זקני הכתבים הצבאים לא זוכרים ביטויים כאלה מפיו של שר ביטחון. אך החליפי עלה בשבוע שעבר על האמיתי, ובתדרוך כתבים במשרד הביטחון שבקריה אמר להם “הפלסטינים מסרבים לדיאלוג ומעדיפים להישאר ב’דיפ שיט’ שלהם”. במילים אחרות, הגנרל (בדימוס?) בני גנץ אמר לעיתונאים שהפלסטינים מסרבים לקבל את התכתיב האמריקאי-ישראלי בדבר העמקת הכיבוש בדמות סיפוח השטחים שלהם – ולכן יש להענישם.

   ייאמר לגנותו של גנץ, ובניגוד לשרים אחרים (ישראל כ”ץ, יעקב ליצמן, יולי אדלשטיין או זאב אלקין) שאת הכיבוש הוא מכיר מקרוב. ליתר דיוק: הוא שירת את הכיבוש כחייל וכמפקד במשך עשרות שנים בגדה המערבית, ברצועת עזה ואף בדרום לבנון. אבל משירותו הממושך לא למד שמהשפלת הפלסטינים, מהיוהרה הקולוניאליסטית של האדם הלבן מול “הילידים” ומדיכויים לא יצמח עתיד של שלום. יתר-על-כן, דווקא ישראל היא זו שנקלעה ל”דיפ שיט” עמוק עד מאוד בעקבות פועלה של ממשלת הימין המשותפת בראשות הנאשם בפלילים נתניהו וגלגלו הרזרבי, גנץ. 

   ממשלת “דיפ שיט” ישראל מתגלה באפסותה מדי יום.  השר אדלשטיין אינו מסוגל לעצור את מגיפת הקורונה או לנקוט צעדים יעילים כדי להילחם בה. שר האוצר כ”ץ מפזר כסף לבעלי ההון, אך אין לו מושג כמה עובדים מובטלים יש בישראל. אף הוא הפתיע את כל חברי הכנסת בשבוע שעבר כאשר בישיבת ועדת הכספים הסביר כי “לפי ההערכות, לא של הביטוח הלאומי ושירות התעסוקה, אלא של גוגל, הן ששיעור האבטלה הוא 16%”. והשאלה הנשאלת היא מדוע להעסיק מאות כלכלנים במשרדו – הרי אפשר לעצב מדיניות כלכלית באמצעות גוגל? למעשה, מספר המובטלים האמיתי הוא בין 25% ל-28% מכלל העובדים. אבל גוגל קבע “שיש רק 16%” ומי מסוגל להתמודד עם נתונים מדעיים שכאלה?

    ועוד אחד: השר אלקין. פועלו העיקרי מאז כניסתו לתפקידו המיותר כשר להשכלה גבוהה הוא לקדם את אוניברסיטת המתנחלים באריאל, כי ההתנחלויות הן כל עולמו (הצר למדי, יש להדגיש). אלקין, שבמשך השנים היה ליקיר התנועה הפשיסטית “אם תרצו”, פועל תוך החרמת ראשי האוניברסיטאות והמכללות. בדיוק כפי שמקבילו במשרד החינוך, הגנרל גלנט, פועל מעל ראשם של ארגוני עובדי ההוראה – ועל כך חטף פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, שתמציתו: הסכמים קיבוציים יש לכבד. אגב “אם תרצו”, קיימה “עצרת הזדהות” עם ביבי בכיכר המוזיאון בתל-אביב, ממנה חולץ העיתונאי אמנון אברמוביץ’ בידי המשטרה. קרוב ל-200 אנשי ליכוד באו לחלוק כבוד לנתניהו, שמזה זמן רב איבד את הרחוב למתנגדיו. הפגנות סוף השבוע האחרון מול מעונו בירושלים הן רק דוגמה אחת לכך.      

    אך על כל השרים עולה המלך ביבי, המנצח על הכל. מה לא יעשה כדי לא לאבד את ממלכתו? הופעתו המבישה בוועדת הכספים של משרתו הנאמן, ח”כ מיקי זוהר, בה כינה את בעל ההון מרחוב בלפור “נכה כלכלי”, משום שאדונו נאלץ לשלם מסים ככל אזרח, שבר אחד משיאי חוסר הבושה של ראש הממשלה. כפי שגנץ התעלה על מורו, נתניהו; נדמה שנתניהו עולה על מורו ורבו דונלד טראמפ. אילו היה כל זה רק חומר מצוין לתכניות סאטירה, דיינו. אבל אין זו סאטירה – זו טרגדיה.    

הרשימה עומדת להתפרסם בעמוד השער של גיליון השבוע של “זו הדרך”