פרופ’ ינינה אלטמן השלס, נפטרה היום (ראשון) בחיפה. הכימאית פרופ’ אלטמן הייתה סופרת ופעילה ותיקה במפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק”י), בתנועת הנשים הדמוקרטית (תנד”י) ובתנועות נגד הכיבוש.

אלטמן נולדה ב-1931, אביה היה עיתונאי בלבוב ואמה מזכירה בבית חולים, שלאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה שימש גם כאחות. המשפחה התגוררה עם סבה וסבתה ברובע היהודי בלבוב, עיר שרבע מאוכלוסייתה באותה עת הייתה יהודית. בשנת 1939 סופחה לבוב לברית המעוצות והפכה חלק מהרפובליקה הסובייטית של אוקרינה.

יום לאחר פלישת הנאצים לברית המועצות ביוני 1941, נכבשה העיר ואביה נרצח בפוגרום שביצעו משתפי פעולה האוקראינים. ינינה ואמה שרדו את הפוגרום. לאחר מכן, סבה, סבתה וקרובי משפחה אחרים נכלאו בידי הנאצים ונאלצו לעבוד במפעלי חימוש גרמניים. אולם בעזרת הסופר מיכאל בורביץ’ וארגון התנגדות פולני הצליחה להימלט ממחנה הריכוז ינובסק  באוקטובר 1943.

ינינה הוסתרה על ידי משפחות שונות בקרקוב ובבית יתומים בפורונין שבדרום פולין. שלושה שבועות לאחר בריחתה, בעידוד בורביץ’, החלה לכתוב זיכרונות המתארים את רדיפת היהודים בלבוב. בשנת 1946, זמן קצר לאחר סיום המלחמה, הם פורסמו בפולנית בשם “דרך עיניה של ילדה בת 12” על ידי ארגון יהודי פולין בקרקוב. בהמשך התפרסם תרגום לגרמנית במזרח גרמניה (1958) ובעוד 11 שפות נוספות.

בשנת 1950 הגיעה השלס לישראל וקיבלה תואר דוקטור בכימיה מהטכניון. היא התחתנה עם הפיזיקאי והפעיל הקומוניסטי פרופ’ קלמן אלטמן, ונולדו להם שני בנים. אלטמן המשיכה לעבוד בטכניון ובמכון ויצמן, מחקריה פורסמו בכתבי עת מדעיים באנגלית ובגרמנית. כמו כן, היא פרסמה שורה של ספרים בעברית ובהם “הם עוד חיים” (תחת השם צביה איתן), תל אביב, אלף, 1969, זוכת פרס אקו”ם; “מה יביא מחר? (תחת השם צביה איתן), תל-אביב, אלף, 1972; “זהב ממעמקי האדמה אל החלל החיצון”, רמת גן, מסדה, 1977; “הוורד הלבן: סטודנטים ואנשי רוח בגרמניה לפני ואחרי עלייתו של היטלר לשלטון”, הוצאת פרדס, 2007 ו”בעייני ילדה בת שתים עשרה”, הוצאת פרדס, 2015.

במהלך השנים הופקו המחזות על חייה: “ינינה”, בפולנית בביצוע קבוצת תיאטרון של לבוב; ההצגה “ינינה” שביימה וביצעה בלהה מאס אשרוב ו”המחברות של ינינה” בצרפתית. כמו כן, מספר סרטים מספרים את קורות חייה: “ינינה”, סרט תיעודי קצר, 15 דקות, שהופק על ידי חן שלח עבור בית לוחמי הגטאות 2015; “המחברות של יניניה”, מאת איזבל וירון בצרפת, סרט תעודי, 52 דקות ו”חזרתה של ינינה ללבוב”, מאת ואדים טאדר בשני חלקים (2014 ו-2018).

יצוין שיהודים וערבים, קרובי משפחה ופעילי מק”י ליוו בדצמבר האחרון בחיפה את בן זוגה, פרופ’ קלמן אלטמן, בדרכו האחרונה. באולם בית הלוויות נשאו הספדים חבריו להנהגת מק”י, חברי הכנסת לשעבר דב חנין ועיסאם מח’ול. אלטמן היה במשך שנים רבות מרצה וחוקר במחלקה לפיזיקה בטכניון ונפטר בגיל 95.

עוד בנושא