כ-300 פעילי שמאל הגיעו ביום שישי (ה-29 בינואר) למחאה השבועית בשייח ג’ראח. המשטרה, שספגה יום קודם לכן ביקורת מבית המשפט – אשר קבע כי ההפגנות בשייח ג’ראח חוקיות – נמנעה מלבצע מעצרים. בין אלה שהגיעו לשכונה במזרח ירושלים כדי למחות היו חברי הכנסת חנא סוויד (חד”ש), אילן גילאון (מרצ), וכן הסופר דויד גרוסמן, שאמר: “לפעמים אי אפשר לשבת ולשתוק. המתנחלים והימין, בסיוע מסיבי של השלטון, המערכת המשפטית וכוחות כלכליים, מתעללים באלף ואחת דרכים בפלסטינים. הם מסבכים את המצב עד כדי כך שכל הסכם שלום הינו בלתי אפשרי ובאופן כללי הורסים לנו את העתיד”. גרוסמן התייחס למעמד הסמלי לו זכו ההפגנות בשיח’ ג’ראח ואמר כי “אולי זה בגלל אופן שבו המתנחלים משתלטים על מזרח ירושלים, שהוא חצוף אפילו בסטנדרטים שלהם. אולי בגלל שירושלים כל כך סמלית ורגישה שכל מה שקורה כאן יש לו משמעות עצומה”.

בראיון עם ערוץ טלוויזיה מצרי, הסביר ח”כ סוויד מדוע פעילי חד”ש התגייסו ומתגייסים מדי שבוע במחאה נגד ההתנחלויות והדגיש “שממשלת נתניהו-ברק-ליברמן עומדת מאחורי ההתנחלות במזרח ירושלים והאלימות שמפעילה המשטרה נגד יהודים וערבים הנאבקים נגד הכיבוש ולמען השלום”. יצוין שבהפגנה הופצו מאות גיליונות של השבועון “זו הדרך” והזמנות להשתתף בהפגנה ביום פתיחת משפטו של ח”כ מוחמד ברכה ביום רביעי בשבוע הבא בתל-אביב. בפעם הראשונה מאז החלו ההפגנות לפני שלושה חודשים התקבצו היום גם קומץ פעילי ימין קיצוני בראשות אנשי כך, ברוך מרזל ואיתמר בן גביר, להפגין מנגד.

בית משפט השלום בעיר קבע יום לפני המחאה (חמישי, ה-28 בינואר) כי הפגנות פעילי השלום בשכונה אינן בלתי-חוקיות כפי שטענה המשטרה. השופט גד ארנברג גם דחה את בקשת המשטרה להאריך את מעצר הנאשמים בהתפרעויות עד תום ההליכים. “העובדה שהמתקהלים אוחזים בשלטים או אף כורזים סיסמאות, בין אם הכריזה נעשית באמצעות מגאפון ובין אם לאו, אינה טעונה רישיון (…) ולא מהווה עבירה רק בשל כך שהיא נעשית ללא רישיון”, קבע השופט.

המשטרה טענה כי המפגינים התפרעו, וכי יש בידיה עדויות וצילומים המוכיחים עבירה זו. נציגיה הסבירו כי האירוע נולד מתחילתו כעבירה, ומנגד טענו המפגינים כי לא היו צריכים לבקש אישור להתכנסות, ולכן לא היה מקום להורות להם להתפזר.

השופט דחה כאמור את טענות המשטרה כי מדובר בהתקהלות לא חוקית. “הזכויות לאסיפה, להפגנה, לתהלוכה ולהבעת דעה הן זכויות יסוד (…) כל צמצום של זכות כזו צריך להיעשות על דרך הצמצום ותוך מתן פרשנות מצמצמת”, קבע השופט. “התקהלות של 50 איש ומעלה אסורה אך ורק אם מטרת ההתקהלות היא לשמוע נאום או הרצאה על נושא בעל עניין מדיני או כדי לדון בנושא כזה. ככל שמטרת ההתכנסות אינה כזו – לא דרוש רישיון כדי לקיימה”.

בגוף ההחלטה מתח השופט ביקורת הן על המשטרה והן על המפגינים. הוא טען כי משום שמדובר היה בהתקהלות חוקית, היה על המשטרה לפעול אחרת: “אין די בחשש שאחרים המתנגדים להתקהלות ולמטרתה עלולים להפר את שלום הציבור כדי להפוך את ההתקהלות לבלתי-חוקית (…) ההיפך הוא הנכון: לאור היות הזכות לאסיפה ולהבעת דעה זכות יסוד, על המשטרה להגן על המתקהלים מפני אותם אחרים, ולא להכריז על ההתקהלות כבלתי-חוקית בשל אותו חשש מאחרים”.

עו”ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, אמר בתגובה להחלטת בית המשפט: “זאת הפעם השניה בשבועיים האחרונים בהם שופטי בית משפט השלום חולקים באופן עקרוני על עמדת משטרת מחוז ירושלים ביחס לזכות ההפגנה בשייח’ ג’ראח. אני מקווה שהחלטת השופט תביא לשינוי המדיניות השגויה הזאת, שהשלכותיה רחבות ונוגעות לכלל קבוצת האוכלוסיה שיוצאת לרחוב להפגין”.

(תמונה בעמוד הראשי: אורן זיו / אקטיבסטילז)