נחשף בוועדה לקידום מעמד האישה: עובדות במקצועות הצווארון הוורוד חיות בעוני
כחצי שעת שירות בחודש לקשיש, פחות מעשר דקות בשבוע לקורבנות אלימות במשפחה ו-13 דקות לילד מטופל בשבוע, כך עולה מסקר של איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים שהוצג אתמול (שלישי) בדיון מיוחד בוועדה לקידום מעמד האישה. הוועדה, בראשות ח”כ עאידה תומא-סלימאן (חד”ש – הרשימה המשותפת), קיימה דיון על מצבן של העובדות במקצועות צווארון ורוד.
הדיון התקיים ביוזמת ח”כ נעמה לזימי (העבודה) שאמרה: “השרים וקובעי המדיניות עסוקים באופן אובססיבי בצמצום הגירעון הפיננסי, אך יוצרים גירעון חברתי, קהילתי ורווחתי חמור עוד יותר. במדינת ישראל אין מספיק עובדות סוציאליות, אחיות ומטפלות, והן חיוניות ביותר להמשכך מערכת רווחה תקינה. עובדות סוציאליות ופסיכולוגיות בשירות הציבורי לא מסוגלות להתפרנס ובורחות החוצה, כך גם המורות”.
אפרת לוי, עובדת סוציאלית, סיפרה שעזבה בצער רב את תפקידה במגזר הציבורי: “אני בוגרת תואר ראשון ושני, עברתי אינספור השתלמויות מקצועיות, עם ותק של 10 שנים. לפני חודשיים עזבתי את המגזר הציבורי. נאלצתי לעשות את זה כי לא יכולתי להמשיך לשלם את המחירים הכלכליים והפיזיים והנפשיים שעו”סיות במגזר הציבורי משלמות”.
פרופ’ אורלי בנימין מאוניברסיטת בר אילן, סוציולוגית ופעילה חברתית, הסבירה: “חלק גדול מהעובדות במקצועות צווארון ורוד חיות בעוני ומתמודדות עם קושי משמעותי להאכיל את ילדיהן. אנחנו צריכות לשתף פעולה לאורך זמן, ולתבוע שינוי חקיקה על פיו כאשר ההפעלה של ענף מסוים היא באמצעות גוף חיצוני, השכר לא יהיה מופקד בידי החברה החיצונית אלא יהיה באחריות גוף ציבורי – רשות ממשלתית או עירייה”.
שירה כהן, לשעבר עובדת מזנון הכנסת, סיפרה שעבדה בו כ-13 שנה ופוטרה לאחר המאבק. “עבדתי שנים בלי תנאים, חופשות ועוד. רוב העובדות במזנון הכנסת הן נשים, רובן חד הוריות. אם הייתי בעלת משפחה לא הייתי שורדת בחיים 13 שנה במזון. הגיע הזמן לשוויון מגדרי, בעיקר פה בכנסת שביכולתה להיות אור לכל המעסיקים בארץ ולהילחם נגד העסקה קבלנית”. יו”ר הוועדה עאידה תומא-סלימאן הגיבה לדברי כהן: “אני חושבת שכל חברי הכנסת צריכים להתבייש שהמצב הזה ממשיך להתקיים. בית המחוקקים הוא מקום שאמור אמור לתת דוגמה, אך פוגע בכלל העובדים והעובדות במדינה ישראל. אנחנו צריכים לדאוג שהמצב ישתנה”.
לדברי עדנה סבג, גננת צהרון, המחסור בגננות בצהרונים חמור ביותר בגלל השכר הנמוך. “כ-37 שקל לשעה על טיפול ביותר מ-30 ילדים. מדברים על המשבר בענף ההייטק, אבל אני רוצה להזכיר שלכל ההייטקיסטים יש ילדים ונכדים שלומדים אצלנו – החינוך של הילדים הוא הדבר הכי חשוב בעולם”. עוד סיפרה כי עיריית ירושלים הזמינה את גננות הצהרונים לישיבה בנוכחות עורכי דין מטעם העירייה ונציגי הדוברות. לטענתה, גננות הצהרונים התבקשו להפסיק את המאבק לשיפור תנאי עבודתן: “איימו עלינו ואמרו לנו – אם לא תפסיקו את המאבק על העלאת השכר ותמשיכו לאיים בשביתה אנחנו נעביר אתכן למעסיק אחר עם תנאים מחפירים. זה מזעזע . מישהו צריך להרים את הכפפה ולטפל בנו”.
ח”כ תומא-סלימאן סיכמה את הדיון: “ראינו את הקושי האמיתי שעומד בפני כל מי שעוסקות במקצועות האלה. לצערי הרב המציאות במדינה היא כלכלית נאו-ליברלית מאוד פוגענית. הגיע הזמן שנכרסם בשיטה הזאת. אנחנו נדרוש תשובות מאוד ברורות ממשרד החינוך מה הם רוצים לעשות בעניין הסייעות. נפנה גם לשלטון המקומי ונדרוש תשובות כדי שהוא יפעל להוספת התוספות ההכרחיות לשיפור המצב. ברור לי שלא סיימנו את הדיונים האלה, אנחנו נעקוב ונעלה את הנושאים האלה שוב כדי לקדם את המדובר”.
כאמור בישיבת הוועד הוצג סקר שנערך בחודש האחרון בקרב 1771 עו”ס. מהסקר עולה כי 93% מהעובדות הסוציאליות ציינו כי חל גידול בעומס המוטל עליהן בשנתיים האחרונות. מתוך המשיבות, 86% טענו שהסיבה לעומס הוא גידול בצרכים של האוכלוסייה, עלייה במספר הפניות או מצוקות עמוקות יותר. 57% השיבו שחל גידול בגלל עזיבה של עובדים אחרים בצוות או בארגון. 55% ציינו הרחבה בהיקף הפעילות. 29% קשרו את הגידול בירידה בהיקף המענים האחרים הזמינים, למשל סגירה של שירותים אחרים, או רשימות המתנה.
מרבית העובדות הסוציאליות אינן עובדות במשרה מלאה. 74% מהעו”סיות מועסקות בהיקף של 75% משרה בממוצע. עו”סיות בתחום העוני דיווחו על 215 מטופלים בממוצע לכל עובדת. המשמעות היא מכסה של 46 דקות בחודש למטופל. עו”סיות בתחום אנשים עם מוגבלות דיווחו על 252 מקבלי שירות בממוצע לעו”ס, 40 דקות בחודש למטופל. עו”סיות בתחום הקשישים דיווחו על 243 מקבלי שירות בממוצע לעו”ס. המשמעות היא כחצי שעת שירות בחודש לקשיש.
עובדות סוציאליות בתחום נשים במצבי מצוקה דיווחו על 197 מקבלות שירות בממוצע. המשמעות היא 38 דקות שירות בחודש לאישה. עו”ס ילדים דיווחו על 138 ילדים מקבלי שירות בממוצע – 13 דקות למטופל בשבוע. עו”סיות המטפלות באלימות במשפחה דיווחו על 181 מטופלים בממוצע – 9 דקות ו-50 שניות בשבוע. עו”סיות המטפלות במתמודדי בריאות הנפש דיווחו על 158 מטופלים בממוצע – 15 דקות למטופל בחודש. עו”סיות המטפלות במכורים לסמים דיווחו על 133 מטופלים בממוצע – 18 דקות למטופל בשבוע.
יו”ר איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, ענבל חרמוני, מסרה כי נתוני הסקר מציגים את המחסור העמוק בעובדים סוציאליים ואת העומסים הכבדים שקיימים על העובדים שנותרו במערכת: “מערכת הרווחה בישראל משוועת למשאבים ולתקציבים על מנת לתת שירות ראוי לציבור המטופלים. אי אפשר לתת שירות לנפגעת אלימות במשפחה בפחות מעשר דקות בשבוע. אי אפשר לסייע לקשיש במצוקה בחצי שעה בחודש. ילד בסיכון ראוי ליותר מ-13 דקות בשבוע. הגיע הזמן שממשלת השינוי תשנה את המציאות האומללה הזו”.
לדברי ח”כ תומא-סלימאן: “המשבר החברתי של הקורונה, יחד עם תנאי השכר הקשים, הובילו לסיטואציה בלתי אפשרית לעו”סיות. הן קורסות תחת עומסים בלתי אפשריים בשכר נמוך. רבות נוטשות את המקצוע כי לא עומדות בקושי. המדינה צריכה להבין שהעובדות והעובדים הסוציאליים הם עמוד השדרה של החברה שלנו – ושפגיעה בהם ובהן היא פגיעה בכלל הציבור. מה שנדרש עכשיו זו השקעה במשיכת עוד עובדות למקצוע החשוב הזה”.
צפו בסרטון: דיון על נתוני סקר העובדות הסוציאליות:
