ממשלה במשבר פונה ימינה: אין שינוי ואין ריפוי – נפתלי בנט חייב ללכת
היה הייתה “ממשלת שינוי”, שמנהיגי רוב המפלגות הציוניות שהרכיבוה אהבו לכנותה “ממשלת ריפוי”. אך מאז כינונה ביוני 2021 לא נרשם שינוי כלשהו – פרט לזהותו של ראש הממשלה. נראה שממשלת בנט הגיעה לשלב הסופני. באין שינוי – אין לה ריפוי. ככל שחולפים הימים, כך היא פונה חזק יותר ימינה, כשמה של אותה מפלגה-דמה שהקימו נפתלי בנט ואיילת שקד, הנקרעת עתה לגזרים.
עזיבתה של ח”כ עידית סילמן (שכיהנה עד לפני כמה ימים כיו”ר הקואליציה!) את סיעתו של בנט ועריקתה לאופוזיציה לצד נתניהו ובן גביר, תמורת הבטחות שווא ובתואנה ש”אין להכניס חמץ לבתי חולים” – רק מגבירה את תחושת הגועל שחשים אזרחים רבים כלפי תככי הפוליטיקה הבורגנית.
חברי כנסת רבים עזבו את סיעותיהם במהלך השנים “כדי לשפר עמדות” לקראת הבחירות הבאות, או תמורת הבטחות שאין להן כיסוי. בתולדות מדינת ישראל זכור בנימין נתניהו כאלוף ההבטחות שאין בהן ממש.
כל נטישה נעשתה, תמיד, בשם “הערכים”. אכן, גם איסור הכנסת כריך או פיתה לבית חולים הפך בעת הצורך ל”ערך יסוד ביהדות”. אך סילמן גם קבעה תקדים: לראשונה נטש יו”ר הקואליציה לשורות האופוזיציה. עכשיו היא חוזרת על המנטרה של נתניהו, לפיה יש להקים “ממשלת ימין מלא-מלא”. ציפיותיה עלולות להתגשם מהר משציפתה. אך לאו דווקא כתוצאה של בחירות חדשות, אלא באותה קואליציה שזה עתה נטשה.
הכיוון ברור: ככל שמעמיק המשבר אליו נקלעה ממשלת בנט – כך הוא שובר חזק יותר ימינה. מדיניות זו היא תוצאה של לחצים בתוך סיעתו המתפוררת, ושל ניסיונו לשקם את דימויו הימני-התנחלותי בעיני הציבור – עם הפנים לבחירות הבאות. הלחצים שכבר מפעיל ח”כ ניר אורבך מימינה לחבר לחשמל את “ההתיישבות הצעירה” (מכבסת מילים להתנחלויות המכונות מאחזים) בשטחים הכבושים הם רק הסנונית הראשונה.
בישיבת הממשלה האחרונה הסתמן הכיוון. בישיבה הוחלט בדבר הקמת יישובים נוספים ליהודים בלבד ברחבי הנגב ובדבר קיצוץ רוחבי בתקציב המדינה “למען קליטת עולים מאוקראינה”. לשם כך יתרום כל משרד כמעט אחוז מתקציבו (פרט למשרד הביטחון, כמובן).
ההחלטה עברה בלי הרבה רעש או מחאות, אבל יש לה חשיבות עקרונית. שר האוצר אביגדור ליברמן ופקידיו הבכירים מתמידים במדיניות הניאו-ליברלית של “אין לי”, למרות שהכנסות המדינה חצו מזמן את הצפי ונרשמו עודפים גדולים בתקציב המדינה. מתחילת השנה נרשם באופן חריג עודף של יותר מ-23 מיליארד שקל בקופת המדינה, אז למה מקצצים? ומדוע לא חותמים על ההסכם הקיבוצי של העובדות הסוציאליות?
על רקע הפיגועים הרצחניים בשבועות האחרונים, צפויה גם העמקת מסע הדיכוי וההרג חסר התקדים בשטחים הפלסטיניים הכבושים הנמשך מאז כינונה של ממשלת בנט.
יש במרצ ובעבודה מי שתולים תקוות בממשלת המעבר בראשות יאיר לפיד שתקום עם ההכרזה על הקדמת הבחירות. זו אמורה לרפא את האין שינוי. לתקוותיהם אין שום יסוד. לפיד לא ישנה כהוא זה את יסודות המדיניות של בנט, בדיוק כפי שבנט לא שינה דבר מהותי ממדיניות קודמו ושותפו בעבר, נתניהו.
שר החוץ יאיר לפיד נאם בשבוע שעבר בכנס של ״אול ג׳ובס״ רגע לפני שעידית סילמן הטילה פצצה פוליטית. הנאום של ראש הממשלה החליפי, שעתיד אולי להיות ראש ממשלת ישראל, עסק בכלכלת הישראלית ובחזונו בדבר “מיליון ישראלים בהייטק״. וכה אמר לפיד: “אני איש השוק החופשי. אני לא מאמין בכלכלה מתוכננת ואני לא מאמין בהנדסה חברתית”.
מצד שני, גם בשוק החופשי יש לממשלות תפקיד. הן צריכות לייצר את התנאים שבהם השוק החופשי יכול לעבוד״. עוד הדגיש יו”ר יש עתיד: “המדינות המצליחות והעשירות בעולם הן לא שוויוניות. למרות זאת, אנחנו מעדיפים שישראל תהיה אחת מהן״. בינתיים אין מיליון ישראלים בהיי-טק, אבל רבבות מיליארדים זורמים לכיסיהם של ספסרי הנשק.
היקף היצוא הביטחוני של מדינת ישראל בשנת 2021 עמד 11.3 מיליארד דולר (כ-36 מיליארד שקל), זינוק של 30% לעומת שנת 2020 שבה עמד יצוא הנשק על 8.55 מיליארד דולר. שר הביטחון של ממשלת השינוי, בני גנץ, הטוען הנצחי לכתר, אמר כי “התעשיות הביטחוניות הישראליות מספקות לישראל עוצמה ביטחונית ועליונות טכנולוגית, וגם רווח כלכלי והגשמה ציונית”. “הגשמה ציונית” הדגיש, ובמרצ ובעבודה בוודאי התמוגגו מנחת.
עוד בנושא:
