למַצִּיתָן (פירומן) דחף בלתי נשלט להצית אש ולחולל שריפות. על פי הספרות המקצועית, הלוקים בפירומניה נמנים עם חולי הנפש המהווים סכנה לציבור, והם עלולים לגרום נזק בנפש וברכוש, ועל כן נשלחים לעיתים לאשפוז כפוי. בסוף השבוע, המסיתן הראשי, בנימין נתניהו, העביר את תפקיד שר הביטחון למציתן נפתלי בנט.

     כך, וללא הפתעות, אישרה אתמול ממשלת הימין את מינויו של יו”ר הימין החדש ח”כ נפתלי בנט לשר הביטחון. ההצבעה על מינוי בנט נערכה בהיעדרו. רק השר והגנרל לשעבר יואב גלנט הצביע נגד ההחלטה, וזאת כמי שגנבו את התיק ממש תחת ידיו. אבל אל דאגה, גלנט: על פי הודעת הליכוד, בנט הסכים שאם תקום ממשלה חדשה ימונה אדם אחר לתפקיד. בהודעה נמסר עוד, כי בנט הסכים שהליכוד ומפלגתו הימין החדש יקימו “באופן מידי” סיעה משותפת בכנסת ה-22. גלנט, לשעבר חבר כנסת של “כולנו” מבית היוצר של משה כחלון, יודע היטב שהליכוד הפך בית קברות למפלגות ימין, מהליברלים עבור ב”כולנו” ועד הימין החדש.

      רבות נכתב בימים האחרונים על המהלך האופורטוניסטי של המסיתן והמציתן. הראשון חושש ממשפט פלילי ומהתפוררות “בלוק הימין”. השני חושש לגורלו הפוליטי, לאחר שהחליף ארבע מסגרות מפלגתיות (!) במהלך השנה האחרונה. אבל, כמה זמן זה “זמני”? בנט עלול למלא את התפקיד עד יוני 2020. זאת, בהנחה שבחודש מארס הקרוב יתקיימו בחירות נוספות.

    וכאן נעוצה הבעיה המרכזית. ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר נתניהו מכריז השכם וערב ותחת כל מיקרופון רענן, כי “הסיכונים הביטחוניים גדלו” וכי “האיומים על ישראל לא פסקו ואף התגברו”. כמובן שאין כל צורך בהוכחה. המסיתן נוהג כך דרך קבע – כל עת שהוא נקלע משבר פוליטי או נתקל באיום אמיתי או מדומה על שלטונו הממושך.

      אך לצערנו, “האיומים הגוברים” נותנים בידי בנט את התירוץ “להוכיח את עצמו”.  נתניהו הפקיר את הביטחון בידי איש ימין, תומך כיבוש והתנחלויות שדעותיו הן פשיסטיות-משיחיות. זה האיש שלפני כמה שנים הגדיר את השאלה הפלסטינית כ”רסיס בישבן”. באותה הזדמנות הצהיר “אם היינו משקיעים את הכסף שהושקע בקוויאר של הכנסים שבהם עסקו במדינה הפלסטינית בהקמת כבישים ומחלפים ביהודה ושומרון, הכל היה נראה אחרת”. אכן, עם בנט כשר הביטחון הכל עלול להיות אחרת, גרוע הרבה יותר.

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון “זו הדרך” הקרוב