מאות בני אדם הפגינו אתמול (שישי) באום אל-פחם במחאה על אוזלת ידן של המשטרה וממשלת הימין במיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. המשתתפים, רובם צעירים, חסמו את כביש 65 אבל המשטרה שמרה על מרחק. לראשונה בהפגנות, הנמשכות 11 שבועות ללא הפסקה, השתתף סלימאן אגברייה, סגן ראש אום אל-פחם לשעבר, שניצל לפני כחודשיים מניסיון חיסול בעיר בו נפצע באורח קשה.

יצוין שהמאבק באלימות ובפשיעה יעמוד במרכז האירועים לציון יום האדמה שיתקיימו ביום שלישי הקרוב, 30 במארס. בישיבת ועדת המעקב העליונה של האזרחים הערבים שנערכה השבוע בעיריית עראבה. יו”ר ועדת המעקב, מוחמד ברכה, הציע לקיים את תהלוכה המונית כמדי שנה. הפעם התהלוכות יתחילו בעראבה ובדיר-חנא ויסתיימו בסכנין בה תיערך עצרת מרכזית. “עברנו תקופה קשה בגלל מערכת הבחירות ותוצאותיהן וציון יום האדמה היא הזדמנות להפגין את אחדות האוכלוסייה הערבית ולשיקום מעמדה”, אמר ברכה בישיבה.

יום האדמה – השביתה הכללית של האוכלוסייה הערבית בישראל ב-1976, בתגובה להחלטת הממשלה להפקיע שטחי קרקע גדולים נוספים מידי האוכלוסייה הערבית, הייתה אירוע היסטורי לא רק מבחינת הציבור הערבית בישראל והעם הערבי הפלסטיני בכללותו, אלא גם בתולדות המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק”י).

בוועד להגנת האדמות, שהחליט לראשונה בתולדות האוכלוסייה הערבית בישראל על קיום שביתה כללית, הייתה השפעה גדולה לנציגי מק”י. גם ועד ראשי המועצות המקומיות הערביות תמך בשביתה, אך האיומים, הלחץ, הפיתויים ומסע ההפחדה מצד השלטונות, הביאו לכך שרוב ראשי המועצות הערביות התנגדו לשביתה.

למרות הכל השביתה הצליחה בגדול והייתה זאת שביתה כללית במלוא מובן המילה. השתתפו בה כל שכבות האוכלוסייה הערבית. גם ראשי מועצות מקומיות שהתנגדו לקיום השביתה הצטרפו לשובתים. הם נוכחו לדעת שתושבי כפריהם, רובם ככולם, שובתים ואינם נרתעים מפני האיומים והלחצים. מאבקה של המפלגה הקומוניסטית ביום האדמה היה לכן חלק לא רק ממאבק המיעוט הלאומי הערבי-פלסטיני, אלא גם מהמאבק הכולל להגנת הדמוקרטיה ולשמירת זכויות האדם בישראל. ההפגנות ההמוניות ביום האדמה נערכו בסכנין, עראבה ודיר חנא ודוכאו ביד קשה בידי חיילי צה”ל ושוטרים. בהפגנות נהרגו שישה מפגינים; ארבעה על ידי צה”ל ועוד שניים על ידי המשטרה. שלושה מההרוגים היו תושבי סכנין.