דומה כי מרכיביה של ממשלת הימין מסכימים רק בדבר אחד: לשמור על השלטון בכל מחיר. אך כל בר דעת יגיד שזו ממשלה גוועת. העומד בראשה נחקר לילות כימים, וכמוהו גם כמה מבכירי הקואליציה. נתניהו לחוץ לשמור על כיסאו, ונכנע פעם אחר פעם ללחצי שותפיו הקואליציוניים בענייני חקיקה והזרמת כספים.

המתנחלים רוצים עוד ועוד התנחלויות ואת העמקת הכיבוש עד להנצחתו; הפוליטיקאים החרדים מקדמים מדינת הלכה; שר האוצר “החברתי” ממשיך להפריט ולהוריד מסים לבעלי ההון, “כמו טראמפ באמריקה”; השרה שקד לועגת למערכת המשפט ולשאריות שלטון החוק.

אנו עדים לחרחורי הגסיסה של ממשלת נתניהו. אבל כחיה פצועה, מנסה ממשלה זו לשרוד בכל מחיר ומכה שוב ושוב בציבורים גדלים והולכים.

האוכלוסייה הערבית היא המטרה המועדפת על ממשלת נתניהו. ברירת המחדל אם תרצו. מ”נוהרים בהמוניהם לקלפיות” ועד להשתלחות בעקבות החרמת נאום סגן הנשיא מייק פנס, עושה הממשלה כל שביכולתה על מנת להדיר את המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל מהמרחב הדמוקרטי.

חוק המרכולים הידוע לשמצה כבר הוציא אלפים בסופי השבוע האחרונים לרחובות אשדוד. החשש מכפייה דתית בא לידי מימוש. אך לניסיונות של הגזען אביגדור ליברמן לקושש קולות בקרב קהל המפגינים – גבולות ברורים למדי. שר הביטחון מפחד לעמוד יחד עם המפגינים העשויים למחות נגד הממשלה בה הוא עצמו חבר בכיר.

ובכלל, הפוליטיקאים במפלגות הציוניות בורחים כמו מאש מכל מחאה, הפגנה או ביטוי המוני לחוסר שביעות רצון של האזרחים ממעללי השלטון. אפילו בהפגנות בעלות תוכן פוליטי אופוזיציוני ממעלה ראשונה. למשל, במחאות השבועיות בתל-אביב נגד שחיתות שלטון הימין, לא דרכה כף רגלם של חברי הכנסת מטעם המחנה הציוני ויש עתיד.

גם בהפגנות ובשביתות של אלפי עובדי חברת “טבע”, שמבטאת יותר מכל את קשרי הון-שלטון בישראל, איש מהם לא נכח. אשר להפרטה המתוכננת של חברת החשמל, אף לא אחד ממנהיגי במפלגות הציוניות השמיע קול זעקה. ועוד בטרם הופרט החשמל, “השר החברתי” כחלון כבר מתכנן את הפרטת הדואר. הפרטות אלה נעשות בתמיכתו הפעילה של אבי ניסנקורן, יו”ר ההסתדרות ונציגה הבכיר של מפלגת העבודה בארגון.

יו”ר מפלגתו של ניסנקורן, אבי גבאי, עסוק עד מעל לראשו בניסיונות לאגף את ממשלת נתניהו מימין, כך שלא מצא לנכון להשתתף באף לא אחד מהמאבקים הפוליטיים והחברתיים הפורצים חדשות לבקרים: לא במאבק הנכים ולא במערכה נגד גירוש רבבות מבקשי המקלט האפריקאים (גבאי עצמו קרא לחברי הכנסת של מפלגת העבודה לתמוך בחוק הגירוש). המערכה נגד הגירוש דווקא זוכה ברוח גבית מאזרחים רבים, לרבות רבנים, אקדמאים ואנשי רוח.

לכאורה, מדובר במגוון של מאבקים בעלי אופי שונה זה מזה: מאבקים נגד הפרטה, למען קצבות הוגנות לנכים, נגד הסיפוח, מול גירוש פליטים, נגד כפייה דתית, למען שוויון ונגד אפליה. אך קיים מכנה משותף רחב לכל החזיתות. כל המאבקים הללו פרצו  בעקבות מעשיה האנטי-דמוקרטיים והאנטי-חברתיים של ממשלת הימין.

הימין שבשלטון זורע רוח וקרוב לקצור סופה. זאת, בתנאי שהשמאל העקבי, הערבי-יהודי, וכוחות דמוקרטיים נוספים יפעלו למען יעד פוליטי ברור: קיצור ימיה של ממשלת נתניהו, וישכילו להציב אלטרנטיבה פוליטית עממית.

 

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון “זו הדרך” הקרוב