שמי חגית סלם, חברת קיבוץ ברקאי, אחות מומחית קלינית בגריאטריה. עובדת 33 שנים. חברת הסתדרות כל חיי: הייתי חברת ועד האחיות, צירה בוועידות ההסתדרות ונעמת. בקיצור, סוציאליסטית ומאמינה בחשיבות האיגוד המקצועי, ואני מוצאת את עצמי מפגינה.

אני שותפה בו בזמן לחלוקים הלבנים הזועקים על בריאותם הנפשית והפיסית של החטופים ושל בני משפחותיהם, של המפונים. אני, כעוסקת בגריאטריה, חושבת הרבה על הקשישים הנמצאים בידי חמאס וכיצד הם שורדים.

מיד לאחר היום השחור, 7 באוקטובר, השתתפתי בפתיחה  של המרפאה הכללית במלון בשפיים ובטיפול הממושך במפוני קיבוץ כפר עזה. אני מעריצה כל אחד ואחת מהניצולים ומהניצולות על יכולת הישרדותם. אך מולם אני רואה את הכישלון המוחלט של המדינה בטיפול ההמשכי בבריאותם הנפשית והפיסית של הניצולים והחטופים ששבו ובני משפחותיהם.

מקדשים את האדמה ולא את האדם

הממשלה, הסמוטריצ’ים והבן גבירים מדברים על כוח וכבוד של מתנחלי השטחים. הם מקדשים את האדמה ולא את האדם, לא את זכויות האזרח ולא את הדמוקרטיה. הם ממשיכים בחקיקה שמסכנת את כולנו. בושה!

הממשלה ממשיכה לחלק כספים קואליציוניים למאות אלפי המשתמטים ולהתנחלויות, במקום לחשוב על היום שאחרי. שאיפה לשלום, יציאה מהשטחים וסיום הכיבוש – הפכו כולן מילות גנאי. משטרת בן גביר עוצרת באלימות רופא המגיש עזרה ראשונה, ומכת”זית פוגעת בעינה של רופאה המזוהה היטב כרופאה בתפקיד… ואיפה ההסתדרות?

אני מודאגת כפי שמעולם לא הייתי. אני שומעת את חברי, אנשי מקצועות הבריאות ובריאות הנפש, מדברים על אפשרויות עבודה בחו”ל כי הם מיואשים ומדוכאים. אך אני מחפשת את האור שהוא כל אחד מאתנו. במחאה של 23′ נאבקנו להשתתפות ההסתדרות במחאה והצלחנו בקטנה. אז חשבנו שזה סוף המדינה. היום אנחנו במאבק גדול בהרבה על קיומה של מדינה זו.

כחברת ההסתדרות, אני קוראת היום מכאן להסתדרות האחיות – האיגוד המקצועי שלי – ולארנון בר-דוד, יו”ר ההסתדרות, להצטרף אלינו. בר-דוד, ביכולתך להיות משמעותי למדינה ולהיזכר כמציל המדינה, או ששוב תישאר בעליבותך השתדלנית והפוליטית. זה הרגע לעבור צד! אני קוראת לראשי הסתדרות האחיות, אילנה כהן ונעמי כספי, ליו”ר ועד העובדים בקופ”ח כללית, פרוספר בן חמו, להתייצב עמנו. בואו היו חלק מאיתנו, כי אין דבר חשוב יותר.

זה הרגע לדבר על המצוקה החברתית

זה הרגע לדבר על הכלכלה המתמוטטת, על העובדים שאיבדו את עבודתם, על סגירת העסקים, על המצוקה החברתית והסוציאלית. בואו אתנו, חברי הוועדים! תפקיד ההסתדרות אינו רק לדאוג לתנאים ולשכר. התפקיד הוא גם חברתי, ועכשיו זה התפקיד של כולנו להחליף את הממשלה ולחולל את השינוי לפני שיהיה מאוחר מדי.

כסוציאליסטית, שרתי בילדותי את “האינטרנציונל”: “קום התנערה עם חלכה, עם עבדים מזי רעב”. אז קום והתנער העם! “עולם ישן עדי יסוד נחריבה, מגב כפוף נפרוק העול”. העול הוא ביבי וממשלתו. אני קוראת לך, ארנון בר-דוד, לפרוק את עולו של ביבי, לזקוף את ראשך ולהצטרף, כי אנחנו העתיד היחיד של מדינה זו.

חגית סלם

מתוך דבריה בהפגנה מול בניין ההסתדרות במסגרת יום השיבוש הלאומי נגד ממשלת הימין של ארגוני המחאה, 7.7

עוד בנושא: https://zoha.org.il/130670