פורום הארגונים לביטול חוק ההסדרים הגיש השבוע לחברי הכנסת הערות לחוק המדיניות הכלכלית 2011-2012 (שמו הרשמי של “חוק ההסדרים” הידוע לשמצה). להלן סעיפיו העיקריים:

פרק ג’: רשות השידור

הצעת החוק:

במידה וייחתמו הסכמים עם עובדי רשות השידור תועלה האגרה על מקלט טלוויזיה בשיעור של 5% בכל שנה, ואם לא ייחתמו – תופחת האגרה ב- 5% במהלך תקופת התקציב הנוכחי. בנוסף, במידה וייחתמו הסכמים תגדל האגרה על רכב  בשיעור של 20% כל שנה, ובמידה ולא ייחתמו – האגרה תפחת ב- 5% כל שנה.

התייחסות:

בצד חוק ההסדרים הציע משרד האוצר חוק המכיל בתוכו רפורמה ברשות השידור.  הסעיפים המופיעים בחוק ההסדרים נועדו לשמש כלי לחץ על העובדים בכדי לאלצם להסכים להצעת החוק. לא ראוי לנהל משא ומתן עם עובדים באמצעות חוק ההסדרים. זהו שימוש פסול בהליך החקיקה והתערבות לא ראויה במשא ומתן הנוגע לזכויות עובדים בסיסיות.

המלצה: לפצל את הפרק מחוק ההסדרים.

במידה והפרק לא יפוצל מומלץ להעבירו לועדת החינוך.

פרק ד’ – תעסוקה

הצעת החוק:

תחת הכותרת תעסוקה מופיע אוסף חוקים העוסקים בעובדים זרים ובשוהים בלתי חוקיים.

התייחסות:

בין תיקוני החוק המוצעים מופיע, שוב, הסדר הכבילה שנפסל על ידי בג”ץ, הגבלות על הסדרת מעמדם בישראל של בני משפחה של אזרחים ותושבים ישראלים, והגבלות נוספות הנוגעות להסדרת מעמדם של מבקשי מקלט, קורבנות סחר בבני אדם ומחוסרי אזרחות. הצעות אלה אינן קשורות קשר מהותי לתקציב המדינה.

נראה כי הממשלה משתמשת בחוק ההסדרים כאמצעי על מנת לכפות על הכנסת דיון מזורז בנושא. זאת, אף שמדובר בנושאים בעלי השלכות מרחיקות לכת על מחויבותה של ישראל לזכויות האדם במישור הבין-לאומי – נושאים הדורשים דיון מעמיק. חמור מכך, חלק גדול מחוקים אלו עומדים בסתירה לפסיקות בג”צ בשנים האחרונות.

ראוי כי הממשלה תציג בפני הכנסת את מדיניותה כלפי עובדים זרים ושוהים בלתי חוקיים בצורה מסודרת ולא כחלק מהליך חקיקה מזורז הנעשה בצמוד לתקציב מדינה.

המלצה: נושא העובדים הזרים והשוהים הבלתי חוקיים אינו נושא תקציבי, כי אם שאלה של מדיניות עם היבטים משמעותיים בתחום של זכויות אדם. אין כל הצדקה להכללתו בחוק ההסדרים.

יש להעביר את הדיון בחוק הכניסה לישראל לועדת הפנים, להליך חקיקה רגיל.

פרק ה’: ביטוח לאומי

הצעת החוק:

פרק זה מציג תיקונים שונים בנושאי הביטוח הלאומי, לרבות הפחתת הסכום אותו מעביר האוצר למוסד לביטוח לאומי, הגדלת הפרשות עובדים לביטוח לאומי, והקטנת קצבאות הקיום על מנת לכסות את הגרעון שנוצר בעקבות ההפחתה בהקצבות האוצר.

התייחסות:

החוק מציע להפחית את תקציב ביטוח לאומי. הצעות אלו פוגעות במבוטחים ובמי שנזקקים לסיוע של המוסד לביטוח לאומי ובאיתנות הפיננסית של המוסד. שינויים אלו אינם מוצעים כחלק מתוכנית כוללת, אין בצידם יעד מוגדר לצמצום מימדי העוני או תוכנית מפורטת להתמודדות עם הפערים החברתיים הגדולים והגדלים בחברה הישראלית ומובן שאין בצידם תקציב מסודר לתוכנית התמודדות עם העוני. להצעות אלו אין הצדקה מיידית בנסיבות הכלכליות הנוכחיות, כאשר ישראל מתאוששת במהירות מהמשבר הכלכלי.

המלצה:  אנו תובעים להוציא את פרק ה’ מחוק ההסדרים ולדון בו בנפרד במסגרת תוכנית כוללת שתוצג על ידי הממשלה להתמודדות עם העוני והפערים החברתיים בחברה הישראלית.

אנו ממליצים להעבירו לדיון בועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת.

פרק ו’: הרשות לשיקום האסיר

הצעת החוק:

ביטול הרשות לשיקום האסיר.

התייחסות:

הרשות לשיקום האסיר פועלת מכוח חוק הרשות לשיקום האסיר, התשמ”ג-1983 וכן חוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס”א-2001. היא מתוקצבת על ידי משרד הרווחה ומסתייעת במימון ע”י קרנות. הרשות אחראית לטיפול באסיר ובמשפחתו עד שנתיים מיום שחרורו מהכלא ותפקידה לאפשר לאסיר שיקום ולמנוע שיבה לפשע. פעילות השיקום נחשבת מוצלחת וכדאית: שיעור החזרה לפשע  בקרב אסירים שעברו שיקום הוא כ- 35%, וזאת לעומת 62% בקרב כלל אוכלוסיית האסירים.

הרשות מונה כ- 64 משרות ותקציבה מאז שנת 2000 עומד על כ- 14 מליון ₪ בלבד.  בשל התקציב הזעום, רק כ-2000  מקרב 6,500 האסירים המשתחררים מדי שנה זוכים לשירותי שיקום. מבחינה כלכלית, הצלחת הרשות חוסכת למדינה סכומי עתק בהשוואה לעלויות העצומות של חזרה לפשיעה. לעומת זאת, תקציבה הדל של הרשות משמעו כי זכותם של אסירים לשיקום נפגעת, וכך גם זכותם של רבים מהם לניכוי שליש מתקופת מאסרם בשל התנהגות טובה.

משרד הרווחה אמור היה לקדם חקיקה שתבטיח לכל אסיר את הזכות לשיקום, ולטפח תחום זה כמערך מקצועי ייחודי. במקום זאת, הוא מציע באופן תמוה לחסל את הרשות.

המלצה: שאלת ביטול הרשות לשיקום האסיר ביסודה כלל אינה שאלה תקציבית, כי אם שאלה של מדיניות בעלת היבטים ארגוניים והיבטים הנוגעים לזכויות אדם. אין כל הצדקה להכללתה בחוק ההסדרים.  מומלץ לפצל  את הפרק מחוק ההסדרים, ולהעבירו לדיון בועדת הפנים, בהליך חקיקה רגיל.

פרק ז’: בריאות  – הנפקת מרשמים על ידי רוקחים

הצעת החוק :

לתת לרוקחים שיעמדו בתנאים שנקבעו, סמכות לנפק תרופות לחולה כרוני.

התייחסות:

מדובר בנושא מורכב עם השלכות חשובות על חיי אדם המחייב דיון מקצועי מקיף וליבון מקצועי ומושכל של כל הבעיות הנלוות לתהליך. להחלטה אין השלכות כספיות ממשיות על תקציב.

דיווח על תרומות

הצעת החוק:

חיוב רופאים לדווח על תרומות שקבלו וחיוב התורמים לדווח למשרד הבריאות על תרומות לרופאים ולגורמים במערכת הבריאות.

התייחסות: דרישת דיווח מרופאים לדווח על תרומות שקבלו ללא שמוטלת חובה כזו על גופים נוספים במשק, מטילה כתם כבד על הרופאים כמי שמונעים משיקולים כספיים בלבד, וכמי שטובת החולה אינה לנגד עיניהם. יש להחיל על רופאים את אותם קריטריונים החלים על כל מקבלי התרומות במשק, כולל חברי הכנסת.

המלצה: שני הנושאים מעלה אינם קשורים ישירות לתקציב ולפיכך יש לפצלם מחוק ההסדרים. אנו ממליצים להעבירם לדיון בהליך חקיקה רגיל בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת.

פרק יא’: מערכת סליקה פנסיונית

הצעת החוק:

הקמת מערכת מורכבת למעקב אחר הפנסיות של אזרחי מדינת ישראל.

התייחסות:

ההצעה להקמת מערכת מידע משולבת המאפשרת השגת תמונה שלמה לגבי זכויות הפרט במערכת הפנסיונית היא חיובית וראויה. ואולם, בהצעת החוק הנוכחית בולט הקושי של אדם פרטי לבקש מידע הנוגע לו מהמאגר והעדר  רגולציה מתאימה. כמו כן יש להבטיח שיתקיימו ההגנות הטובות ביותר על מאגר מידע מקיף ורגיש שכזה.

זהו נושא חשוב ומורכב בעל השלכות כספיות משמעותיות על כלל אוכלוסיית המדינה, אינו קשור לתקציב המדינה לשנה זו דווקא וראוי לדון בו באופן רציני ומעמיק על מנת להעמיד לרשות האזרחים את המערכת הטובה ביותר, המוגנת ביותר והנגישה ביותר.

המלצה: לפצל את פרק יא’ מחוק ההסדרים ולהעבירו לדיון בהליך חקיקה רגיל בועדת העבודה הרווחה והבריאות.

פרק יב’: מיסים

הצעת החוק:

סעיף 46. (1) (ב): ביטול פטור ממס למלגות שאינן משולמות על ידי מוסד לימוד ומחקר.

התייחסות:

משרד  האוצר מציע לבטל את הפטור ממיסים לכל מלגה המשולמת לסטודנטים שלא דרך מוסד לימוד ומחקר.  משמעות הדבר היא פגיעה קשה בסטודנטים הצריכים לפרנס את עצמם, ונעזרים בפרויקטים לימודיים וחברתיים שונים (כמו פר”ח) על מנת לממן את לימודיהם. מלגות אלו יקטנו באופן משמעותי אם הגופים המציעים ידרשו לשלם מס בגינן. התוצאה: סטודנטים יאבדו מלגות המסייעות להם להצטרף למעגל הלומדים ולסיים את הלימודים בהצלחה, ותרשם פגיעה משמעותית בפעילות החברתית וההתנדבותית שמבצעים סטודנטים בכל רחבי הארץ.

המלצה: לפצל את הסעיף מחוק ההסדרים, ולהעבירו לדיון בהליך חקיקה רגיל בועדת החינוך.

פרק ט”ו: שונות

סעיף 70: דחיית היישום של חוק יום חינוך ארוך.

הצעת החוק : דחיית המשך יישום החוק לתשע”ו.

התייחסות:

חוק יום לימודים ארוך נחקק ב-1997 וקובע חובת שבוע לימודים בן 41 שעות לימוד לפחות. נקבע כי החלת החוק תהיה באופן הדרגתי באמצעות צווים שיוציא שר החינוך. מאז שנת 1999 דוחים את יישום החוק באמצעות חוק ההסדרים והוא חל כיום על רבע בלבד מהתלמידים מגן חובה ועד כיתה ו’.

אי יישום החוק פוגע במאמץ לצמצם פערים חברתיים בישראל ומשפיע לרעה על השתלבותן של נשים בשוק העבודה.

המלצה: לפצל את החוק מחוק ההסדרים, ולדון באופן מעמיק בהמשך יישומו ההדרגתי באופן המביא בחשבון את הקשיים השונים הכרוכים ביישומו.   מומלץ להעביר את הסעיף לדיון בהליך חקיקה רגיל  בועדת החינוך.

סעיף 71: דחיית פיצול כיתות א’ ב’

הצעת החוק:

דחיית המשך יישום החוק לתשע”ו.

התייחסות:

חוק לימוד חובה (תיקון מס’ 28) קובע כי בלימודים בכיתות היסוד א’ וב’, במוסד חינוך רשמי, ילמדו מקצועות ליבה בהיקף של 10 שעות שבועיות בכיתה בה יש 20 תלמידים ומורה אחד. במיומנויות היסוד נכללות קריאה, כתיבה וחשבון. חוק זה הוא אחד מחוקי החינוך המרכזיים שנחקקו בשנים האחרונות. ההשקעה החינוכית המוצעת ממוקדת בשכבת גיל חשובה במיוחד. היא מאפשרת מגע אישי והתאמת דרכי הלמידה, כמו גם הבטחת אקלים מוסדי הולם. החוק נחקק ביוני 2007, אך מאז שנחקק יושם רק שלב ראשון, ואילו שלושה שלבים נוספים נדחו במסגרת חוק ההסדרים. דחייה נוספת תשים ללעג את כוונת המחוקק, ואת החקיקה החברתית בכללה.

המלצה: ראוי לפצל את הצעת החוק מחוק ההסדרים, ולקיים בה דיון תכליתי, לרבות הצגת נתונים על מידת האפקטיביות שלו, ובחינה של תרומתו אל מול חלופות אחרות. מומלץ להעביר את הסעיף לדיון בוועדת החינוך בהליך חקיקה רגיל.

סעיף 72: חוק הדיור הציבורי

הצעת החוק:

משרד האוצר מציע להתלות את חוק הדיור הציבורי עד 2016.

התייחסות:

זהו צעד נוסף לפגיעה בזכויותיהם של דיירי הדיור הציבורי. בשנה שעברה צומצמו זכויות בני הדור השני להמשיך ולהתגורר בדירת המשפחה לאחר פטירת ההורים. כעת מוצע למנוע את יישומו של החוק, שעליו התחולל מאבק חברתי רב-שנים. החוק אושר בשנת 1998 ומאז נדחה יישומו משך 12 שנים באמצעות חוק ההסדרים.

משרד האוצר טוען כי הצעתו נובעת מדאגה לאלו הנזקקים לדיור ציבורי כיום, אך בפועל הממשלה והאוצר הם האחראים לתורים הארוכים של הממתינים לדירה כיום. דוח מבקר המדינה מצא כי בקרן הדיור הציבורי הצטברו 2 מיליארד שקלים,  פדיון רכישת הדירות על ידי דייריהן, אך בניגוד לחוק לא נעשה שימוש בכסף לחידוש מאגר הדירות.

המשך התליית החוק והפגיעה בזכויות הדיירים לא תתרום לשיפור מצב הדיור הציבורי בישראל.  לעומת זאת, מדיניות שתעודד חידוש מאגר הדירות באופן אקטיבי וכן פעולה לפיתוח מאגר דיור בר-השגה תבטיח היצע דיור הולם למי שנתון במצוקה כלכלית ולשכבות הסוציו-אקונומיות שאינן מבוססות.

המלצה: פיצול סעיף 72 מחוק ההסדרים והעברה לדיון בהליך רגיל בועדת הכלכלה.

לפרטים נוספים על הפורום: הרב עידית לב- שומרי משפט רבנים למען זכויות אדם, טלפון 050-2110673 או דוא”ל rhreco@rhr.israel.net