בית הדין לעבודה דחה ביום שישי האחרון את בקשת ממשלת הימין לחייב את מורי ארגון המורים העל-יסודיים להמשיך לעבוד לאחר סיום שנת הלימודים, בניגוד להסכם הקיבוצי. בעקבות ההכרעה, הודיעה הסתדרות המורים כי הלימודים בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים יגיעו לסיומם ב-30 ביוני, וכי הלימודים בחטיבות הביניים הסתיימו. ההסכם בין הסתדרות המורים למשרד האוצר, שנחתם בחודש אפריל, התנה את תוספת הימים בכך שגם מורי כיתות י’, המאוגדים בארגון המורים, ימשיכו ללמד.

    סטירת הלחי המצלצלת שקיבל שר החינוך יואב גלנט מבית הדין לעבודה, שסירב לאשר הפרה בוטה של הסכמים קיבוציים חתומים, היא תמרור אזהרה לממשלת הימין כולה. הגנרל גלנט, בפקודת משרד האוצר ותוך הטחת עלבונות במורים ובארגוניהם, סבר שניתן לרמוס את עובדי החינוך ואת זכויותיהם.

     ח”כ יוסף ג’בארין (חד”ש – הרשימה המשותפת), הגיב באומרו: “המורים הם לא בייביסיטר, ועבודה בחינם היא ניצול גס. ניצחון ארגון המורים הוא ניצחון של כל מי שרוצה לילדיו חינוך טוב ועתיד טוב. אני גאה לעמוד לצד המורים והמורות לאורך המשבר, ומברך על עבודת הקודש שהם עושים למען הילדים של כולנו”. על כך הוסיף ח”כ עופר כסיף (חד”ש – הרשימה המשותפת):”בשיאו של המשבר היו אלה המורים שסייעו למשפחות להתמודד בתקופה בלתי נסבלת. אסור לדרוש מהם להוסיף ולו דקה אחת חינם. בית ספר הוא לא מחסן ילדים כשההורים בעבודה. הניסיון של האוצר לכפות על המורים עבודה ללא שכר אינו אלא ניצול הזדמנות לפגוע בזכויות המורים ולקבוע תקדים נגד זכויות עובדים בכלל”.

   ספק רב אם בהנהלות משרדי הממשלה בקריה בירושלים, בייחוד במשרד ראש הממשלה, מבינים את המסר שיצא מבית הדין הארצי לעבודה. עליהם להפנים שאין לפגוע בזכויות עובדים, לרבות אלה המועסקים במגזר הציבורי, ויש לגנוז את החלומות באספמיה בדבר הורדת שכר, תוספת מטלות או פיטורים באמתלה של “מצב חירום”

או צורך “להיכנס תחת האלונקה”, כפי שניסח גלנט בפנותו למורים בשבוע שעבר.

    אך לא די בשמירה על הזכויות. זו העת לפתוח במערכה נגד המדיניות הניאו-ליברלית של ממשלת הימין. שינוי המדיניות הממשלתית נחוץ עד מאוד בעקבות הימשכות משבר הקורונה והעמקת האבטלה (ר’ מאמר בעמ’ 3 בגיליון “זו הדרך” הקרוב). לפני כחודש-חודשיים דובר רבות על “תוכניות יציאה” (ר’ מאמר בעמ’ 6 בגיליון “זו הדרך” האחרון) מן המשבר. ממשלת נתניהו-גנץ מוכיחה שאין לה שום תוכנית יציאה – רק המשך של אותה מדיניות ניצול, המנסה לגלגל על העובדים והמובטלים את מחיר המשבר.

    המערכה בה פתח איגוד העובדים הסוציאליים בצעדת המחאה שיצאה ביום ראשון מתל-אביב, היא דוגמא לנחישות שצריכים לגלות כל ארגוני העובדים, וההסתדרות בראשם. “זמן לזעוק” נאמר בכרזות שהניפו הצועדות, אך זהו גם זמן לשנות. ההסתדרות אמנם הכריזה בשבוע שעבר על שורה ארוכה של סכסוכי עבודה, אבל זה לא מספיק. מורות ועובדות סוציאליות, מורים ועובדים סוציאליים מוכיחים שהגיעה העת לפעול לשינוי חברתי יסודי.

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון “זו הדרך” הקרוב