הבחירות לכנסת שיתקיימו ב-2 במארס מציבות בפני הרשימה המשותפת – ובייחוד בפני חד”ש, הכוח המוביל במשותפת – אתגרים רבים. על גודל הציפיה עמד יו”ר הרשימה, ח”כ איימן עודה (חד”ש), בציינו: “נשיג 15 מושבים בכנסת, על אפם וחתמם של הגזענים”. ח”כ עודה אמר את הדברים באירוע שנערך בתיאטרון יפו (10.12) לרגל פרסום אסופת המאמרים “השמאל העצמאי בישראל”, ולציון חמש שנים למותו של פעיל חד”ש הוותיק ד”ר נעם קמינר.

     עודה הדגיש בדיון שנערך באירוע כי האתגר העומד בפני הרשימה המשותפת הוא – “להגדיל את השפעתה, את התמיכה בה בציבורים הגדולים הנאבקים באפליה ובגזענות, בהם יוצאי אתיופיה, חרדים, אנשים עם מוגבלויות, להט”בים ומזרחים”. למחרת, במליאת הכנסת, הכריז עודה כי הבחירות הקרובות יהיו שירת הברבור של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

כוח פוליטי מאתגר ובעל משקל ציבורי

     המשותפת בהובלתו של ח”כ עודה חיזקה את מעמדה ככוח הפוליטי המרכזי הנאבק לביעור האפליה ולהגנת הזכויות של המיעוט הלאומי הערבי-פלסטיני בישראל. המשותפת מאתגרת בהצלחה את המדיניות הגזענית של ממשלת נתניהו, והודות לכך גדלה הפופולריות שלה בקרב הציבור הערבי וגם בקרב הציבור היהודי הדמוקרטי.

    תעיד על כך פניה  של קבוצה של פעילים מרכזיים במרצ לנשיא ועידת המפלגה, השר לשעבר רן כהן, בדרישה לכנס את הוועידה. “ברצוננו להעלות להצבעה הצעת החלטה על פיה מרצ תפנה לרשימה המשותפת בהצעה להקים חזית למאבק דמוקרטי ואלקטורלי משותף. זאת התשובה המתבקשת למען עתידנו המשותף ואל מול ההסתה הפרועה של הימין נגד האזרחים הערבים ובמיוחד נגד נציגיהם בכנסת”, נאמר בפניה.

    לדברי הפונים: “כעת דרוש שיתוף פעולה יהודי-ערבי כדי להביא לסיום הכיבוש ולשלום צודק, להרחיב את המרחב הדמוקרטי ולבנות חברה צודקת  ושוויונית. הקמת חזית אלקטורלית משותפת היא צעד הכרחי לשותפות פוליטית יהודית-ערבית”.

    בין החותמים על הפניה: השר לשעבר יאיר צבן, פרופ’ גליה גולן, פרופ’ יצחק גלנור, חבר מועצת עיריית ירושלים לשעבר פפה אללו, חברת הנהלת מרצ סוזי בכר, ד”ר שי בנימין, מרכז הפורום למאבק בכיבוש במרצ אלי ברקת, פרופ’ עמירם גולדבלום, וליד ותד, אומימה חאמד, יאיר ינוב, עופר ינוב, פרופ’ דן יעקובסון, נעם  כשר, ד”ר אלון ליאל, פרופ’ דן מיודובניק, פעיל השלום הוותיק יעקב מנור, עו”ד יפעת סולל ופרופ’ דני פילק.

מימוש הפוטנציאל: כיצד?

     יש מן הצדק באמירה: “עם הצלחה לא מתווכחים“. אך כיצד תוכל המשותפת להגדיל את השפעתה כפי ששואפים מרכיביה? תשובה מתבקשת לשאלה זו טמונה בהעלאת שיעור ההצבעה באוכלוסייה הערבית. מן הסקרים שפורסמו לאחר פיזור הכנסת ה-22 ניתן ללמודכי אכן קיים פוטנציאל לא ממומש בקרב האזרחים הערבים. לכן, המטרה המוצהרת של המשותפת להגיע לייצוג פרלמנטרי של 15 חברי כנסת היא מציאותית.

    אבל איך עושים זאת? אפשר, כמובן, להמתין להצהרותיו הגזעניות הישנות-חדשות של בנימין נתניהו. אפשר לסמוך על ביבי שלא יפסיד הזדמנות להבליט את אופיו הגזעני.

     ייתכן גם שאפילו ללא שינוי בהנהגת הליכוד, ייצאו לא מעט  בוחרים שמאסו בנתניהו, ובדיוק כפי שקרה בשתי מערכות הבחירות האחרונות, יעדיפו להישאר בבית ביום הבוחר. זה קהל בוחרים ימני שאינו מוכן לסבול עוד את המסרים, ההתנהגות ומעשי השחיתות של נתניהו. הימנעותם של בוחרים אלה, שאינם מסוגלים להצביע עבור מפלגה אחרת, תקטין, אם תקרה, את כוחו של הליכוד ותגדיל את ייצוגן של מפלגות האופוזיציה – כולל הרשימה המשותפת. הפיאסקו של “הפגנת התמיכה במנהיג” במרכז תל-אביב לאחר הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה וההשתתפות הדלה עד מאוד של חברי מרכז הליכוד בישיבותיו (ערב בחירות!) הם סימנים לכך. אך קיימת דרך אחרת שאינה תלויה במה שיעשה נתניהו ובשאלה האם תומכיו יתייצבו בקלפי.

הצהרות מול מעשים

      קיימת אפשרות להעצים את השפעת המשותפת ולהרחיב את קהל מצביעיה, כפי שציין ח”כ עודה באירוע לזכרו של נעם קמינר. אך עשייתה של הרשימה המשותפת אינה הולמת, לדעתי, הצהרה זו. דרישותיה של המשותפת ופעילותה הפרלמנטרית התמקדו ומתמקדות בשוויון זכויות במישור האזרחי-דמוקרטי. הדרישה לשוויון אזרחי היא הכרחית, אבל לא מספיקה.

   לדעתי, המפתח לחיזוק הרשימה המשותפת ככוח פוליטי מוביל הפונה לכלל הציבור המנוצל והמקופח בישראל הוא הרחבת היריעה של מצעה ושל עשייתה – שילוב ההגנה על זכויות אזרחיות עם קידום זכויות חברתיות.  חיוני שהרשימה המשותפת תבליט את פעילותה בכנסת להגנת הציבורים הרבים הנופלים קורבן לעושק ולהדרה של הקפיטליזם הישראלי.

    שתי משימות מידיות ניצבות בדרך להעצמת המשותפת: מערכה להעלאה נוספת ניכרת בשכר המינימום ומאבק נחוש בתאונות העבודה ובייחוד בתאונות הקטלניות בענף הבנייה. תוספת לשכר המינימום נדרשת כאוויר לנשימה לכמיליון עובדות ועובדים שהכנסתם נמוכה, ובהם שכירות ושכירים ערבים רבים. המאבק בתאונות עבודה, מיותר לציין, הוא בעל השלכות ישירות על חייהם ועל בריאותם של עובדים ערבים רבים. 

אפרים דוידי

המאמר עומד להתפרסם בגיליון “זו הדרך” הקרוב