אדם שדבק תמיד בתנועת העבודה… מגדיר את עצמו כסוציאל-דמוקרט ויש איזו דמוניזציה שלו… אשמח מאד אם הוא יהיה בשורות הראשונות של המפלגה…”.

יחימוביץ’ מדגישה, שמקובלות עליה שותפויות פוליטיות עם הימין הקיצוני, אבל בשום פנים ואופן לא עם השמאל הרדיקלי. היא “חד משמעית מברכת” על הצטרפות המתנחלים למחאת האוהלים. לעומת זאת, “הציונות היא… קו פרשת מים”, ולכן “אם הייתי צריכה לעשות היום את [תקיפת דב חנין] הייתי עושה זאת שוב”.

על פי יחימוביץ’, הציר הפוליטי הקובע הוא החברתי-כלכלי. ומיהו בעל הברית שלה בציר זה? “קדימה היום היא במידה רבה מפלגה יותר ניאו-ליברלית מבחינה כלכלית מאשר הליכוד”, אמרה. לכן, המסקנה היא שיחימוביץ’, אם שתנצח בפריימריז, עשויה לחבור לממשלת ליכוד.

 

שר המלחמה יביא צדק חברתי?

האם הבחירה בפרץ היא חלופה יותר שמאלית לבחירה ביחימוביץ’? כאשר ב-2006 עמדה בפני עמיר פרץ האפשרות להיכנס כשותף לממשלת אולמרט, הוא בחר לקחת את תיק הביטחון, במקום תיק חברתי-כלכלי. כשר הביטחון (שלחובתו נזקפים מלחמת לבנון השנייה, מבצע “גשמי קיץ”, והטבח בבית חנון), הוא פעל מתוך עיוורון מדיני, תוך שהוא מתייחס להפעלת כוח כמובנת מאליה.

לא רק במישור המדיני, גם במישור החברתי-כלכלי סוחב אחריו פרץ היסטוריה בעייתית. הוא היה שותפו של חיים רמון להפרטת ההסתדרות והפרדתה מקופת חולים כללית. חרף הצהרות שהשמיע לאחרונה, על התנגדותו להפרטה, הרי שבעת כהונתו של פרץ כיו”ר ההסתדרות הוא נתן ידו למהלכי הפרטה שהובילה הממשלה (למשל, בנמלים).

ניתן לראות, כי הן בתחום המדיני והן בתחום החברתי, לא מציע פרץ בשורה השונה מהותית מזו של יחימוביץ’: שניהם מוכנים לשתף פעולה, וכבר עשו זאת בעבר, עם חסידי מדיניות ההפרטה; שניהם מוכנים לתת יד לפשעים נגד עמי האזור, ובראש ובראשונה – נגד העם הפלסטיני.

לכן, ללא קשר לשאלה מי ינצח בבחירות במפלגת העבודה, שום בשורה שמאלית לא תצא ממפלגה זו – לא לגבי תיקון החברה, ולא לגבי קידום מדיניות של שלום.