חברי בנק”י מתל אביב ומהגליל וחברי תאי הסטודנטים של חד”ש באוניברסיטאות יצאו בשבת האחרונה לסיור משותף בנגב לקראת יום האדמה, במהלכו ביקרו בכפרים בלתי מוכרים. במהלך הביקור בוואדי אל-נעם – היישוב הבלתי מוכר הגדול ביותר בישראל – שוחחו משתתפי הסיור עם אחד ממנהיגי הכפר, שתיאר את מצבה הקשה של הקהילה. בכפר, השוכן לא רחוק מבאר שבע, מתגוררים כ-5,000 תושבים. אחד הרשמים הבולטים מהביקור בו הוא הסכנות להן חשופים התושבים.

לדוגמא, מעל הכפר עובר קו מתח גבוה, כתוצאה ממנו נחשפים התושבים לרמות קרינה גבוהות. כמו כן, על אדמות הכפר הוקם בשנים האחרונות אתר הטמנת פסולת המהווה מפגע תברואתי. לדברי תושבי הכפר, באמצעות תשתיות אלה מנסה הממשלה לדחוק את התושבים מאדמתם, אך הם עומדים על זכותם להישאר בכפר ונאבקים על הכרה בו.

תושב הכפר סיפר למשתתפי הסיור, באירוניה מלווה בכעס, כי על אף עמודי החשמל הרבים השולטים בנופו של הכפר, ועל אף תחנת הכוח הצמודה אליו – אין לוואדי אל-נעם גישה לחשמל או למים. כך נפגעים תושבי הכפר פעמיים: מתשתית החשמל עצמה ומשלילת גישתם אליה.

במהלך פגישה עם תושבי הכפר נשאו דברים עידן סלוצקר, מזכיר מחוז המרכז של בנק”י, ומינא עלאא אל-דין, מזכירת מחוז נצרת. סלוצקר אמר כי המאבק להכרה בכפרי הנגב הוא המשכו של המאבק נגד הפקעת האדמות שהגיע לשיאו ההיסטורי ביום האדמה ב-1976. עלאא אל-דין הדגישה את חשיבות חיבורו של המאבק בנגב למאבקיה של האוכלוסייה הערבית-הפלסטינית בגליל ובמשולש, ואת תפקידה של בנק”י בחיבור מאבקים אלה. הן עלאא אל-דין והן סלוצקר עמדו על חשיבותו המיוחדת של המאבק בנגב השנה, ועל התגייסותה של בנק”י לחיזוק המאבק והפצת המידע לגביו לציבור הערבי והיהודי הרחב.

לאחר הביקור בוואדי אל-נעם המשיך הסיור אל הכפר ח’ירבת אל-וטן, שם שמעו המשתתפים על מערכת החינוך בנגב מפי מנהל בית ספר. המנהל הסביר כי המדינה מכירה רשמית רק במבנה בית הספר, אך בכפר הסובב אותו אינה מכירה. המנהל ערך סיור לחברי בנק”י – רובם תלמידים בעצמם – וסיפר על הקשיים של תושבי הנגב בהתמודדות עם מערכת החינוך המפלה לרעה את האוכלוסייה הערבית.